המחאה על שלילת הפרס בהקלטת טקס
(צילום: אינטלקט)
ההחלטה האחרונה של שר החינוך היוצא: במכתב ששיגר אתמול (חמישי) ימים ספורים לפני החלפתו במשרד החינוך, הודיע יואב גלנט ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט כי הוא דוחה סופית את החלטת ועדת פרס ישראל להעניק לפרופסור עודד גולדרייך את הפרס בתחום חקר המתמטיקה ומדעי המחשב - ובמכתב ארוך בן שמונה עמודים פירט מדוע החליט שלא להעניק פרס בתחום לאף אחד.
סערת הפרס - כתבות נוספות
למרות שבג"ץ העניק לשר אפשרות לשקול מחדש את ההחלטה ובכך להשאיר פתח שגולדרייך יקבל את הפרס בשנה הבאה - השופטים אישרו שיש לשר את הסמכות לדחות את המלצת הוועדה. עם זאת, האפשרות שיהפכו את ההחלטה במקרה של עתירה עתידית - עדיין קיימת.
גלנט הודה שעל אף שחברי ועדת הפרס קיבלו החלטה על סמך עמידתו של גולדרייך בתנאי המצוינות האקדמית, זה לא מה שמבטיח למועמד את קבלת הפרס - וכי לשר החינוך יש מקום להתערב במקרים חריגים. לטענתו, פעולותיו של הפרופסור להחרמת אוניברסיטת אריאל גרמו לכך שב"מאזן הכולל של הדברים", כלשונו, הוא לא עומד בתנאי התרומה למדינה. "אם ועדת הפרס מסרבת להרחיב את מבטה אל מעבר לשאלת יכולותיו המחקריות של המועמד, על שר החינוך להפעיל את שיקול דעתו ולהכריע בעצמו, כמי שהופקד מטעם המדינה על הענקת הפרס וכמי שגם יידרש בסופו של יום להעניק את הפרס למועמד במסגרת טקס ממלכתי ביום העצמאות של מדינת ישראל, האם במאזן הדברים הכולל מדובר במועמד הראוי לקבלת הפרס", אמר גלנט.
"צר לי שהוועדה בחרה, מסיבותיה, שלא להידרש לבחינה יסודית של שאלת תרומתו של פרופ' גולדרייך למדינת ישראל (וזאת בתירוץ המתחכם כי מדובר בוועדה של "חוקרים" ולא "חוקרים פרטיים") וניסתה להפוך את פרס ישראל לפרס של 'חוקרים לחוקרים' במקום לשמר את אופיו כפרס לאומי הניתן לחוקרים מבריקים שתרמו לחוסנה של מדינת ישראל ולערוך מול פרופ' גולדרייך את הבירור היסודי המתחייב. אולם הוועדה בחרה, מסיבותיה, שלא לבצע את הבחינה הנדרשת ולאחר מכן בחרה, מסיבותיה, לנסות לכפות עלי את המלצתה באופן חסר תקדים", אמר גלנט.
"במלוא הכבוד הראוי, פרס ישראל אינו פרס של האקדמיה שאנשי אקדמיה רשאים, לפי שיקול דעתם הבלעדי והמוחלט, להעניק לעמיתיהם כאילו היינו מצויים ב-old boys club, וזאת מבלי שמדינת ישראל, באמצעות שר החינוך, תפעיל על התהליך פיקוח אפקטיבי", כתב גלנט. "מדובר בפרס לאומי, המוענק על ידי השר כנציגה של מדינת ישראל, ועל כן על הזוכה בו לעמוד - בנוסף לתנאי המצוינות המחקרית - גם בתנאי התרומה למדינת ישראל".
עוד ציין כי "איני מהרהר אחרי או מערער על המלצתה המקצועית של ועדת הפרס. נקודת המוצא לבחינתי היא ההנחה שפרופ' גולדרייך עולה על המועמדים האחרים שעמדו לנגד עיני ועדת הפרס בכל הנוגע ליכולותיו המחקריות. ואולם בעניינו של פרופ' גולדרייך מתקיים התרחיש של יד אחת בונה ויד שניה הורסת, שכן אל מול יכולותיו המחקריות עומדת פעילותו הנמשכת המבקשת, בכוונת מכוון, לפגוע באקדמיה הישראלית ובמדינת ישראל לצורך, ככל שניתן להבין מעמדת עורך דינו של פרופ' גולדרייך, קידום עמדות פוליטיות".
גלנט התעקש כי העובדה שעמדותיו הפוליטיות של גולדרייך הפוכות משלו לא הפריעה לו כפי שפעילותו נגד אוניברסיטת אריאל חורה לו. "גיוון הדעות הפוליטיות בקרב מקבלי הפרס, בשנים עברו וגם השנה, הוא עניין להשתבח בו ואחת הסיבות להתגאות בהשגיה של מדינת ישראל, שבה בעלי דיעות פוליטיות שונות עובדים כתף אל כתף על מנת לקדם את המדינה והחברה הישראלית. אילו הייתי משתכנע כי לצד היותו חוקר מוביל פרופ' גולדרייך גם תרם לחוסנה של מדינת ישראל באמצעות תרומתו לאקדמיה והותיר אחריו אקדמיה ישראלית חזקה יותר, הייתי גאה להעניק לו את פרס ישראל למדעי המחשב לשנת תשפ"א וזאת חרף עמדתי הפוליטית ההפוכה לשלו וחרף סלידתי מאמירותיו (הכוזבות והבלתי ראויות לשיטתי) בקשר לחיילי צה"ל ומערכת המשפט הצה"לית.
"ואולם לאחר שבחנתי את הסוגיה לעומק, עיינתי בחומרים שנאספו, שוחחתי עם אנשי מקצוע מישראל ומחוץ לישראל והתייעצתי עם אנשי פרקליטות המדינה, נחה דעתי כי פרופ' גולדרייך אינו עומד לעת זו בתנאי התרומה למדינת ישראל שכן תרומתו למדינה באמצעות פעילותמחקריו מתקזזת אל מול פעילותו הנמרצת להחרמת מוסדות מחקר ישראלים הנעשית בהתמדה ובמכוון ואשר גרמה ומוסיפה לגרום לפגיעה של ממש באקדמיה הישראלית. פרופ' גולדרייך פועל וקורא לאורך שנים לגופים חיצוניים להחרים את מדינת ישראל. מדובר בפעילות עקבית הנמשכת גם לאחר שמדינת ישראל, כמו מדינות אחרות בעולם, אמרה את דברה בנושא וקידמה חקיקה המבטאת עמדה ברורה ונחרצת בסוגית החרם. חמורה מכך היא העובדה שחיציו של פרופ' גולדרייך ופעילותו בנושא, שלא לי לקבוע אם היא עולה לכדי –הפרה של חוקי מדינת ישראל, מכוונים גם כלפי חלקים מהאקדמיה הישראלית ובראשם אוניברסיטת אריאל. לא רק שפרופ' גולדרייך פגע במכוון וביודעין בחלקים מהאקדמיה, פרופ' גולדרייך אף גייס לשם כך את יוקרתו האקדמית ועל הקריאה להחרים –הישראלית את אוניברסיטת אריאל חתם לא כאדם פרטי אלא בכובעו האקדמי. מדובר בניצול יוקרה אקדמית ותפקיד באקדמיה הישראלית על מנת לפגוע בחלקים אחרים של האקדמיה הישראלית, כשהתוצאה היא החלשת האקדמיה הישראלית ותרומה שלילית לחוסנה של מדינת ישראל".
"אוניברסיטת אריאל היא אוניברסיטה ככל אוניברסיטה אחרת במדינת ישראל ואמונה, לצד שאר המוסדות האקדמיים של ישראל, על הכשרת דור העתיד של חוקרי ישראל, תהא עמדתם הפוליטית אשר תהא. לפגיעה זו יש משמעות כלכלית ואיכותית ברמה הלאומית. לא ניתן לחלוק באמת על כך שמצבה של האקדמיה הישראלית ומעמדה בעולם התערערו בעקבות פעולותיו של פרופ' גולדרייך, ובעניין זה ראשי אונירסיטת אריאל אמרו דברים ברורים וחד משמעיים. פגיעה זו עלולה להעמיק עוד יותר ככל שמדינת ישראל תיתן לה את ידה בעקיפין באמצעות הענקת פרס ישראל למי שפועל בגלוי ובשיטתיות להחרמת אוניברסיטת אריאל. מי שקורא להחרים את אוניבריסטת אריאל ואף פועל בנושא, אינו נוקט עמדה פוליטית אלא פועל במכוון ובמודע להחלשת האקדמיה הישראלית".
גלנט אמר כי "לאף חוקר בישראל, מבריק ככל שיהיה, אין זכות קנויה לקבלת פרס ישראל והמילים 'פעילות פוליטית' אינן מילות קסם שמאפשרות למועמד לקבלת הפרס לדלג מעל או לעקוף את מבחן התרומה למדינת ישראל. אם פרופ' גולדרייך בחר, מסיבות כלשהן, פוליטיות או אחרות, לחתור תחת מעמדו, העולמי והמקומי, של מוסד אקדמי מוכר בישראל ולפעול להחרמתו ולהדרתו, מדובר בבחירה שאי אפשר להתעלם ממנה כאשר באים לאמוד את עמידתו של הפרופ' במבחן התרומה למדינת ישראל".
עוד ציין השר כי "כל ניסיון לראות בפרס ישראל מעין 'פרס נובל לעניים' הניתן אך ורק על יסוד שיקולים של מצוינות אקדמית ומתוך עיוורון מוחלט ומכוון לשאלת התרומה לאקדמיה הישראלית ולמדינת ישראל, חוטא לתכלית הפרס, שהיא העלאה על נס של תרומת הזוכים לאקדמיה הישראלית ולמדינת ישראל ועידוד אחרים ללכת בדרכם.
"רבים הם הפרסים, הבינלאומיים והמקומיים, הניתנים לאנשי אקדמיה על ידי עמיתיהם למקצוע וזאת אך ורק על יסוד שיקולים של הצטיינות אקדמית בתחום מחקרם. פרסים אלה נתפסים, בצדק, כביטוי להכרה בתרומת הזוכים למדע העולמי ולא כהוקרה על תרומת הזוכים, באמצעות פעילותם המחקרית או האקדמית, למדינה מסוימת. פרס ישראל אינו נמנה על פרסים אלה. פרס ישראל הוא מתנתה של מדינת ישראל למי שבאמצעות פעילותם המחקרית והאקדמית או באמצעות פעילותם החברתית הראויות לציון תרמו תרומה רבת ערך לעוצמתה הרוחנית של מדינת ישראל והפכו אותה למקום טוב יותר".
לדבריו, "לא בכדי שמה של מדינת ישראל מתנוסס בגאון על הפרס. זהו הפרס של מדינת ישראל למי שתרמו למדינת ישראל. מדינת ישראל אינה רק הכיס העמוק המממן את מתן הפרס, הגורם המארגן את טקס הענקתו או מי שרק משאילה את שמה ויוקרתה לפרס. לכן גם אין להפוך את מדינת ישראל לחותמת גומי בלבד על המלצת אנשי האקדמיה בשאלה מיהו החוקר הבולט ביותר מבין המועמדים לקבלת פרס בתחום מסוים".
