דרכון ירוק? אלו הבעיות. ד"ר מתן גוטמן באולפן ynet
(צילום: שמוליק דודפור)
החיסונים למגפת הקורונה ממשיכים לעורר דילמות משפטיות ואתיות חסרות תקדים. "התחסנת-נכנסת", קורא שר הביטחון והמשפטים בני גנץ, ומקדם מדיניות לפיה רק מי שהתחסן יוכל להיכנס למקומות ציבוריים ומקומות עבודה. בדומה אליו, שר הבריאות יולי אדלשטיין הצהיר היום (חמישי) כי כניסה לקומות מסוימים תותנה בהצגת תעודת מתחסן או מחלים מקורונה.
לצד זאת, בימים האחרונים פורסמו יוזמות פרטיות ל"תו ירוק" שאין להן בסיס חוקי, כגון ראשי רשויות מקומיות שמצהירים כי מורים שלא התחסנו או יתחסנו לא יוכלו ללמד במערכת החינוך, ובעלי קניונים שפותחים את המסחר בניגוד לתקנות, ומתנים את הכניסה לחנויות בתעודת מתחסן.
השאלה היא האם מי שמחוסן לנגיף הקורונה זכאי כעת גם לזכויות מיוחדות כגון כניסה לקניונים, מסעדות, אירוע תרבות, חדרי כושר ומלונות? האם המדינה יכולה ליצור הבחנה חוקית בין קבוצת המחוסנים בחברה וקבוצת הלא מחוסנים? האם בתוך קבוצת המחוסנים ניתן להבדיל בין מי שאינו מתחסן מבחירה לבין מי שאינו יכול להתחסן מסיבות אובייקטיביות כגון ילדים מתחת לגיל 16 או בשל בעיות בריאותיות? האם ניתן להטיל סנקציות במקום העבודה על מי שבחר שלא להתחסן?
שאלות אלה יוצרות מתח חסר תקדים בין זכויות הפרט לכבוד האדם, לשוויון ולאוטונומיה של הבחירה החופשית של מי שאינו מעוניין להתחסן או אינו יכול, לבין אינטרס ציבורי משמעותי לפתוח מחדש את המשק, הכלכלה ומערכת החינוך.
חשוב לציין כי נכון להיום במדינות מערביות רבות, בהן שיעור המתחסנים נמוך בהרבה מישראל, עדיין לא מקדמים את מדיניות "הדרכון הירוק" או תעודות המתחסן לשם מתן הטבות למי שהתחסן או החלים מקורונה כגון בתחום התיירות והטיסות, מחשש לאפליה בין אוכלוסיות.
פרויקט התו הירוק בישראל צריך להיות מעוגן בחקיקה ראשית, ולעמוד בשלושה כללים חוקתיים בסיסים כדי לצלוח את המבחן המשפטי.
תכלית ציבורית ראויה
יש לבחון את התכלית של פרויקט התו הירוק. בהקשר זה עיקר הדיון הוא בתכלית של עידוד התחסנות. על המדינה להוכיח בנתונים וסקרים שאכן ישנו צורך מהותי בעידוד התחסנות, משום שישנה אוכלוסייה משמעותית שיכולה להתחסן ובוחרת שלא לעשות כן. תכלית נוספת היא להחזיר ענפים שונים לפעילות תוך מניעת סיכון בריאותי.
6 צפייה בגלריה
אם אחוזי המתחסנים בסיכון יעלה, התו הירוק יהיה רלוונטי? גורמי המקצוע יצטרכו לענות
(צילום: לע"מ )
ואולם, בהקשר זה עולה השאלה האם במצב בו רוב האוכלוסייה תהיה מחוסנת תהא עוד תכלית בריאותית לתו הירוק? למשל, אם תוך חודשיים-שלושה כ-60% מהאוכלוסייה, וכמעט כל האוכלוסייה בסיכון תהיה מחוסנת, האם עדיין ישנה תכלית בריאותית למנוע ממי שאינו מחוסן להיכנס למופע תרבות או למסעדה? על שאלה זו יצטרכו גורמי המקצוע במשרד הבריאות להשיב.
כמו כן, בהקשר של התכלית הראויה יש לעשות הבחנה בין החלת תו ירוק במקום עבודה בו ישנה אוכלוסייה משמעותית שלא יכולה להתחסן, כגון במערכת החינוך בה ילדים מתחת לגיל 16 אינם יכולים להתחסן, לבין מקומות בהם רוב האנשים מחוסנים. מכאן, שמובן שקיימת תכלית דחופה יותר לתו ירוק במערכת החינוך מאשר במפעל בו רוב מוחלט של העובדים מחוסנים.
מידתיות האמצעים
לצד הגשמת תכלית ציבורית חשובה, כל פעולה שלטונית שיש בה פגיעה בזכויות יסוד צריכה להיעשות לפי עקרונות המידתיות והסבירות. מכאן שהשימוש בתו הירוק כתנאי כניסה למקומות ציבוריים צריך להיעשות בדרך מידתית. בהתאם לעקרון זה לא ניתן להתנות כניסה למקומות הבאים בתעודת מתחסן: משרדי ממשלה ומוסדות ציבור, בנקים, בתי תפילה, בתי מרקחת ורשתות מזון, תחבורה ציבורית וכדומה.
ניתן לומר כי כל המקומות שהיו פתוחים בעת הסגר בגלל היותם חיוניים לא יוכלו להתנות כניסה בתעודת מתחסן. מכאן שהשימוש בתו הירוק יהיה בעיקר באירועים חד-פעמיים כגון מופעי תרבות, אירועי ספורט, כנסים, אירועים ומוזאונים ובתחומי התיירות והפנאי.
בנוסף, לפי עקרון המידתיות יש לאפשר למי שלא התחסן את האפשרות לקבל תעודה זמנית כגון באמצעות בדיקת קורונה מהירה או בדומה למתווה "האיים הירוקים" באילת וים המלח. ייתכן ובשלב הבא ניתן יהיה גם להתנות את בדיקת הקורונה לתעודה הזמנית, למי שיכול להתחסן ובחר שלא לעשות כן, בתשלום מסוים ומתון.
הוראת שעה זמנית
נוכח הפגיעה בזכויות הפרט על הסדר התו הירוק להיות זמני ומדוד, כך שאחת לחודשיים על גורמי המקצוע לבחון האם התו הירוק עדיין רלוונטי. כך למשל, אם תהיה היענות רבה לחיסונים או כאשר הרוב המוחלט של האוכלוסייה בסיכון תהיה מחוסנת, ייתכן וכבר לא תהיה תכלית ציבורית דחופה שיכולה להצדיק את מגבלות התו הירוק על מי שלא התחסן.
אין ספק כי השימוש בתעודת מתחסן לסימון אוכלוסייה, ומתן הטבות לאוכלוסייה המתחסנים הוא חסר תקדים, לצד אתגרים מורכבים אחרים שהביאה עמה מגפת הקורונה; החזרה של המסחר, התרבות והפנאי לפעילות מלאה היא בשורה שרבים מצפים לה. אולם, בדמוקרטיה המטרה אינה מקדשת את כל האמצעים, וכל פגיעה בזכויות אדם בסיסיות, גם לטובת אינטרסים ציבוריים חשובים ודחופים, יש לעשות בדרך זהירה, מידתית וזמנית לשם הגשמת תכלית ציבורית דחופה וממשית, תוך שמירה על זכויות.
הכותב הוא דוקטור למשפטים, הפרשן המשפטי של אולפן ynet ומומחה למשפט חוקתי ומינהלי המרכז הבינתחומי הרצליה
