מהרגע שבו החלו להגיע התמונות מאירועי הפריצה לגבעת הקפיטול ביום רביעי, היה קל למדי לצפות את תוכנו של דף המסרים שיוצנח למחרת בבוקר מבלפור לדובריו הרשמיים והרשמיים פחות של ראש הממשלה. ההמון שפשט על הסנאט בוושינגטון, נמסר משם, דומה בעצם למוחים נגד המשך כהונתו של בנימין נתניהו. ובכן, אם באמת רוצים להשוות בין מה שקרה בארה"ב לבין מה שמתרחש בארץ, אז בבקשה.
ראשית על מה בכלל המחאה? בעוד ההפגנות בבלפור נשענות על שלושה כתבי אישום פליליים, כמו גם על מאות עדויות והקלטות, וכמובן על שנים רבות של מראה עיניים ומשמע אוזניים (של ההסתה, הפילוג והדמוניזציה לאחר), פורעי וושינגטון ביססו את הפעולה שלהם על קונספירציה בלתי מוכחת בעליל על זיוף בחירות, שאותה הזה אדם אחד שכשירותו הנפשית מוטלת בספק גם בימים אלה.
שנית, עומק המחאה. בישראל אנחנו אחרי שבעה חודשים של הפגנות בכל רחבי הארץ, ובמהלך התקופה עברו המשתתפים בה מסע דה-לגיטימציה של הפחדות, הטרדות, מעצרי שווא ואלימות משטרתית שהוצת ותודלק ישירות על ידי ראש הממשלה וסביבתו הקרובה. הציבור הואכל בכל ספין אפשרי נגדם, בכל הסתה וכל הסטה לגבי האנרכיסטים הממומנים על ידי הקרן החדשה, או שמא הייתה זאת איראן. מי זוכר.
תסתכלו על אלה שיורקים על מפגינים בצמתים, מרססים אותם בגז פלפל ומגיעים לבלפור כדי לעזור למשטרה להרביץ למוחים. הם אלה שישברו את חלונות בית המשפט והכנסת ביום שבו יצטרך נתניהו ללכת
מנגד, ההמון המוסת על ידי דונלד טראמפ, שזוכה לחיבוק הדוק ואוהב של הנשיא (עדיין) של המעצמה הגדולה בעולם, התכנס אד-הוק להפגנה נקודתית שמטרתה הבלתי מנומקת הייתה: כאוס. כמה סמלי היה התיעוד שבו נראו אנשי משמר הקפיטול פותחים את מחסומי הברזל ומאפשרים לפורעים להיכנס. מתי מפגיני בלפור זכו למחווה כזאת מהשוטרים?
וההבדל האמיתי הוא באלימות: בשבעה חודשים שבהם מתמודדים מפגיני בלפור מול אלימות של לובשי מדים וסתם אזרחים, מול פרשים, מכת"זיות וביצים נזרקות, נרשמה עד כה פגיעה אפסית ברכוש ובשוטרים. חרף השקר שפמפמו מדקלמי המסרים ביומיים האחרונים, לא באמת היה ניסיון – אפילו לא קרוב – לפריצה למעון ראש הממשלה. בוודאי לא בקנה מידה שתועד השבוע בוושינגטון.
אבל אם באמת רוצים להשוות בין המחאה בארץ לבין הפוגרום שבוצע ביום רביעי בגבעת הקפיטול נגד הדמוקרטיה והשפיות, אולי צריך לעשות את זה מכיוון אחר. אולי לא בין האזרחים צריך להקביל.
במשך ארבע שנות כהונתו זרע טראמפ כאוס אנטי דמוקרטי באמצעות מתקפה מתמשכת על מערכות המשפט, התקשורת ו"האליטות" באופן כללי. נסו להשוות זאת להתנהלותו והתבטאויותיו של נתניהו מהיום שבו נכנס לפוליטיקה, וביתר שאת מאז החלו ההליכים הפליליים לרחף מעל ראשו. תמצאו הקבלה רטורית מפתיעה בין הנאומים, הסרטונים והציוצים של שני החברים האלה, בדרך לריסוק האמון במוסדות הדמוקרטיה.
דקל דיין זילברשטייןוהרעל הזה מחלחל לעוד ועוד אנשים. כאלה שיורקים על מפגינים בצמתים, מרססים אותם בגז פלפל, כאלה שמגיעים לבלפור כדי לעזור למשטרה להרביץ למפגינים או כדי להצית – על יושביו! – את אוהל המחאה של עפרה ליבוביץ בשבוע שעבר. תסתכלו עליהם ותראו את האנשים שישברו את חלונות בית המשפט והכנסת ויטפסו פנימה ביום שבו יצטרך נתניהו להיפרד מכיסא ראש הממשלה.
ובכל זאת, אני אופטימית. הרגע הזה מתקרב ולא תפרוץ בו מלחמת אחים. נתניהו יודע את זה. הוא מנסה כבר חודשים לייצר לעצמו מפגן תמיכה אחד סביר ולא מצליח. אנחנו זוכרים את ההבטחה שמיליונים יצאו לרחובות אם יוגשו נגדו כתבי אישום. גם הפעם זה ייגמר בבודדים.
ניפגש במוצ"ש בבלפור.
- דקלה דיין-זילברשטיין היא מנכ"לית חברת ייעוץ לסטארטאפים, פעילה במחאת בלפור
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
