ביולי 2001 נכנסתי לתפקידי כמפקד אוגדת איו"ש. הימים ימי האינתיפאדה השנייה, או בשמם המתאים יותר - מתקפת טרור המתאבדים החמורה והקשה ביותר בתולדות המדינה; מתקפה מתוכננת ומאורגנת - באופן רשמי ובעצימת עין - של הרשות הפלסטינית בהובלת רב המרצחים יאסר ערפאת. מתקפת הטרור הזו גבתה את חייהם של יותר מ-1,200 אזרחים וחיילים.
המתקפה הזאת החלה בספטמבר 2000, לאחר היציאה - כמעט "בריחה" – מלבנון, ולאחר שראש הממשלה אהוד ברק הציע למנהיג הפלסטיני 97% משטחי יהודה ושומרון. ערפאת קיבל השראה מהמראות שנשקפו בזירה הצפונית, מהדרך שבה נטשנו אחרינו את אזור הביטחון ואת אנשי צד"ל שלחמו איתנו על מנת להבטיח את ביטחונם ושלומם של תושבי הצפון.
כמו אז כך היום, פועלים כוחות צה"ל יום ולילה כדי למנוע מארגוני הטרור להפר את החוק והסדר ובעיקר למנוע את הפגיעה באזרחי ישראל בכל מקום בין הנהר לים. בלי השליטה המבצעית והמודיעינית האפקטיבית של צה"ל ושב"כ, החיים שלנו יהפכו לסיוט אחד גדול והמציאות בעוטף עזה תהפוך למנת חלקם של תושבי השפלה, ירושלים ובאר שבע. אבל נוכחות ביטחונית לא מספיקה.
נוכחות צבאית לבדה - כמו באזור הביטחון בלבנון בין 1985 ל-2000 - משדרת זמניות ורפיסות שגורמת לצד השני להבין שיש פרי אמיתי לטרור. מציאות כזאת תעמיד את חיילנו בפני לוחמת גרילה שתגבה קורבנות רבים.
מעמד כזה ישים סוף לתורת השלבים של אש"ף ולאשליה הפלסטינית שלפיה ניתן יהיה בעורמה, דרך משא ומתן או באמצעות אלימות, להשיג יותר ממה שישראל חפצת החיים מסוגלת לתת
רק מסר ברור שלפיו יש לישראל גם אינטרסים לאומיים והיסטוריים בכל השטח יובילו בסופו של יום - גם אם זה מתארך עשרות שנים - את הרשות להבין שאין אפשרות שישראל תפקיר את ביטחונה בידיים אחרות. ישראל צריכה להבהיר שלעולם תחזיק בהתיישבות במרחב בקעת הירדן, מדבר יהודה, יהודה ושומרון - גם בשל הזיקה ההיסטורית של ארץ אבותינו, אבל בעיקר בשל הצורך הביטחוני.
השרה ינקלביץ' במפגן המחאה של ההתיישבות הצעירה
(צילום: ההתיישבות הצעירה)
ההצעה שלנו לפלסטינים תחומה, כפי שקבע יצחק רבין - בשטחי A ו-B, שם מרוכזים כ-97% מהאוכלוסייה הפלסטינית. אין, לא הייתה ולא תהיה כוונה לספח את התושבים הערבים החיים במרחב, אבל יש לנו כוונה לחיות איתם יחד בשלום תוך הבנה והכרה ברורה שלהם שלעולם לא נפקיד את ביטחוננו בידיים אחרות ולעולם נשמר את הקשר ההיסטורי שלנו לכל שטחי ארץ ישראל.
לפיכך יש להתיישבות, גם הוותיקה אבל הצעירה במיוחד, ערך ביטחוני מן המעלה הראשונה. היא עומדת כעת לפתחה של הכנסת, ייתכן שרגע לפני פיזורה, ולכן יש לדאוג להחיל עליה ריבונות ללא דיחוי. סופו של הסכסוך בינינו לבין ערביי יהודה ושומרון יגיע כאשר נעביר מסר ברור שלפיו כנסת ישראל תומכת ברוב גדול בהמשך מפעל ההתיישבות ובהסדרת ההתיישבות הצעירה כצעד נוסף בדרך לריבונות מלאה.
מעמד כזה ישים סוף לתורת השלבים של אש"ף, יבהיר שאנחנו כאן כדי להישאר וישים סוף לאשליה הפלסטינית שלפיה ניתן יהיה בעורמה, דרך משא ומתן או באמצעות אלימות, להשיג יותר ממה שישראל חפצת החיים מסוגלת לתת.
- אלוף (מיל') יצחק (ג'רי) גרשון הוא חבר הועד המנהל של תנועת "הביטחוניסטים". היה מפקד אוגדת איו"ש באינתיפאדה השנייה ובמבצע "חומת מגן"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
