קבינט הקורונה יתכנס היום (ג') כדי לדון בהקלות שכולנו מצפים להן. בתקווה שהפעם תתנהל היציאה מהסגר באופן איטי ואחראי יותר מאשר בפעם הקודמת, ושאכן יתממשו ההבטחות לפתיחת המשק במדרגות בטיחות ובמרווחים הכרחיים בין צעד לצעד, שפוזרו בנדיבות גם בפעם הקודמת ולא עמדו אפילו לרגע במבחן המציאות.
אבל עוד לפני העיסוק הטבעי והמתבקש בשאלת הגנים ובתי הספר, מכוני היופי והחנויות, יש צעד אחד שאסור להתפשר עליו: המשך הסגר בערים האדומות על מנת למנוע את התפשטות התחלואה. ללא הצעד החיוני הזה, שיבלום את התפשטות המגפה במגזר החרדי וממנו לכל שאר חלקי המדינה, תידרדר ישראל תוך חודשים ספורים לסגר הרסני שלישי.
כדי להבין עד כמה חיוני הצעד הזה, וכמה הרה אסון עלול להיות העדרו, די לבחון את ההתנהלות הכושלת של הממשלה לפני ההחלטה על הסגר הנוכחי.
לקראת סוף אוגוסט אושרה תוכנית הרמזור, שקבעה כי יש להטיל מגבלות על כל רשות מקומית בהתאם למצב התחלואה בה. ב-3 בספטמבר החליט קבינט הקורונה להטיל סגר על הערים האדומות. שלושה ימים בלבד לאחר מכן, בעקבות לחץ שהפעילו ראשי הערים החרדיות, הומר הסגר ההכרחי בעוצר לילי חסר משמעות ותוחלת. שבוע לאחר מכן התקבלה ההחלטה העצובה, שאז כבר הייתה בלתי נמנעת, לסגור את המדינה כולה, בפעם השנייה. לא בטוח שהטלת הסגרים המקומיים הייתה מונעת בשלב ההוא את הצורך בסגר כולל, אך אין ספק שבלעדיהם הסגר הזה הפך לברירה היחידה שהותירו לעצמם מקבלי ההחלטות.
בעקבות לחץ שהפעילו ראשי הערים החרדיות הומר הסגר ההכרחי בעוצר לילי חסר משמעות ותוחלת. שבוע לאחר מכן התקבלה ההחלטה לסגור את המדינה כולה
את התועלת העצומה הטמונה בטיפול המקומי הממוקד הדגימה היטב האוכלוסייה הערבית. רק לפני שבועות ספורים הורכבה רשימת הערים האדומות מיישובים חרדיים וערביים בלבד. כיום אין אפילו עיר ערבית אחת ברשימת 14 הערים בעלות התחלואה הגבוהה ביותר. שיעור הבדיקות החיוביות במגזר נמוך משיעורו באוכלוסייה הכללית, הישג מרשים שיש לייחס אותו למנהיגי הדת המוסלמים, שלקחו על עצמם את האחריות לצעדים קיצוניים, בהם סגירת מסגדים, על מנת לבלום את התחלואה. זאת בניגוד לחלק מהרבנים, שמקדישים יותר אנרגיה למלחמה בממשלה מאשר למלחמה בקורונה.
40 יום לאחר ההחלטה הקשה ההיא מדינת ישראל נדרשת היום שוב לסוגיית הסגר הדיפרנציאלי, וטוב שכך - משום שבלעדיו אין שום אפשרות לשלוט בתחלואה. באוכלוסייה הטרוגנית, המתגוררת בסביבה אורבנית, חייבים לנהל את התחלואה באופן אזורי, בהתאם למאפיינים הייחודיים לכל עיר, ולעיתים אף לכל שכונה. הכוונה היא לא לכלוא את תושבי הערים הנגועות בתוך עצמם, כפי שטוענים המתנגדים, אלא בעיקר להקטין את המגעים שלהם בינם לבין עצמם, כדי לעצור את התפשטות התחלואה בתוך העיר וממנה.
הצעד הזה נועד בראש ובראשונה להגן על תושבי הערים המדוברות, אבל עושה צדק גם עם תושבי רשויות ממושמעות יותר, שכבר הוכיחו שהם יכולים להמשיך בשגרת חייהם תחת איום המגפה. במדינה מתוקנת איש לא היה מעלה על דעתו לכלוא בבתיהם את תושבי גבעתיים הירוקה לפרק זמן זהה לזה שבו חייבים לעשות זאת לתושבי בני-ברק מוכת התחלואה.
רשימת הערים האדומות כוללת היום יותר מ-40 רשויות, שרוב תושביהן חרדים. שיעורי התחלואה במחציתן גבוהים כבר תקופה ארוכה, והם יורדים בקצב איטי יותר מבשאר המדינה. כדי שמקדם ההדבקה הלאומי ימשיך לרדת, ויאפשר את החזרה לשגרה בכל הארץ, חייבים למנוע בכפייה ובאכיפה חסרות פשרות את המשך המגעים בחלק מהאזורים שבהם התחלואה עדיין גבוהה. יישובים שבהם התחלואה מפושטת מאוד חייבים להיות סגורים למשך תקופה נוספת, כדי לעצור את ההדבקה גם בהם.
בנקודת הזמן הקריטית שבה אנו ניצבים היום במלחמה בקורונה מנהיגי המדינה חייבים לגלות אומץ אישי וציבורי שלא אפיין אותם עד כה, להניח בצד את האינטרסים הפוליטיים ולקבל החלטות על סמך עצות המומחים הממליצים באופן גורף על סגר דיפרנציאלי ועל פתיחה מדודה, זהירה ומחושבת של המשק מחדש. אם נבחרי הציבור שלנו ייכנעו שוב לציבור החרדי ולתכתיביו, הם יובילו את כולנו בטיפשות ובחוסר אחריות לקטסטרופה לאומית שלא ידענו כמותה.
- שרית רוזנבלום היא כתבת הבריאות של "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
