מני מזוז הוא משפטן מוכשר, מבריק וחד, שפעל במערכת הציבורית עשרות שנים. בתקופתו כיועמ"ש הוא טיפל בשלל פרשיות של ראשי ממשלה, שרים, חברי כנסת, נשיא ועוד. כל אלו הופכים אותו באופן אובייקטיבי לדמות משמעותית, אם כי מזוז עצמו טען שלא תמיד האירועים נפלו עליו כמו שהוא נפל עליהם. נסיבות פרישתו מבית המשפט העליון, ארבע שנים לפני סיום כהונתו, אינן ידועות. ברמה האישית, נאחל לו בריאות והצלחה בחייו הפרטיים. ברמה הלאומית זהו יום חג עבור הימין בישראל.
- פרישת מזוז תצית קרב על העליון בבחירות הקרובות / טובה צימוקי
הימין שמח על עזיבתו מפני שהוא מייצג את כל מה שבעיניו מקולקל במערכת המשפט: המחשבה שיועץ או שופט אמור לקבוע את הנורמה ולא רק ליישם את החוק.
זה לא מפתיע בהתחשב בכך שבראיון ב-2012 אמר מזוז כי "דמוקרטיה היא לא שלטון הרוב... הצד הערכי שלה הוא הגנה על ערכי חברה ליברלית פתוחה, שבלעדיה אין לדמוקרטיה משמעות". ומי אמור לקבוע את הערכים? כנראה אותה קבוצה שבוחרים בחדר קטן, לעיתים בקצב של שתי דקות למינוי.
מחנה שלם בישראל נותר פגוע מתפיסתו השמאלית הרדיקלית של מזוז שבאה לידי ביטוי באירועים שונים כגון תוכנית ההתנתקות, שבמהלכה מצא לנכון לעצור מפגינים בדרכם, להעמיד לדין על חסימת כבישים ולהתייחס לכך כעבירה שהעונש בגינה יכול להגיע ל-20 שנות מאסר. הוא גיבה מעצר עד תום ההליכים של ילדות בנות 14, והגדיל לעשות כשהתנגד לחוק שהציע חנינה למתנגדי ההתנתקות – בהם אותן ילדות.
בכובעו כשופט פסק מזוז נגד הריסת בתי מחבלים בזמן שגורמי הביטחון קבעו שמדובר בכלי הרתעתי נחוץ. הוא גם סירב לפסול את היבא יזבק, חברת הכנסת מבל"ד, בגין תמיכה בטרור ותמך במתן חופשות לאסירים ביטחוניים.
מהר מאוד לאחר מינויו ליועמ"ש היה ברור שאינו מחבורת הפרידמניסטים אלא הביינישיסטים. השר הזה או השר ההוא, זה לא משנה. היועץ עובד באופן עצמאי
הוא גם לא חף מחשד שפעל בניגוד עניינים. החל מסגירת התיק נגד ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון מעט אחרי שמונה על ידו ליועמ"ש ועד דיונים בתיקים שבהם בתו הייתה מעורבת, או דיון בעתירה נגד השר אמיר אוחנה חרף עימות ביניהם. כל אלו לא הקנו לו נקודות רבות.
אבל הנקודה שבאמת בלתי מתקבלת על הדעת עבור הציבור הימני היא מה שנתפס כרמיסה ברוטלית של שלטון החוק. את ההחלטות הערכיות שהימין התנגד להן – מזוז קיבל בעצמו. רק השנה הוא אמר כי "המצב של שר משפטים לעומתי או בכלל שר לעומתי הוא מצב בעייתי, הוא מטריד, מציק". מזוז חשב שהעובדה שהוא אומר שאינו מייחס את הדברים לשר המשפטים דאז אוחנה משרתת אותו. להפך. זו הוכחה שמבחינת מזוז, השר "מפריע" ליועץ.
בראיון מינואר 2010 לכתב העת של לשכת עורכי הדין בישראל, "עורך הדין", אמר מזוז: "היועץ המשפטי לממשלה או היועץ המשפטי של המשרד הוא לא היועץ המשפטי הפרטי של השר - הוא יועץ משפטי ציבורי. הוא מקבל את שכרו מהאזרחים, שלהם הוא חב אמונים והם הלקוח האמיתי שלו. ובמקום שקיימת סתירה בין האינטרס הציבורי לאינטרס של השר, אינטרס הציבור הוא שגובר". במילים אחרות – השר הזה או השר ההוא, זה לא משנה. היועץ עובד באופן עצמאי.
מזוז טען שיחסו כלפי האקטיביזם השיפוטי מורכב, אבל מהר מאוד לאחר מינויו ליועמ"ש היה ברור שאינו מחבורת הפרידמניסטים אלא הביינישיסטים. הוא רואה עצמו כמופקד על האינטרס הציבורי – שרק הוא יודע מהו, ולא הציבור באמצעות נבחריו.
זה החטא הגדול ביותר שלו לאורך שנותיו כמשפטן. באצטלה של הגנה על זכויות אדם, מני מזוז גרם לשבר עמוק בדמוקרטיה הישראלית. שבר שמחריף והולך. יש רק לקוות שחלק, ולו קטן, יצליח להתאחות לאחר פרישתו.
- עו"ד רן בר-יושפט עוסק בדיפלומטיה ציבורית, חוקר יחסי מערכת המשפט והשלטון ומוביל את השמרנות הצעירה בישראל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
