שתי הנחות יסוד במערכת הפוליטית הופכות את המתנחלים ביהודה, שומרון ובקעת הירדן למחוזרים לקראת בחירות 2021. הראשונה היא שלגוש הימין בישראל יש רוב במנדטים, והשנייה היא שאם יוחלף בנימין נתניהו - זה יהיה מימין. בתקופות אחרות היו ראשי המתנחלים ממנפים את החיזור להישגים דרמטיים עבור ההתיישבות, אלא שבימים אלו נמצאת מועצת יש"ע באחד הצמתים המכריעים בשנים האחרונות. כשהיא מפולגת, ענייה ועתידה לא ברור.
המתנחלים תמיד ידעו מה הם רוצים. מאז שהחלה ההתיישבות ביהודה ושומרון. הם עשו זאת אף שהיו בשוליים, ספגו פינויים והתחננו להכרה. בימים אלו דווקא נראה שהם זוכים להכרה הזאת. חלום על ריבונות במקום חשש מפינויים, חוקי הסדרה במקום פסקי דין משפטיים (למרות בג"ץ מצפה כרמים) ועד לא מזמן גם נשיא אמריקני שאנשיו נפגשים לארוחת צהרים עם פעילים מחברון בוושינגטון. כל זה קרה. אך דווקא כעת מוצאת עצמה הנהגת המתנחלים במשבר.
זה מתחיל בכסף. מועצת יש"ע ענייה מאוד. מעליה מרחפת עננת סגירה ממשית. תקציבה של המועצה ופעילותה נובעים מכספים שמועברים אליה מהמועצות החברות בה. תמיכתם של ראשי מועצות דומיננטיים הלכה ופחתה בשנים האחרונות. הברז נסגר, אין אוויר והפעילות מושבתת. זה קורה בעקבות מאבקי כוח פוליטיים שמעורבים בהם ראשי מועצות, חברי כנסת מהימין וגם ראש הממשלה נתניהו.
סמוטריץ', בנט, סער ועכשיו גם נתניהו מתכופפים לרצפה ומרימים מנדטים מחוץ לקו הירוק. אבל בחסות הפיצול בקרב המתנחלים, הכוח הפוליטי שלהם נמוג אחרי הבחירות, וכך יהיה קשה לממש ריבונות
הזרמים התת-קרקעיים מסובכים, אבל השורה התחתונה היא החשובה: מועצת יש"ע לא מתפקדת ולא ברור איך היא תצא מהמאבק שבו היא שרויה. הפילוג נוח לראש הממשלה. מבחינתו הוא עושה את הדבר הנכון. מקרב את אלו שהוא חפץ ביקרם ומרחיק ואף מחרים כאלו ש"עושים לו בעיות".
יו"ר מועצת יש"ע הנוכחי דוד אלחייני הוא איש שקשה להגיד לו מה לעשות. חקלאי מבקעת הירדן, איש ליכוד שורשי. בסבב הבחירות הראשון עוד עמד עם נתניהו על במה אחת. הריבונות בבקעת הירדן הייתה חזק על השולחן אך לא התממשה. גם הסיפוח הגיע לטענת יש"ע ארוז בצורה של מדינה פלסטינית.
נתניהו לא אהב את הביקורת וניתק מגע. באירוע שקיים באריאל באוקטובר האחרון הוחרם אלחייני יחד עם ראשי מועצות נוספים. במקביל החל באמצעות אנשיו להתקרב לבכירים אחרים ובכך יצר מחנות. כך קל יותר לשלוט. אלחייני בינתיים עזב את הליכוד ותומך בסער.
טענתי כאן בעבר שקמפיין ההתיישבות הצעירה הצליח. התודעה שונתה, חברי כנסת פגשו מתנחלים מהיישובים הצעירים ושמעו מהם על בעיות הביטחון, החשמל והביוב. אבל המאבק יכול היה להסתיים בהסדרה. עם מועצת יש"ע חזקה זה היה סיפור אחר. אולי ליותם מגבעת הראל הייתה תחבורה ציבורית, וליעל מחוות גלעד חיבור נורמלי לחשמל.
אלישע בן קימון צילום: אבי מועלםכעת, רגע לפני הבחירות, כאשר על הפרק נושאים דרמטיים של ההתיישבות כמו הבנייה בשטחי B ו-C, תוכניות אב, הסדרת יישובים ומאבקים משפטיים, הקולות מפוצלים. ראשי המפלגות מבינים כי בהתנחלויות הכל פתוח, ואפשר לגייס שם את המנדטים הבודדים שישלימו את הניצחון.
בצלאל סמוטריץ', נפתלי בנט, גדעון סער ועכשיו גם נתניהו מתכופפים לרצפה ומרימים מנדטים מחוץ לקו הירוק. אבל בחסות הפיצול בקרב המתנחלים, הכוח הפוליטי שלהם נמוג אחרי הבחירות, וכך יהיה קשה לממש ריבונות בשטח.
- אלישע בן קימון הוא כתב יהודה ושומרון של ynet ו"ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
