על פי כל הסקרים האחרונים, בערך 100 מתוך 120 המועמדים לכנסת הבאה לא שייכים ל"שמאל", וקרוב ל-80 טוענים שהם בעלי השקפת עולם ימנית. הליכוד, מפלגת הציונות הדתית, ימינה ותקווה חדשה – אלו היו יכולות להקים קואליציה כמעט לבדן. בתיאוריה, ממשלה כזו הייתה יכולה לקדם עקרונות של ימין: כלכלה חופשית, ריבונות ביהודה ושומרון, ריסון האקטיביזם השיפוטי המשתולל ומשילות בנגב, בדרום תל אביב ובאזורים אחרים. אבל זה לא קורה.
לכאורה, הציונות הדתית הרימה את דגל המאבק באקטיביזם השיפוטי, מפלגת ימינה מציגה תוכנית מרשימה של ימין כלכלי, ובליכוד טוענים – ועל פי הסקרים בצדק – שבלעדיהם אי אפשר מבחינה מספרית להקים ממשלה ימנית. ולמרות כל זאת, נראה שהפיצול במחנה הלאומי, והמחלוקות בתוכו בין רק-ביבי, רק-לא-ביבי ואולי-ביבי, יגרמו לכך שהימין ימשיך לקדם דווקא מדיניות שמאל.
הימור בטוח הוא שהמפלגה הגדולה ביותר תישאר הליכוד בראשות בנימין נתניהו. הסיבה לכך נעוצה בחלק השני של שם המפלגה – "בראשות נתניהו". לפני משבר הקורונה, המצב הכלכלי היה הטוב ביותר שידעה ישראל, העשור עם המספר הנמוך ביותר של הרוגים מפעולות איבה ומבצעים צבאיים, ולמרות כתבות בתקשורת שהכריזו מדי שני וחמישי על מות הדמוקרטיה, הדירוג הדמוקרטי של ישראל נמצא בעלייה. אם נוסיף לזה את הסכמי השלום ומבצע החיסונים המוצלח מובן מדוע מוחלים למחל על האכזבות הרבות בכל הנוגע לחוסר היכולת לקדם מדיניות של ימין.
לו היו נבחרי הציבור של המחנה הלאומי פועלים על פי ערכיהם בלבד, הם היו מציבים תנאי שלפיו לא יכנסו לממשלה שלא תקדם אידיאולוגיה ימנית מובהקת
אבל חרף יותר מעשור תחת נתניהו, ו-44 שנים אחרי המהפך של 1977, עדיין הימין לא הצליח ליישם את רוב המדיניות שביקש לקדם, והוא מורכב ממספר מפלגות שלכולן הצלחות חלקיות בלבד. בזמן שהשמאל מתוסכל מהכישלון האלקטורלי, הימין מתוסכל מחוסר היכולת של נבחריו ליישם את המדיניות שאותה הוא נשלח לקדם. ממשלת "ימין על מלא" לא הוקמה מעולם. תמיד הצטרפו לקואליציה מפלגות מרכז או שמאל, ואלו הצליחו – חרף היותן מיעוט - להשיג תוצאות מרשימות בהרבה בקידום תפיסת עולמן.
כל מפלגה ימנית הייתה צריכה למשוך קולות מהמפלגה שנמצאת משמאל לה, ולא להפך. זו הדרך היחידה להגיע ל-61 מנדטים – למשוך 3-2 מנדטים של אנשי ימין שמצביעים למפלגות מרכז. הפעם יש משמעות גדולה ביותר לחלוקה הפנימית הזו. משיכה גדולה מדי מהציונות הדתית, עד כדי סיכון שלא תעבור את אחוז החסימה, מקטינה את הסיכוי להקמת ממשלת ימין.
המאבק העיקרי הוא דווקא בין ימינה לבין תקווה חדשה. ככל שתקווה חדשה תקבל יותר מנדטים, גובר הסיכוי לממשלה שלה עם יאיר לפיד, או היווצרות של פלונטר שיחייב בחירות חמישיות.
רן בן יהושפטמוטי קיקיוןפוליטיקה היא אמנות האפשרי. אך נראה שבגלל יחסים אישיים בין ראשי המפלגות המחנה, בלתי אפשרי כרגע לקדם מדיניות ימנית. גדעון סער מצהיר שוב ושוב שלא ישב עם נתניהו, ואם אכן יהיה צורך להחליף את 30 המנדטים לערך של ליכוד, הוא ייאלץ לשבת עם יש עתיד, ישראל ביתנו וכחול לבן – שלוש מפלגות שנתניהו עבד עמן בעבר – אך שלושתן נטשו מזמן את הימין המשפטי והכלכלי, ומתנגדות להחלת הריבונות ביהודה ושומרון.
לו היו נבחרי הציבור של המחנה הלאומי פועלים על פי ערכיהם בלבד, הם היו מציבים תנאי שלפיו לא יכנסו לממשלה שלא תקדם אידיאולוגיה ימנית מובהקת. במקום זה, הן רבות בינן לבין עצמן ומעבירות קולות מגוש הימין לגוש המרכז-השמאל.
- עו"ד רן בר-יושפט עוסק בדיפלומטיה ציבורית, חוקר יחסי מערכת המשפט והשלטון. היה מועמד מטעם "הימין החדש" בבחירות אפריל 2019
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
