בדיחה חרדית ידועה גורסת שכאשר פורצת שריפה בבית חרדי – המשפחה תזדרז להרים טלפון בהול לאחד מחברי הכנסת החרדים: "פרצה אצלנו שריפה והיא מתפשטת במהירות. בבקשה תפעיל דחוף פרוטקציה בשירותי הכבאות שיבואו לכבות".
כדרכן של הלצות – בכל צחוק יש גם קצת אמת; הפריימריז של הח"כ החרדי לא מתבצעים באולפנים או בשבתות תרבות. הוא נמדד בקילומטרז' שהוא צובר בעזרה לציבור. הציבור החרדי תופס את נציגיו בכנסת וברשויות המקומיות כמי שעיקר תפקידם הוא לעזור לפרט בשעה שהוא עומד חסר אונים מול הביורוקרטיה הממסדית המתישה. פעמים שהתפיסה הזו מובילה למחוזות מופרכים – כמו בבדיחה על מכבי האש – אבל בבסיס, יש משהו בסרבול של השירות הציבורי שמזמין את אותה תרבות עזרה לפרט, שיש מי שיראו בה מאכעריות שלא אמורה להימצא במדינה מתוקנת.
אבל זהו, שבמובנים רבים, התנהלותן של הרשויות רחוקה מלהיות מתוקנת. אפילו חלמאית. מה שמוביל לסערה התקשורתית סביב אחוז החרדים בטיסות המאושרות לישראל. מה היה לנו כאן? מדינה שמחליטה על סגירת השמיים בגלל נגיף שמכה בה, אבל מודיעה שיתאפשר לפונים במקרים מיוחדים לקבל אישור חריג להגיע לישראל.
פנייתו של צעיר חרדי שנדרש להגיע להלווייתה של אימו נשללה. תמונתו כשהוא יושב "שבעה" בבגד קרוע ונעלי קרוקס על רצפת נמל התעופה בפרנקפורט – זעזעה לבבות רבים
מכאן ואילך, הבלגן חוגג. אופן פעילותה של ועדת החריגים, זהות חבריה, וצורת הפנייה אליה – לוטים בערפל כבד. מה יעשה החרדי שתקוע בחו"ל, שומע על סגירת השמיים לטווח בלתי ידוע וחייב להגיע הביתה? מתקשר ללשכת הח"כ. ההמשך מוכר: לשכה של חבר כנסת חרדי ממוצע מקבלת כ-1,500 פניות ביום רגיל. בעוד תפקידו של עוזר בלשכת ח"כ מכל מפלגה אחרת הוא ייעוץ תקשורת, ניהול הלו"ז, תיאום פגישות – עוזרי הח"כים החרדים משועבדים לעבודת הפרך של ריכוז הפניות ושרשורם במעלה המערך הביורוקרטי.
במקרה של אישורי ההגעה לארץ – העוזרים מעבירים את הפניות לוועדת החריגים. לא הוכח אף מקרה שבו לפנייה של ח"כ חרדי הייתה העדפה. לעומת זאת, ישנם מקרים רבים הפוכים. מדובר בעיקר בעבודה של קיצור הצנרת הביורוקרטית ותיווך יעיל ומהיר בין הפונה לרשות הרלוונטית. הלוואי שתודעת השירות האישית הזו – לכל פונה, מכל מגזר – תהיה נחלתם של כלל חברי הכנסת.
יובהר: כעיתונאי חרדי, אין לי מילה אחת טובה לומר על ועדת החריגים. בעיניי זהו עוד וריאנט לעליבות שמציגה הממשלה בטיפול בקורונה. כשההחלטות מתקבלות ברגע האחרון, בממשלה שסועה ומוּכוונת-בחירות – התוצאה היא רצף של החלטות לא הגיוניות, שתפורות טלאי-על-טלאי. אין כתובת מסודרת לפניות, ואם יש – קח מספר ותחכה בתור. זוהי מציאות שלא מותירה כמעט ברירה זולת הרמת טלפון ללשכת הח"כ שעומד מוכן לסייע לו בדיוק במקרים כאלה. אגב: הפונים הם מכל המגזרים, וכולם מטופלים.
אריה ארליךלהגיד ש"עבור החרדים שערי השמיים תמיד פתוחים" – זו אולי מליצה יפה, שמזכירה לנו את האמונה היהודית ולפיה שערי השמיים פתוחים בפני כל תפילה מעומק הלב. אבל האם כל חרדי שניסה לאחרונה את מזלו לחזור ארצה נענה? אני אישית מכיר לפחות שמונה מקרים הפוכים. אחד המקרים הוא של צעיר חרדי שנדרש להגיע להלווייתה של אימו ופנייתו נשללה, כיוון שהטופס נשלח בצורה לא תקינה. תמונתו כשהוא יושב "שבעה" בבגד קרוע ונעלי קרוקס על רצפת נמל התעופה בפרנקפורט – זעזעה לבבות רבים.
בין הבאים לארץ בימים אלה נמנים חילונים וחרדים. החרדים, מטבעם, בולטים יותר בנוכחותם ובלבושם. מתחילת המגפה החרדים מושכים אש: מקדם הדבקה גבוה במגזר? "הם מדביקים אתכם". מקדם הדבקה נמוך מכל אוכלוסייה אחרת? "הממשלה מאשרת טיסות-חרדים". ההימצאות החרדית על הגריל התקשורתי התחילה הרבה לפני הקורונה – והלוואי שתסתיים מתישהו אחריה. "רכבת אווירית של מנדטים לימין"? יותר בכיוון של רכבת קונספירציות מופרעת במיוחד.
- אריה ארליך הוא עורך המגזין בעיתון "משפחה"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
