אם אתם מחובבי חנוכה, כדאי שכבר תזמינו את המשפחה להדליק יחד נר ולאכול סופגנייה, כי על פי ההערכות שמפוזרות על ידי גורמים במערכת הבריאות, בחג האורים כנראה נהיה בעוד סוג של סגר קורונה. רק בישראל עוד לא נפתחו כל הגבלות הסגר השני, וכבר מדברים על הסגר הבא. לא צריך להיות אפידמיולוג בכיר בשביל לחזות ששוב נגיע למצב שבו אנו סגורים ומסוגרים. מספיק להתבונן באין-מדיניות, באכיפה הבררנית ובקבלת ההחלטות הקפריזית והמשתנה תמידית.
לוח השנה העברי עמוס בחגים, וכך הפכו הימים הטובים הללו להזדמנויות פז עבור הממשלה לאמץ מדיניות של אקורדיון – פתיחה וסגירה לחלופין. הגישה הזו מרגיזה פעמיים. ראשית – מונחת בבסיסה ההנחה שהסגרים הבאים הם גזירת גורל. שאין ברירה, וניאלץ לשתק את המדינה אחת לשלושה חודשים, ולכן מוטב לעשות זאת בתקופה שבה יש יותר חופש ויותר מפגשים חברתיים. במקום לעשות הכל כולל הכל על מנת למנוע את הסגר הבא, או לכל הפחות להגדיל ככל הניתן את המרחק מסגר לסגר, המערכת פועלת הפוך. הסגר הוא נשק יום הדין, מוצא אחרון שמעיד על מדיניות כושלת.
הסיבה השנייה היא למעשה השדר שלפיו חגים ומועדים אינם חשובים דיים. ערכים כמו קיום מצוות, משפחתיות, וכן – אפילו חופשה או הפוגה נמצאים נמוך מאוד בסדר העדיפויות. ולכן דווקא בימים הללו אזרחים נאלצים לשלם מחיר יקר.
הטענה של המפלגות החרדיות, שהסגרים מונעים קיום מצוות בכוונת מכוון, היא אולי מעט מוגזמת, אבל יש בה משהו. לא אנטישמיות, אלא סיבה מרה בהרבה – אדישות
כשהבנו שאת ליל הסדר נקיים לבד בבית, הגזירה הייתה קשה מאוד. אזרחים חרקו שיניים, השאירו לבד הורים בודדים וויתרו על הלילה הכי משפחתי בשנה. עשינו זאת מתוך תקווה שהמאמץ ישתלם, ובראש השנה נוכל להתכנס יחד. אבל המאמץ הזה היה שקוף, לא נחשב. הזמן היקר שהרווחנו בהורדת התחלואה לא הוקדש לפיתוח מערך לקטיעת שרשראות ההדבקה, להסברה או לאכיפה. והנה בחגי תשרי שוב היינו בסגר.
הטענה של המפלגות החרדיות, שהסגרים מונעים קיום מצוות בכוונת מכוון, היא אולי מעט מוגזמת, אבל יש בה משהו. לא אנטישמיות או שנאת חרדים הובילה לסגר שני דווקא בחגי תשרי ולא בחודש אוגוסט למשל. הסיבה מרה בהרבה – אדישות. ביטול הערך של מסורת ומשפחה. חוסר הבנה בסיסי שקהילתיות, תפילה, ארוחות חג – הם כלים לייצור חוסן נפשי. חוסן שאנחנו כל כך זקוקות וזקוקים לו בימים אלו. שלא לדבר על הפגיעה האנושה הנוספת באתרי התיירות והנופש ובעלי החנויות שחוטפים שוב מכה בימים שבהם הם הכי מרוויחים.
האם ניתן לנצל את הסגר השני בצורה מוצלחת יותר על מנת להוריד את מקדם ההדבקה? בהחלט. לשם כך נדרשת מנהיגות עם תוכנית סדורה ומתוקצבת שתחול על כל אזרחי ישראל בלי קריצות. האם אפשר להיפגש להדלקת נרות באופן זהיר? בוודאי. אפשר להגביל את מספר המשתתפים בהתכנסויות, לייצר הסברה בנוגע למסכות ומרחק וכמובן – להקפיד על אכיפה. כל זה נשמע כמו מדע בדיוני כאשר ממשלת ישראל אפילו לא מצליחה להעלות את גובה הקנסות בשל התנגדות המפלגות החרדיות.
שגרת הקורונה היא קשה ומתישה. על מנת לייצר חוסן אזרחי חייבים להעניק מקום של כבוד לשאר רוח, לתרבות, למשפחה ולמסורת. ניתן לעשות זאת למרות האתגר העצום של המגפה. על מנת לייצר כללי בטיחות שיחזיקו לאורך זמן נדרש איזשהו היגיון בשיגעון. כרגע, כשהסגר הבא מתוכנן עוד לפני שהנוכחי הסתיים – אולי כדאי שלהדלקת הנרות נגיע כבר מחופשים.
- חן ארצי סרור היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
