אף ששיעור ההתחסנות בקרב צוותי ההוראה אינו מספק בלשון המעטה, יש גם מקרים שנותנים סיבה לאופטימיות: כשצבע העיר טבריה יתחלף מכתום, ומאות תלמידי בית הספר היסודי "כינר" יחזרו אליו אחרי תקופה ארוכה, יקבל אותם צוות מורים ועובדים מחוסן במלואו.
בימים האחרונים התחסנו במוסד החינוכי אחרונות המורות שהתלבטו אם לקבל את הזריקה – ולמרות הקשיים הראשונים המבצע שהוביל המנהל הוותיק שמעון וקרט (60) הושלם בהצלחה.
4 צפייה בגלריה
את חדר המורים יאיישו רק מחוסנות ומחוסנים. צוות בית הספר "כינר" בטבריה
(צילום: אלעד גרשגורן)
כעת עבר וקרט למטרה הבאה שלו, והיא לעודד גם את ההורים ובני המשפחות של התלמידים להתחסן בעצמם. ביום הראשון שבו החיסונים נפתחו לציבור, לפני כחודשיים, הוא מיהר להתחסן ושלח תמונה עם הזרוע החשופה והאחות המזריקה לצוות בית הספר ולהורים – וקרא להם לנהוג כמוהו. התגובות לא היו נלהבות במיוחד. מהר מאוד התברר לו כי יותר מ-50% מהמורים לא רוצים להתחסן.
"פני בית הספר כפני החברה", הוא אומר. "גם כאן שמענו טענות וחששות הנובעים מפייק ניוז, על הנזק שנגרם מהחיסון, הפגיעה שהוא גורם לפוריות, ביכולת להרות ולנשים בהיריון. היו שאמרו שהם מעדיפים להמתין שבוע-שבועיים, לראות מה קורה עם אחרים. אני התחסנתי יום אחרי נתניהו כדי להראות דוגמה אישית לצוות בית הספר ולקהילה. מערכת החינוך יכולה לחזור להיות ירוקה. בית הספר הוא מיקרוקוסמוס של החברה, והייתי צריך לשכנע ולהסביר. אבל כיוון שאנחנו מלמדים מרחוק, זה היה יותר קשה".
וקרט לא ויתר: הוא התקשר מדי יום לכל מורה ומורה. "נתקלתי בהתנגדות בהתחלה", הוא משחזר. "אמרתי למורים: 'אני רוצה לשמור עליכם, על המשפחות שלכם, על 500 תלמידי בית הספר, שנמצאים איתנו יום-יום, שעה-שעה, ועל בני משפחותיהם. אמרתי להם שעל כל מאה אנשים יש לפחות חמישה חולים, ואנחנו נמצאים ברולטה רוסית. לא איימתי חלילה, אבל המשכתי יום-יום להסביר, וכן – גם הפחדתי. הבאתי להם דוגמאות של מורה מונשמת ומורדמת ושל ילד בן שבע במצב קשה. אמרתי להם שהבן שלי בלוס אנג'לס מוכן לשלם 10,000 דולר למנת חיסון לכל אחד מארבעת בני המשפחה שלו, אבל לא משיג חיסונים. מה קורה לעם האהוב שלנו? מקנאים בנו בכל העולם על כך שיש לנו חיסונים, וכאן לא רוצים להתחסן".
לאט-לאט המסר של וקרט העקשן חלחל: "אמרתי למורים: אני רוצה לשמור עליכם, אבל יהיה לי קשה אם לא תתחסנו. יהיה קשה לחשוב על זה שאת חשופה ומגיעה הביתה לאחר שחס וחלילה נדבקת בבית הספר, ואת נפגשת עם ההורים שלך ועם בעלך. לקח חודש, חלק עוד התנדנדו, וכעת אנחנו גאים לציין שאנחנו עם 100 אחוזי התחסנות".
לדבריו, על כל מנהל לצאת ב"קמפיין" דומה. "יש משהו יותר יקר מהילדים?" הוא תוהה. "יש חיסונים על המדף, ואפילו לא צריך לחכות. אנחנו כעת בעיצומו של מבצע בקרב ההורים, לאחר שראשי ועדי ההורים התחסנו, וכולנו נפעל בקהילה".
אחת המורות שהתחסנו היא ריקי דיין, מחנכת כיתה ד' ורכזת המערכת של בית הספר. היא חוששת מזריקות, וסירבה בהתחלה לקבל את החיסון, אבל העקשנות של וקרט חדרה גם אליה. "אני חרדתית, ואמרתי לשמעון שלא אתחסן", היא מספרת. "שמעון דואג למורים ולתלמידים. הוא דאג בכל בוקר לקבל כל תלמיד ומורה ולשאול לשלומו. כשהתחסן הוא נתן דוגמה ופעל בלי הפסקה כדי לשכנע. הוא הציע ללוות מורות שחוששות, ואכן ליווה לחיסון את אחת המורות שביקשה, עודד ושיבח בקבוצת הווטסאפ כל מורה שהתחסן. הבנו שזו חובתנו הבסיסית לעצמנו, לילדים ולחברה. כל אחד מאיתנו לקח אחריות אישית".
דיין סיפרה כי המורים מחכים בקוצר רוח לחזור לחדר המורים ולהווי שהם כל כך אוהבים: "אנחנו מתגעגעים לישיבה בהפסקה עם הסנדוויץ' והקפה. מורה אחת מביאה עוגה, מורה אחרת סלט, וכולם משוחחים ומפרגנים". בקרוב, הם מקווים, יוכלו לעשות זאת בלי חשש.
