תארו לכם שממש היום, התקבל מידע מודיעיני אמין, שבעוד שלושה שבועות בדיוק, צפוי לפרוץ סבב לחימה בגבול הצפון ביזמת האויב. עוד תתארו לכם, שסבב הלחימה הזה, יהיה השלישי במספר, אחרי שני סבבים קודמים של לחימה אשר הותירו את מדינת ישראל פצועה וכואבת; גדודי צה"ל שחוקים, מערכת חינוך מושבתת שלא יכולה לפעול במוסדותיה, עם כמיליון מובטלים ועם מגזר עסקי משותק. הרי טבעי הדבר שהיינו מצפים, שראש הממשלה ושר הביטחון ינחו את כל הגופים לרבות צה"ל, פיקוד העורף, השלטון המקומי, מערכת החינוך – לבצע תחקיר ולהיערך מיידית לקראת ההתקפה, תוך יישום הלקחים שנלמדו מהסבבים הקודמים – החל מהרמה הלאומית ועד הרמה האופרטיבית-טקטית של הגדודים והחטיבות שבשטח.
כעת נחזור למציאות: החורף מגיע בעוד כשלושה שבועות ויחד איתו צפוי להגיע הגל השלישי של מגפת הקורונה. למרות זאת, עד כה (מלבד מספר יוזמות מקומיות וחשובות לתחקיר שנתקיימו בחלק מהמשרדים), לא התקיים תהליך הפקת לקחים מובנה וסדור ברמה הלאומית ביחס למדיניות ולפעולות שננקטו על ידי הממשלה, משרדיה השונים וגופי הביצוע המונחים על ידה.
האופן שבו התמודדה המדינה עד כה עם המגפה, משקף חולשה לאומית בניהול משברים שאינם מלחמתיים. בין השאר, בולט היעדרה של תשתית להערכת מדיניות בעת ניהול אירוע מתמשך: אין חקיקה, תקנות, הנחיה או מדריך ממשלתי סדור לניהול אירוע משברי מתמשך אשר מנחה מתודולוגית על תחקור ו/או הערכת מדיניות סדורים. למרות מאפייני מחזוריותה של המגפה, בראייה לאומית, ניהול הגל הבא לא נבנה תוך הישענות על תובנות מהגלים הקודמים, אלא ממשיך להתקיים כקבלת החלטות תגובתית.
והתוצאה? אם נשפוט ביחס לנתונים האובייקטיביים עד כה, המחיר גבוה מאוד - כ-15% תמותה עסקית שרובה בעסקים הקטנים והבינוניים עד סוף השנה, כמיליון דורשי עבודה; החרפת הפערים החברתיים כשתשע הערים עם אחוז האבטלה הגבוה ביותר (למעט אילת), הן עם רוב ערבי או חרדי; העלייה המפחידה בתופעות האלימות בתוך המשפחה, עם עלייה מדווחת של כ 500 אחוזים בפניות למוקדי הסיוע; ועוד עשרות נתונים שמשקפים תופעות שגם אם לא ניתן היה למנוע לחלוטין, בהחלט היה אפשר לצמצם ולהפחית.
בשבועות הקרובים, לקראת הגל הקרוב, על ממשלת ישראל מוטלת החובה לפתח ולבנות אסטרטגיה ברורה להתמודדות עם המגפה, שאינה ממוקדת רק במישור הרפואי, וכן לאמץ מודל כוללני לתחקור ולהערכת מדיניות ציבורית בימי משבר ובימי שגרה. החובה המוסרית והמקצועית הזו אינה מופנית רק לדרג הפוליטי, אלא בראש ובראשונה לדרג המקצועי של המערכות השלטוניות במדינה. אנו סבורים שגם אם לא תתקבל החלטה מערכתית - אין אף מנכ"ל משרד ממשלתי, אף סמנכ"ל תכנון אסטרטגי, אף גורם ביצועי או רגולטיבי, שיכול לוותר על קיום תהליך מסוג זה ביחס לעולם התוכן עליו הוא אחראי. בהיבט הציבורי, אימוץ גישה אמיצה של הערכת מדיניות ולמידה עשוי לחזק את אמון הציבור ולהפחית תופעות קיימות של עשיית דין עצמי או מציאת פתרונות חד-צדדיים של סקטורים ואינדיבידואלים שאינם מרוצים מביצועי הממשל.
לאחרונה הצענו למקבלי ההחלטות, במסגרת עבודה שעשינו במכון הישראלי לדמוקרטיה, מודל לתחקור והערכת מדיניות במצב משבר מתמשך. הצעתנו אינה מודל המבקש לומר מה צריך לעשות בכל הקשור לניהול המשבר – אלא כזה המדגיש איך צריך לעשות. מודל שאינו מדבר על חקירה ובקורת חיצונית, אלא ממוקד בבחינה עצמית של ביצועים ונקיטת שינויים בהתאם. חלק מהותי במודל הוא מענה על מספר שאלות יסוד. למשל: מה היו הנחות היסוד שעמדו לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות בעת שאלו התקבלו? מהו מרחב אי-הוודאות ופערי המידע הקיימים? מה היו היעדים של המדיניות הקודמת ומה השגנו בפועל? ולבסוף: מהן התובנות המרכזיות ומהן ההמלצות לעדכון המדיניות? נשמע טריוויאלי? אז זהו, שלא. השאלות הללו לא נענו בצורה מובנית וסדורה עד כה.
אנו מכירים היטב את המנהיגות המקצועית של שירות המדינה, אחד מאיתנו כחוקר של עולם המינהל הציבורי בישראל ובעולם, ואחד מאיתנו כמי שהוביל רפורמה בשירות המדינה ועסק, בין השאר, בהקמת תוכניות מנהיגות וניהול. אחריות מקצועית, מחויבות למענה מיטבי לצורכי הציבור ולהבטחת עתידה של המדינה הם רק חלק מהערכים המוטמעים בסגל הבכיר של השירות הציבורי. בשירות המדינה, ברשויות המקומיות, בגופי הביצוע – עובדים אנשים מעולים ומחויבים אין-קץ. זו שעתם לפעולה. לא כמובלים – אלא כמובילים. לא כמחכים למעשה המנהיגות – אלא ככאלו העושים אותה. במחקר שלנו בחנו ולמדנו על תהליכי תחקור והערכת מדיניות של מדינות אחרות, שפועלות בצורה שיטתית יותר מאיתנו בניהול המשבר המתגלגל הזה, וראינו את הקשר הישיר של תחקור והערכת מדיניות לגובה המחירים הכלכליים, החברתיים והציבוריים שמשולמים ועוד יידרשו להיות משולמים על ידי הציבור הישראלי.
במדינות האלו, עליהן למדנו, אין מנהלות ומנהלים טובים יותר מאשר בשירות הציבורי בישראל. כולנו מכירים את האמירה השחוקה והנכונה, שכל משבר הוא גם הזדמנות. כולנו גם יודעים שעדיין לא מאוחר לעשות תיקון. נגיף הקורונה, על השלכותיו ההרסניות, כנראה שימשיך ללוות אותנו בחודשים הקרובים, ולכן הוא מנכיח הזדמנות לאימוץ ולהטמעה של תרבות תחקור והערכת מדיניות ציבורית בישראל.
עם תוצאות המחקר והמלצותיו פנינו לגורמי המקצוע הבכירים ולמקבלי ההחלטות, וגם כאן אנו מבקשים לומר להם: החורף כבר כאן והגל הבא צפוי להגיע. חייבים לעשות זאת. עכשיו.
הכותבים הם - רון צור, מנכ"ל קבוצת הייעוץ Sparks Consulting Group ויו"ר הוועדה המייעצת של הפורום הישראלי למנהיגות, ופרופ' ניסים כהן - ראש המחלקה למִנהל ומדיניות ציבורית וראש המרכז לניהול ומדיניות ציבורית באוניברסיטת חיפה.
