שלושה ניסיונות פיגוע לפני כחודשיים איימו להבעיר מחדש את יהודה ושומרון, בתקופה רגועה יחסית. התגובה המהירה של שלושה לוחמים צעירים מנעה הידרדרות וסיכלה פגיעה בישראלים.
סמ"ר סמי, חייל בודד מצרפת, כמעט נדרס ליד ג'נין על ידי בנו של זכריא זביידי, אבל ברגע האחרון התחמק ופצע אותו אנושות. סמל איתמר זיהה בדרום הר חברון מחבל שהגיע להתאבד בעקבות מצוקה נפשית וניטרל אותו מבלי שהרגו. סמל נתנאל רק עלה לתעסוקה המבצעית בגזרת שכם, זיהה וירה מהר בשוטר פלסטיני שירה לעבר חבריו. בשיחה עם ynet הם תיארו את רגעי הדרמה.
הלוחמים משחזרים את סיכול הפיגוע
(צילום: גיל יוחנן)
באוגדת יהודה ושומרון שיבחו את תגובתם המדויקת של הלוחמים באירועים שיכלו להיות בקלות הגפרור שיצית את הימים המועדים לפורענות בתקופה הזאת, הימים לציון הקמת חמאס, הג'יהאד האיסלאמי והחזית העממית.
התיאום הביטחוני שהוחזר בחודש האחרון הפחית את רף המתיחות, אך המפקדים הבכירים באוגדה מודעים לנפיצות שמתחדשת על רקע כלכלי. הסגרים הפנים-פלסטיניים בגלל הקורונה מכבידים עוד יותר על האוכלוסייה הפלסטינית, בית לחם סופגת הפסדים של מיליוני דולרים בחגי המולד, ולפי קצינים בכירים, מצטברות שכבות של תסכול בקרב פלסטינים רבים, שעלולות להתנפץ על הצד הישראלי.
באוגדה המרחבית עדיין לא מתגברים כוחות, אבל כן מעבים את הנוכחות בנקודות החיכוך והצמתים הרגישים, משדרגים תשתיות מבצעיות בתחנות ההיסעים ובעמדות האבטחה. כדי לחדד עוד יותר את האמון של החיילים באיום, מאשרים להם לבצע משימות הגנה עם כדור בקנה וקסדות על הראשים. ההנחה היא שמחבלים יתקפו חיילים שנראים לא ערניים, לא מדוגמים ועייפים, ויימנעו מלפגוע בלוחמים שמשדרים דריכות.
להיערכות הזאת ניתן להוסיף את כמות המעצרים שגדלה בשבועות האחרונים. כ-180 מעצרים בשבוע ממוצע, פי שלושה משבוע רגיל.
"חשבתי רק איך זה ייגמר בלי נפגעים באף צד"
סמל איתמר, מפקד כיתה בגדוד ההנדסה 601 של חטיבה 401, לא חש בטוב בבוקר 8 בנובמבר. הוא יצא עם חייליו למשימת תגבור צירים בנקודת חיכוך רגישה בין צומת אדוריים לבית חגי שבדרום הר חברון.
סמל איתמר משחזר את סיכול הפיגוע
(צילום: גיל יוחנן)
"הבריכות", זה הכינוי של המקום שבו התמקם עם חייליו וג'יפ הסיור בין שלוחה הררית מתונה למבתרים הנמוכים ששולטים על עיקולי הכביש. במקום יש מספר בריכות חקלאיות שכבר עשרות שנים משמשות חקלאים פלסטיניים להשקיית העדרים או שדות החסה והכרובית שלהם.
מדובר במיקום רגיש. הוא נושק לכניסה למחנה הפליטים אל פוואר, כפר אלים שיצאו ממנו בעבר פיגועים קטלניים. איתמר חש בבטנו ונכנס לג'יפ לדקות ספורות, עקב אחר המתרחש, ואז זה קרה.
7 צפייה בגלריה
סמל איתמר. "יצאתי מהר, אפילו בלי קסדה, דרכתי את הנשק וכיוונתי אליו את הרובה"
(צילום: גיל יוחנן)
"פתאום שמעתי צעקות, הרמתי את הראש וראיתי פלסטיני בן 40 בערך יוצא מהרכב השחור שלו עם סכין מונפת", שחזר. "יצאתי מהר, אפילו בלי קסדה, דרכתי את הנשק ויחד עם חייליי כיוונו אליו את הרובים".
איתמר הספיק לצעוק במכשיר הקשר "סכין בבריכות, פטיש חם" כדי להזעיק כוחות נוספים, אבל ידע שאת הרגעים הקרובים, הקריטיים, הוא ינהל בעצמו. כל החלטה שיקבל כעת, כמפקד זוטר בן 19 שמעולם לא נתקל במחבל, היא של חיים ומוות.
"צעקנו לו 'עצור עצור, וואקף וואקף'", סיפר. "הוא ראה שאנחנו דרוכים מולו ביישור קו ואין לו כבר לאן להתקדם, אז הוא פנה שמאלה לעבר הנהג שהיה בג'יפ. אמרתי לחיילים להיות עליו כדי לאגף משמאל את הג'יפ ולגונן על הנהג. קיוויתי שיזרוק את הסכין אחרי שיריתי כדור ראשון לרגליים שלו".
תיעוד הירי במחבל
אבל המחבל המשיך להתקדם עם הסכין. "הוא צעק בערבית שהוא רוצה למות. הבנתי שזה לא המחבל הטיפוסי שבא להתחרע עלינו, אלא מישהו שנמצא על הסף. הבנתי שאין לו מה להפסיד. רציתי לסיים את האירוע כמה שיותר מדויק וערכי ועם פחות בלגן. הוא המשיך עם הסכין ויריתי עליו שוב עם חייל שלי. הוא לא נהרג, המג"ד בדיוק הגיע, הרחקנו את הסכין וטיפלנו בו. הוא נשאר בחיים".
אחרי האירוע, כשהוא וחייליו עוד נסערים, איתמר המשיך במשימת תגבור הצירים עם הסיור שלו. "זה לא דבר שקורה לי בכל יום, ובהתחלה הייתי בשקט שלי, אבל המשכתי את הפעילות בלי להיכנס לבלבול".
כשהוא חוזר בראשו על השתלשלות האירועים הוא מרוצה מההחלטות שקיבל. "ידעתי שזה המאני טיים שלי, לזה התאמנתי, במיוחד בקליעה. חשבתי רק איך זה ייגמר בלי נפגעים באף צד".
איתמר וחבריו קיבלו תגובות מחזקות מהמ"פ ומהמג"ד, וגם החברים פרגנו, אבל לא כולם. "קיבלתי גם תגובות כמו 'למה לא דפקת לו כדור בראש?'. זה ילדותי להגיד את זה, וגם לא נכון. הייתי אחראי על משהו גדול, שהיה יכול להיגמר עם חייל הרוג ולשנות חיים של אנשים בגזרה".
"לא מעניין אם זה שוטר או נער שאיבד את החשק לחיות"
סמל נתנאל מדימונה לא ציפה שכבר בשעות הראשונות של הקו, זמן קצר לאחר שסיים אימון גדודי, כבר ייתקל בפיגוע חם. נוהל 100 השעות הראשונות בתעסוקה המבצעית, שבו החיילים דרוכים יתר על המידה, נכתב כנראה עליו.
סמל נתנאל משחזר את סיכול הפיגוע בצומת
(צילום: גיל יוחנן)
הוא עלה לאבטח את תחנת ההיסעים בכיכר חטמ"ר שומרון שמדרום לשכם, מקום שידע פיגועים רבים בשנים האחרונות. נתנאל בדיוק הוחלף בעמדה, כחלק מההתמקצעות על כלל העמדות בכיכר. לא חלפו 20 שניות ואז הוא שמע את כדורי המחבל. שוטר פלסטיני שהגיע ברכבו ובלבוש אזרחי, האט ליד אחת העמדות בכיכר, שלף את אקדחו וירה לעבר חבריו של נתנאל מגדוד 12 של גולני.
"רק נתתי צ'אפחה של חילוף וכמה מילים שהחלפתי עם חברי לעמדה ובום – שמעתי את היריות", שחזר. "הסתובבתי לכיוון הזה באותו רגע, ירדתי למצב כריעה ויריתי שלושה כדורים לעבר המחבל".
זירת הפיגוע הייתה במרחק של 50 מטרים מנתנאל, והוא החל בהתקדמות לעבר המחבל. "עשינו יישור קו עם המפקד שלי והתקדמנו לעבר רכב המחבל. המשכנו לירות לעברו עד שצעקנו חדל, כדי למנוע ירי דו צדדי. הבנו שהוא נהרג וחיפינו להמשך".
זירת ניסיון הפיגוע
(צילום: נדב גולדשטיין, TPS)
לדבריו, בשום שלב הוא לא חש בסכנה או בפחד. "לקח לי כמה שעות להכיל את האירוע, אבל חזרתי לעצמי די מהר, כי עברנו הכנות מנטליות למצבים האלה".
בניסיון הפיגוע לא נפגע אף חייל, ונתנאל זוקף זאת לזכות מפקדיו. "בחטיבת גולני תמיד חופרים לנו להאמין לאיום שהוא קיים. ברגע שהאיום ממשי ומידי אני פועל ולא מעניין אותי אם זה שוטר פלסטיני או איזה נער בן 16 שאיבד קצת את החשק לחיות ובא עם סכין. יש איום? אני מסיר אותו".
מהאורות של פריז למחבלים של ג'נין
באמצע אוקטובר שעבר ישב סמ"ר סמי בבית הוריו, בפרבר של פריז, וניסה ליהנות עד כמה שניתן מהחופשה המיוחדת שקיבל כחייל בודד בסיירת גבעתי. הטלפון הנייד שלו רטט, עדכונים מחבריו לצוות הטרידו את מנוחתו. שנתיים אחרי שעלה מצרפת כדי לשרת בסיירת הסגולה שוב בער בו החשק לחזור ארצה.
סמ"ר סמי משחזר את סיכול הפיגוע
(צילום: גיל יוחנן)
הדיווחים מהפלוגה דיברו על מחבלים שמשליכים מטעני חבלה ליד מחסום ג'למה מצפון לג'נין בדפוס חוזר. סמי נדלק ונערך כבר לחזור ולסייע ללכוד את המחבל. הוא לא התמהמה הרבה אחרי שנחת בנתב"ג ועלה לנקודה הצפונית ביותר של אוגדת איו"ש, שם היו כבר חבריו.
בתוך שעות הוא מצא את עצמו בעולם הפוך. את הנוכחות והיופי של פריז החליפו פנסי הרחוב השבורים וריח הזבל השרוף כששכב במארב ליד מחסום ג'למה והמתין למחבלים. "שכבתי עם הקצין שלי כצמד בצד הפלסטיני של המחסום, בזמן ששני צמדים נוספים מהכוח תצפתו וארבו מהצד הישראלי. שכבנו מאחורי מחסה ליד הכביש".
"לקראת 12 בלילה שמעתי פתאום שני פיצוצים חזקים והבנתי שהמחבלים שוב השליכו מטען חבלה. קפצנו לשול הכביש וסימנו לרכב הפלסטיני שנסע לעברנו לעצור וכיוונתי לעברו את הנשק", שחזר. "זה קרה בתוך שניות. נהג הרכב האיץ וניסה לדרוס אותי. זינקתי הצידה ותוך כדי יריתי על חלונות המכונית שבעה כדורים. הרכב המשיך לנסוע לכיוון ג'נין, חפ"ק המ"פ קפץ וניסה לתפוס אותם, אבל הם נעלמו בעומק השטח הפלסטיני".
מפיצוץ המטענים לא נפגע איש, אבל תגובתו החדה של סמי מנעה פגיעה בו ובמפקד שלו, וסיכלה את הפיגוע הבא שהחוליה תכננה לבצע. שעה קלה לאחר אותו אירוע הופתע סמי לגלות שאכן פגע במחבלים.
"שמעתי שאמבולנסים פלסטינים מגיעים אז תיארתי לעצמי שהצלחתי במשימה. אחר כך במוצב ראיתי בחדשות של הפלסטינים דיווחים שפגעתי בהם ואחד מהם נפצע אנוש", שחזר. "ואז סיפרו לי שמדובר בבנו של המחבל זכריא זביידי שרצח ישראלים רבים. אני עשיתי את העבודה שלי. סיפרתי את זה לאבא, שהיה מבסוט, אבל לא לאמא".
