הפחד מחיסונים עתיק כמעט כמו החיסונים עצמם ונובע בעיקר מהיעדר מידע, שמועות לא מבוססות או חוסר הבנה של המחקר המדעי הרלוונטי. פחד זה לא מאפיין רק את חיסוני ה- mRNA של "פייזר" ו"מודרנה" כנגד נגיף הקורונה, אלא התחיל במגפה הנוראית שהדביקה מחצית מאוכלוסיית אירופה - אבעבועות שחורות (smallpox) - שגרמה למוות של כ-400 אלף בני אדם בשנה לאורך המחצית השנייה של המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19.
גם במהלך המאה ה-20 מתו 300 מיליון בני אדם בעולם מאבעבועות שחורות, ומעריכים שכחצי מיליארד נספו מאז שפרצה. סימני המחלה כוללים שלפוחיות מוגלתיות המכסות את הגוף והפנים, חום גבוה, הקאות וכאבים קשים. המשך תיאור התקדמות המחלה אינו לבעלי לב חלש ולכן רק אסכם שבדרך כלל החולים מתו כעבור כ-10 ימים מתחילת הופעת התסמינים, והמעטים ששרדו, לרוב לקו בנכויות שונות וצלקות קשות. מדובר במגיפה לא סימפטית, לשון המעטה, ולכן משמח מאוד לדעת שארגון הבריאות העולמי הכריז על הכחדתה ב-1980.
האפשרות להכריז על הכחדת האבעבועות השחורות הגיעה בזכות החיסונים שפותחו בתהליך מורכב ורב שנים. החיסון היעיל הראשון והמתועד נגד המגפה ניתן במחצית הראשונה של המאה ה-18, אבל ההתקדמות המשמעותית הגיעה לקראת סוף אותה מאה, והביאה לפריצת דרך בהתמודדות עם נגיפים וחיידקים גורמי מחלות אחרים רבים ורעים.
כיצד נוצר הבסיס לחיסון? באותם ימים כבר היה ידוע שהעברה של "מיצוי" (טכניקה כימית להפרדה של חומר) שהופק מפצעי החולים לתוך חתכים שבוצעו בעור של אנשים בריאים, מובילה להדבקה פחות קשה ואחריה חסינות בפני הנגיף. אבל היו בעיות בפרוצדורה: שיעורי התמותה מהחיסון היו עדיין גבוהים יחסית, כ-2%-3% מהמתחסנים. מצד שני, שיעורי התמותה בקרב אלו שנדבקו במחלה עמדו על 14%, כך שהתועלת מהחיסון הייתה עדיין גבוהה באופן משמעותי בהשוואה לנזק מהמחלה.
התגלית של ג'נר נחשבת לאחת החשובות בהיסטוריה של הרפואה, ומעריכים ש-10-8 מיליון בני אדם חבים את חייהם מדי שנה לחיסונים. סביר שמתנגדים למדע יהיו גם בעוד 200 שנה. אני, בכל אופן, ארוץ להתחסן
אחד הילדים שחוסן באופן הזה היה אדוארד ג'נר האנגלי (Edward Jenner 1749-1823). כבר בגיל 13 הוא החל להתלמד אצל מנתח ורוקח מקומי, ולימים הפך לרופא וחוקר בעצמו שפרץ את הדרך בתחום החיסון כשהחליט להעביר לאנשים בריאים מחלה אחת, בכדי למנוע מחלה דומה אחרת, מסוכנת יותר: הוא העביר את גורם המחלה לאבעבועות בפרות (cowpox) שהיה ידוע כגורם למחלה פחות קשה ומסוכנת בבני אדם, ובכך גרם להם לפתח חסינות כלפי המחלה המסוכנת יותר, אבעבועות שחורות.
מה הוביל את ג'נר לרעיון המהפכני הזה? לפי הסיפור הקלאסי, ג'נר התרשם מאוד מהעור החלק של חולבות הפרות (milkmaids) שהיו ידועות בעמידותן לאבעבועות שחורות, ושזה הוביל אותו להשערה שהנשים הללו עמידות בגלל שנחשפו בעבר לאבעבועות הפרה.
סגן נשיא ארה"ב מייק פנס מתחסן לקורונה
(צילום: רויטרס)
כיום נוטים לתייג את הסיפור הזה כאגדה אורבנית, ושכנראה כבר ב-1768 היה ג'נר הצעיר עד לסיפור של רופא מקומי שחיסן אנשים לאבעבועות שחורות בפרוצדורה הפופולרית, ודיווח על מקרה שבו ניסה ללא הצלחה לחסן מטופל שמעולם לא חלה באבעבועות שחורות, אבל כן נדבק באבעבועות הפרה. כ-28 שנה מאוחר יותר החליט ג'נר לבצע את הניסוי הראשון בשיטה זו בילד עני בן שמונה בשם ג'יימס פיפס (James Phipps).
אף שהניסוי הוכתר כהצלחה, שכן ג'נר הראה בהמשך שפיפס אכן מחוסן לניסיונות הדבקה באבעבועות שחורות, קמו מתנגדים לחיסונים, בהם לא רק אנשים מהשורה שחששו מההליך, אלא גם רופאים אחרים.
ב-1797 שלח ג'נר מאמר קצר לפרסום המתאר את תוצאות הניסוי בפיפס אך המאמר נדחה. שנה לאחר מכן הוא נאלץ לפרסם את התוצאות באופן פרטי ועל חשבונו, שם אף טבע את המונח באנגלית לחיסון, vaccination (הנגזר מהמילה הלטינית לפרה vacca).
מבקריו, בעיקר מקרב אנשי דת, טענו שהעברה של חומר מחיה חולה לאדם נוגדת את ערכי הנצרות. הקריקטורה הסאטירית בראש הטור הזה, פרי עטו של בן דורו של ג'נר, ג'יימס גילריי (James Gillray), מראה אותו מחסן אישה עם מיצוי של אבעבועות הפרה ומסביבם אנשים שהחלו לפתח גידולים של פרות על איברי גופם (פייק ניוז).
כיום התגלית של ג'נר נחשבת לאחת החשובות בהיסטוריה של הרפואה, ומעריכים ש-10-8 מיליון בני אדם חבים את חייהם מדי שנה לחיסונים. סביר להניח שמתנגדים למדע ולקדמה יהיו גם בעוד 200 שנה. אני, בכל אופן, ארוץ להתחסן ברגע שאוכל ואמליץ על כך בחום לבני משפחתי וחבריי.
- אלי ארמה הוא פרופ' במחלקה לגנטיקה מולקולרית במכון ויצמן למדע
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
