בשבוע שעבר פרסמו יותר מ-150 מהסופרים והוגי הדעות הבולטים של המאה ה-21 מכתב פתוח במגזין "הארפר'ס בזאר". זה באמת היה אוסף חתימות מהמרשימים שנראו אי-פעם: ג'יי-קיי רולינג ומלקולם גלדוול, מרגרט אטווד ונועם חומסקי, גארי קספרוב וסלמן רושדי וגלוריה סטיינאם, ועוד עשרות כותבי מאמרים, ליברלים ושמרנים, הממלאים את עמודי הדעות בעיתונים החשובים בארה"ב.
כולם ביחד התכנסו כדי להתלונן על התופעה המוכרת יותר ויותר בשם Cancel Culture, סתימת הפיות לכאורה - לגמרי לכאורה במקרה הזה - המתרחשת באתרי האינטרנט, בקולג'ים ובמערכות עיתונים. החותמים על המכתב, רובם לבנים, כולם עשירים ובעלי מגאפון עצום ופלטפורמות מסיביות, טוענים כי "תרבות הביטול" יוצאת משליטה וכי הם מתחילים לחשוש ל"חופש חילופי הרעיונות שעומד בבסיס הדמוקרטיה הליברלית".
הם לא מביאים הרבה דוגמאות של ממש לטרנד הזה, בעיקר משום שאין באמת טרנד כזה. ובמקום זאת משתמשים בכישרון הכתיבה המפואר שלהם כדי, בשורה התחתונה, לייבב על כך שהם חוטפים ביקורות בטוויטר. זאת לא דאגה כנה לחופש הביטוי או לדיון תרבותי בין אנשים עם דעות שונות - לא, הם מבוהלים מכך שלציבור גדול יש פתאום כוח ואפשרות להעביר ביקורת ולענות ישירות לאנשים רבי עוצמה.
חותמי המכתב נאורים כולם ומביעים, כמובן, תמיכה גורפת בשילוב בכל חלקי החברה של קולות מגוונים, לא-לבנים, לא-סטרייטים, לא-גבריים ועד כה חסרי ביטוי. אבל אפילו הכותבים המתוחכמים בעולם לא מצליחים להסתיר את מה שבאמת מציק להם: העובדה שתכנים שפעם היו עוברים בשתיקה סופגים עכשיו תגובת-נגד. לא תגובת-נגד אלגנטית ומאופקת כמו שהם רגילים אליה, אלא אספסוף מגיב ב-280 תווים מעליבים.
הבעיה היא לא רק שאיש מהחותמים לא באמת בוטל, אלא שממגדל השן שלהם הם אפילו לא יודעים מה זה ביטול אמיתי. הקריירה של בנות ה"דיקסי צ'יקס" נהרסה לגמרי אחרי שהעבירו ביקורת על ג'ורג' בוש במהלך המלחמה בעיראק. זה ביטול אמיתי. קולין קאפרניק איבד את הקריירה כי מחה על אלימות שוטרים נגד שחורים. זה ביטול אמיתי. סוף הקריירה של קווין ספייסי - בצדק מוחלט - זה ביטול אמיתי. ג'יי-קיי רולינג נקרעת לגזרים בטוויטר בגלל שיש לה אובססיית טרנסופוביה מוזרה.
זה לא ביטול, אלה רק השלכות שאנשים במעמד שלה לא היו רגילים להן. השוק החופשי מאתגר עכשיו נורמות ביטוי שעד היום נתנו לגיטימיות לגזענות, הומופוביה ומיזוגניה, והרבה אנשים שמגדירים עצמם "ליברלים" עזרו למסד אותן.
המדיה החברתית היא ביב שופכין רעיל, אבל מי שסובל ממנה הם אנשים רגילים שעוברים שיימינג, לפעמים מוצדק ולפעמים לא, ואין להם דרך להגן על עצמם. שום דבר רע לא קרה לרולינג, היא לא איבדה את העוצמה, הפלטפורמה והעושר, וההתקרבנות שלה ושל שותפיה למכתב פאתטית.
בכל יום מתים בארה"ב אלפי אנשים - בגלל המגפה, בגלל מערכת בריאות כושלת, בגלל אלימות שוטרים, בגלל שהחברה האמריקאית במצב השביר ביותר שהייתה לפחות מאז שנות ה-60 - וכמה מהכותבים החזקים והעשירים בעולם עסוקים בלבכות על כך שהאינטרנט מתייחס אליהם לא יפה.
- ציפי שמילוביץ היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
