הדבר היחיד שמפתיע במהומות שהתחוללו בשבוע שעבר בגבעת הקפיטול היא העובדה שמישהו מופתע מהם. הרבה מים זרמו בנהר הפוטומק מאז פרסם פרנסיס פוקויאמה לפני כמעט 30 שנה את ספרו "קץ ההיסטוריה", שחזה - על רקע התפוררות הגוש הקומוניסטי - כי העולם הגיע לתיקונו וכל המדינות עתידות להתכנס תחת משטרים דמוקרטיים יציבים. גלי מים עכורים של קיצוניות אסלאמית, של דיקטטוריזציה ושל מגמות אנטי-דמוקרטיות הטביעו את התיאוריה הוורודה של פוקויאמה בצונאמי של דם ושנאה.
אנו, שנולדנו לתוך דמוקרטיה, רגילים לראות כמובן מאליו את מוסד הבחירות ואת האופציה הריאלית להעברת השלטון מיד ליד. אבל האמת היא שכל שלטון הוא לא יותר ממוסד מדומיין שקיים במוחות ובלבבות של בני אדם. אוסף האזרחים מאמינים שהמשטר פועל בדרך כלל לטובת הציבור, שהוא לגיטימי ושנכון להישמע להוראותיו. ברגע שהאמונה בלגיטימציה של השלטון מתפוגגת, מתפוגג השלטון יחד איתה.
משטר יכול להתמודד עם מספר מועט של מרדנים ולכפות את סמכותו עליהם, אבל מסה מספקת של אזרחים שאינם מכירים בלגיטימציה של השלטון ממוטטת את המשטר כמגדל קלפים. זה מה שקורה במהפכות.
חברה קרועה ומשוסעת היא מסלול בטוח לקראת התפוררות שלטונית. תזכורת לכך ראינו בשבוע שעבר במיני מלחמת האזרחים שהתחוללה בקונגרס האמריקני, כאשר קוקטיל מבעבע של תיעוב וחוסר אמון עלה על גדותיו. אם לא האחריות שהפגין סגן הנשיא מייק פנס, היינו כנראה עדים להרבה יותר מאשר ארבעה הרוגים.
בסיוטיי שלי אני רואה את הפונדמנטליסטים משני הצדדים, תומכי נתניהו ומתנגדיו, עומדים אלה מול אלה, כשגם בקרב כוחות הביטחון הדעות חלוקות. בנקודה הזו אני מתעורר כי הנפש לא מכילה את האימה
מי שחושב שאצלנו זה לא יכול לקרות משלה את עצמו, ומי שחושב שזה יכול לבוא רק מצד אחד של המפה הפוליטית לוקה בעיוורון שחצני. מה יקרה, למשל, אם גוש הימין בראשות בנימין נתניהו יזכה שוב ברוב אולם בית המשפט העליון יפסוק שהנשיא אינו רשאי להטיל את הרכבת הממשלה על נאשם בפלילים?
בסיוטי הלילה שלי אני רואה את הפונדמנטליסטים משני הצדדים, תומכי נתניהו ומתנגדיו, עומדים אלה מול אלה, כאשר גם בקרב כוחות הביטחון הדעות חלוקות. בנקודה הזו אני מתעורר כי הנפש לא מסוגלת להכיל את האימה של מה שעלול לבוא לאחר מכן.
- בלפור מול פרעות הקפיטול. באמת אסור להשוות / דקלה דיין-זילברשטיין
זו רק דוגמה אחת. הפגנות החרדים, מחאת בלפור והפגנות נוער הגבעות מבטאות רמות קיטוב שעלולות לצאת משליטה ולהפעיל תגובת שרשרת שתשחרר אנרגיה הרסנית. הנאיביות של פוקויאמה והתמונות מגבעת הקפיטול חייבות להזכיר לנו שכן, זה יכול לקרות.
הדינמיקה של העמקת השסעים לא תיעצר מאליה מכיוון שהיא יושבת על תשתית חזקה: פערי תרבות קיצוניים, מדיה חברתית שמהדהדת הלכי רוח בעוצמה גוברת והולכת ותקשורת שרעבה לכותרות. התיקון לא יבוא מלמטה אלא יצטרך להגיע מלמעלה.
הדבק המאחד את הציבור בישראל שרד את אלטלנה, את רצח רבין ואת ההתנתקות, אבל למרבה הצער אין עליו אחריות יצרן. פחד ותיעוב בין אוכלוסיות מהווים כימיקלים רבי עוצמה שממוססים אט-אט את הדבק הזה. מלחמות אחים כבר היו בעם ישראל.
בין המועמדים לראשות הממשלה יש אנשים שמסוגלים לשקם ולאחד. צו השעה הוא להרגיע את העצבים החשופים והמגורים של החברה הישראלית ולהחזיר להם את האמון ביכולתה של הדמוקרטיה לתת מענה לצרכים של האזרחים, אמון שנשחק קשות בניהול המביש של משבר הקורונה.
מדינת ישראל זקוקה למבוגר אחראי שישקם את האמון באפשרות של קיום משותף. הניחו בצד למשך כמה שנים את כל הנושאים השנויים במחלוקת כמו מערכת המשפט, פינוי יישובים וגיוס תלמידי ישיבות, והקימו קואליציה רחבה על תשתית נושאים שיש לגביהם הסכמה רחבה – כלכלה, חברה, תשתיות וחינוך. אל דאגה, כל הבעיות האחרות יחכו בקדנציה הבאה.
מדינת ישראל ומה שנעשה בה במשך 72 שנה הם לא פחות מנס. לא הייתי בוחר לחיות בשום תקופה אחרת ב-2,000 השנים האחרונות וכנראה גם לפני כן. אבל מי שיקבל את כל הטוב הזה כמובן מאליו ולא יזהה תהליכי התפוררות בעוד מועד עלול לבכות כאשר כבר יהיה מאוחר מדי.
- גרשון פרוש הוא מנהל פיתוח בחברת הייטק, בעל תואר שני בלימודי דמוקרטיה וכותב בבמות חרדיות שונות
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com