ההתמודדות היומית של הצוותים הרפואיים במחלקות הקורונה
(צילום: שמוליק דודפור)
בעיצומו של גל הקורונה השלישי, ובשעה שישראל נעה בין מבצע החיסונים הגדול לבין נתוני התחלואה שמאמירים לשיאים חדשים, מחלקות הקורונה בבתי החולים בארץ, שמתמודדות כבר חודשים ארוכים עם המגפה, ממשיכות לפעול תחת עומס רב - לאורך כל שעות היממה.
הצוותים הרפואיים מספרים בין היתר על הקושי הנפשי שבצפייה בהידרדרות המהירה של חלק מהחולים, על החולים הצעירים שמצבם קשה, על הקשר עם המשפחות שלא יכולות להיות ליד יקיריהן, ועל העובדה שגם לאחר ניסיון כה רב, "כשעוד שחולה נפטר זה ממש לא נהיה קל יותר".
18 צפייה בגלריה
"חם וקשה עם ציוד המיגון, רופאים לעתים עובדים 26 שעות". בבית החולים קפלן
(צילום: נדב אבס)
"יש אור בקצה המנהרה": ביה"ח סורוקה, באר שבע
במחלקת הקורונה של בית החולים סורוקה מאושפזים לפי שעה 54 חולים בשלוש מחלקות. 14 מהם נמצאים בטיפול נמרץ ובהם 12 מונשמים - שניים מחוברים למכשיר האקמו. כעת, לאור עומסי המאושפזים במרכזים הרפואיים ברחבי הארץ, החל ויסות של מטופלים מהם אל סורוקה - כפי שקרה גם בגל התחלואה השני.
"אנחנו נמצאים בעיצומו של הגל השלישי, הכי קשה שהיה מתחילת המגפה", אמר ד"ר אורי גלנטה, רופא בכיר ביחידה לטיפול נמרץ קורונה. "סימנים לכך נראים בבתי החולים, בסורוקה בפרט. כמות המאושפזים הולכת וגדלה, הגענו לשיא מאושפזים בטיפול נמרץ שלא היה עד כה בכל הגלים".
ד"ר גלנטה ציין כי עדיין לא ניתן להרגיש ירידה ברמת התחלואה בעקבות הסגר הנוכחי. "כמות החולים בטיפול נמרץ הוכפלה פי ארבעה בגל השלישי", אמר.
הוא הוסיף כי בית החולים סורוקה חולש על כל אזור הדרום ונותן שירות לכמיליון אנשים בימי שגרה. "עם זאת, כחלק מהערבות ההדדית שלנו אנחנו פותחים דלתות, עוזרים ומגבים בתי חולים עמוסים יותר מאיתנו, ומקבלים חולים מכל הארץ".
מנתוני בית החולים עולה כי בשבוע החולף טופלו במיונים הנשימתיים בסורוקה כ-350 חולים, ובוצעו יותר מ-16 אלף בדיקות לאבחון נשאי קורונה. כ-8% מהבדיקות היו חיוביות - עלייה ביחס לשבועות האחרונים.
"אפקט החיסונים עדיין לא נראה", אמר ד"ר גלנטה, "אנחנו מקווים ומצפים שבתוך כחודש לפחות נתחיל לראות גם את ההשפעה הזו של ירידה בתחלואה, ובהמשך לכך גם ירידה בכמות החולים המאושפזים, בוודאי החולים הקשים".
הרופא הבכיר מבקש לנפץ את האמונה הקיימת בקרב אנשים מסוימים, שלפיה "הקורונה היא מחלה של קשישים". הוא סיפר כי רוב החולים שמצבם קשה הם בני 60-40, ולא כולם סובלים ממחלות רקע. "החולים הקשים ביותר, אולי הקשים שיש לנו, הם צעירים ללא מחלות רקע כלל", הוא הסביר, "רק מי שיש לו משקל עודף נמצא בסיכון מוגבר. אנחנו לא באמת יודעים להגיד שאנשים שנחשבים בריאים לחלוטין לא יכולים לפתח מחלה קשה מאוד. כמות החולים הנפטרים גם הולכת ועולה. יותר מ-20 חולים ביום בכל הארץ, אנחנו רואים את זה גם אצלנו".
אילנה פוחיס, אחות אחראית בטיפול נמרץ קורונה המנהלת את מחלקת הצוות הסיעודי בעשרת החודשים האחרונים, סיפרה: "בתחילת הגל השלישי שילשנו את מספר המטופלים שהיה לנו בגל הראשון ובסוף הגל השני. כרגע מאושפזים ביחידה 14 מטופלים צעירים".
היא סיפרה על התחושות שחווים אנשי הצוות הרפואי במהלך המאבק הבלתי פוסק בנגיף: "אנחנו רגילים לנצח יום-יום, נלחמים על כל מטופל. לפני עידן הקורונה אחוזי התמותה שלנו היו מאוד נמוכים, ואנחנו מגיעים להצלחות רבות, גדולות. כרגע אחוזי התמותה עלו מאוד וזה מאוד מעציב ומשפיע על הצוות, מוריד את רמת המוטיבציה. גם העבודה במיגון מקשה מאוד - אנחנו משתתפים בהחייאות, בטיפולים שונים, ועם המיגון זה לא פשוט. עם כל זאת, יש אופטימיות בנוגע לחיסונים. אנחנו רואים אור בקצה המנהרה".
"שלב הצונאמי": ביה"ח קפלן, רחובות
במשמרת אחת במחלקת קורונה ב' במרכז הרפואי, הצוות נאלץ לבשר למשפחת מטופל בן 98 על מותו. זמן קצר לאחר מכן, הרופאים חגגו יום הולדת 90 בליווי עוגה ובלונים לחולה נוספת.
במחלקה מאושפזים לפי שעה 33 חולים בנגיף, בהם 17 במצב קשה ושמונה מונשמים. במחלקה נוספת מאושפזים 34 מטופלים - וסימני תשישות ניכרים בקרב הצוותים. הרופאים משלימים לעתים משמרות של 26 שעות, וההתמודדות הכללית עם המגפה ומה שהיא מביאה איתה כמובן לא פשוטה.
לדברי מנהלת המחלקה, ד"ר מלכה אטלי, "יחד עם כל החיסונים, אנחנו בבעיה. זה שלב הצונאמי של המחלה. בגל התחלואה הראשון היה גל קטן, אדווה, בשני גל גדול, אבל עכשיו - צונאמי". גם היא סיפרה על התחושות הקשות: "את הבוקר הזה התחלנו לא טוב. הנשמנו חולה אחד, חולה אחר נפטר. הודענו למשפחה בטלפון כי הם בבידוד, זה שונה וקשה לדבר ככה ולא פנים מול פנים".
היא שיתפה באתגרים נוספים: "התורניות מאוד קשות כי החולים קשים. חם מאוד להיות בפנים עם המיגון ולא נוח לתקשר עם המטופלים, לכן גם כל רופא מקבל עזרה של סטז'ר. לראות חולים מאוד קשים, גם קשישים וגם צעירים, זה דבר קשה", אמרה.
"אנחנו חיים בעולם מקביל", הוסיפה, "בחוץ מדברים על כן או לא סגר, כן או לא להתחסן, ואני לא מבינה את זה. קורונה היא מחלה סופר קשה, חשוב שאנשים יתחסנו וגם אחר כך - שלא יהיו שאננים. דרושים עד שמונה ימים כדי לפתח נוגדנים אחרי החיסון השני".
ד״ר אילנה סילברלה, מתמחה ברפואת משפחה שעובדת במחלקה, סיפרה על היבט הקושי הנפשי בעבודה שם. "זה הדבר הכי קשה שיצא לי לעשות. לפעמים החולים מידרדרים מהר מאוד ואין לנו תשובות למשפחות, גם לא למטופלים עצמם. זה לא מספיק מבחינתנו". לדבריה, הצוות המצומצם במחלקה מנסה להיות לצד החולים כל עת, אך הדבר לא תמיד מתאפשר.
"יש עומס משמעותי כי מגיעים עוד ועוד מטופלים, וחלקם חווים החמרה מהירה מאוד ואנחנו לא תמיד שם", המשיכה, "כשנפטר מישהו זה שוק מאוד גדול. לא תמיד אנחנו מצפים לזה, כי שוב - ההידרדרות לפעמים מהירה מאוד, ואין לנו הרבה מה לעשות. אנחנו עובדים ומטפלים, אבל אין הרבה מה לעשות עם זה".
18 צפייה בגלריה
האחות האחראית דיאנה גורביץ. "רואים החמרה בחולים ואין מה לעשות עם זה"
(צילום: נדב אבס)
האחות האחראית במחלקה, דיאנה גורביץ, תיארה את "הניווט" התמידי בין הטיפול בחולים לבין הטיפול בצוות, לבין בני המשפחה. "כל קרוב משפחה שרוצה להיכנס ולבקר חולה עושה זאת עם מיגון ובליווי איש צוות. ראינו כבר לפני חודשים שביקור יכול לעזור למטופלים - וגם למשפחות ולצוות. זה לא רק רווח של החולה אלא של כולנו", אמרה.
לצד מקרים מרגשים כאלה, גורביץ מספרת גם היא על הקושי הרב אל מול פטירתם של חלק מהחולים: "זה לא נהיה יותר קל, כל מוות של כל חולה קשה לנו. יתרה מזאת, חלק מהמשפחות בבידוד ולא יכולות להשתתף בהלוויה. אנחנו החוליה המקשרת, מחזיקים להם את היד דרך הטלפון".
"הגל הראשון - משחק ילדים": בתי החולים בירושלים
בהדסה עין כרם שבעיר הבירה מאושפזים לפי שעה 142 חולים במחלקות הקורונה, ובשערי צדק - 121 חולים. בבית החולים השיקומי הרצוג מאושפזים 110 חולים בנגיף. בימים האחרונים המרכזים הרפואיים הללו יצאו למאבק בדרישה לקבל תקציבים שיסייעו להם עם העומס שנוצר והשלכותיו.
18 צפייה בגלריה
פרופ' דרור מבורך. "הכי חשוב - לשפר תשתיות במחלקות הפנימיות ובטיפול נמרץ"
(צילום: אלי מנדלבאום, אורי דוידוביץ' ואסי)
פרופ' דרור מבורך, מנהל מחלקת קורונה בהדסה עין כרם, סיפר גם הוא כי גל התחלואה השלישי והנוכחי קשה יותר מקודמיו. "הגל הראשון היה משחק ילדים, השני כבר היה רציני מאוד, אבל הגל הזה - הוא הקשה מכולם. בנוסף אנחנו רואים חולים שקצב ההידרדרות שלהם מהיר מאוד", אמר.
גם הוא ציין כי השפעת החיסונים, או הגבלות הסגר, לא מורגשות. "אני בהחלט מקווה שהחיסון יוריד את מספר החולים הקשים, רובם אצלנו בני 60 ומעלה. אבל האם זה כבר קורה? לצערי עדיין לא", אמר.
לתפיסתו של פרופ' מבורך, על הממשלה לבצע כמה פעולות במסגרת המאבק בתחלואה: "קודם כל, לא לתת לאנשים להגיע מנתב"ג מבלי שהם עברו בדיקת קורונה לפני שעלו למטוס, לא לתת להם להתפזר לבתים בלי בדיקה. צריך גם לאכוף את ההתקהלויות במקומות סגורים ופתוחים ולא רק בכבישים".
מעל לכל אלו, הדבר החשוב ביותר בעיניו של מנהל המחלקה הוא שיפור התשתיות במחלקות הרפואה הפנימית ובטיפול נמרץ. "אנחנו מדברים על זה כבר יותר משנה, ועדיין לא נעשה הרבה לצערי", אמר, "נעשה משהו, כן, אבל לא מספיק לשיפור התשתיות על מנת שנוכל להתמודד עם מגפות - וגם להתמודד עם חיי היום-יום של מחלקה פנימית".
הדס ספיר, אחות במחלקת הקורונה, תיארה את הקושי בעבודה במחלקה, ועל הצורך בסיוע נפשי. "קשה פה. שוב אנחנו עם לא מעט חולים מונשמים, רואים אנשים מידרדרים במהירות ומפונים לטיפול נמרץ. זה לא פשוט לצוות", אמרה.
ספיר התייחסה למקרה שאירע בבית החולים איכילוב, ובו חולה נפטר לאחר שנותק ממכשיר ההנשמה מבלי שהצוות הבחין בכך. "כן, זה יכול לקרות לכל אחד. העומס הוא קשה, בטיפול נמרץ יש המון רעשים וצפצופים, אני יכולה להבין. אנחנו משתדלים לא להשאיר את המחלקה בלי איש צוות, בכל רגע נתון נמצא שם מישהו. אבל בתפר הזה שבין המשמרות, למשל, ייתכן שיהיו כמה דקות שבהן איש לא בפנים. אבל מספיק שחולה אחד קופץ מעל דופן המיטה, וכולנו נרוץ פנימה לעזור לו. הם גם כולם מצולמים בטלוויזיות במעגל סגור, כך שאם קורה משהו אנחנו רואים. ועם כל זאת - זה באמת מאוד מלחיץ".
גם לספיר קשה לראות את הניתוק בין החולים לבין בני משפחותיהם. "הם לא יכולים להיות לצד היקרים להם שמאושפזים במחלקה, זה אחד הדברים הכי הקשים", אמרה.
תפקידה של אתי לוי, אחות קשר במחלקה, הוא לעדכן את המשפחות במצבם של המטופלים. "פעמים רבות מטופלים לא יכולים לדבר בטלפון, לספר על המצב שלהם. שעות הביקור של בני המשפחה מוגבלות מאוד, והם גם לא תמיד יכולים לדבר עם הרופא כשהם מגיעים. לכן אני מרכזת את המידע מהרופאים והאחיות, ומודיעה למשפחות", היא סיפרה.
"יוצא לא מעט שאני גם מרגיעה ושואלת שאלות, הם יכולים גם לשאול ישירות ולקבל תשובות", המשיכה לוי, "אם אין לי אותן באותו רגע אז אנחנו דואגים לבדוק ולחזור אליהם. המטרה היא לעדכן באופן אקטיבי, לתת להם כתובת, שירגישו שהם פעילים, שהם שותפים. שהם פה על אף שהם לא פה. לסגור את המעגל".
