נשיא בלארוס אלכסנדר לוקשנקו, שיש המגדירים אותו הדיקטטור האחרון באירופה, כבר התמודד במהלך 26 שנות שלטונו עם כמה מחאות שבאו והלכו, אבל שום מחאה לא דמתה לזו שרוחשת כעת, וסוחפת גם חלק ממי שנמנים בדרך כלל עם בסיס תומכיו.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
מעצרים במחאה נגד לוקשנקו לפני שבועיים במינסק
(צילום: רויטרס)
משטרת בלארוס עצרה בשבועות האחרונים מאות בני אדם בניסיונה לדכא את המחאה נגד משטר לקושנקו לפני הבחירות לנשיאות שייערכו ב-9 באוגוסט, אבל אפילו כמה קציני משטרה פרסמו ברשתות החברתיות פוסטים בגנות הנשיא, שבהם כללו תמונות סלפי עם פניהם המכוסות בסיסמאות כמו "לוקשנקו אינו הנשיא שלי". בין העצורים במבצע הדיכוי ביוני היה יריבו הגדול של לוקשנקו בבחירות, מנהיג האופוזיציה ויקטור בבריקו.
אפילו אחד הספורטאים הבולטים במדינה, הכדורסלן ניקיטה משצ'קיאקוב, הנחשב בדרך כלל לנאמנו של הנשיא חובב-הספורט, מתח ביקורת פומבית על לוקשנקו באינסטגרם וטען כי הוא מנהל את בלארוס כמו "משחק ללא חוקים". "זורקים אנשים לכלא, מדכאים אנשים – זה לא העתיד של בלארוס", כתב משצ'קיאקוב, "אלכסנדר גריגורייביץ' – אתה לא הנשיא שלי". אחר כך מחק את הפוסט.
השלטונות: "פושעים בחסות רוסיה"
לפי ככל ההערכות, לוקשנקו בן ה-65 עדיין צפוי לנצח בבחירות באוגוסט ולהמשיך לכהונה שישית בתפקיד. משקיפים מהמערב העוקבים אחר המערכת הפוליטית בבלארוס אומרים כי בחירות חופשיות והוגנות לא נערכו בה מאז 1995, וגם הפעם הן אינן צפויות להיות כאלה. ובכל זאת, מבצע הדיכוי שאליו שלח לוקשנקו את אנשיו עשוי לפגוע בניסיונו לשפר את קשריו עם המערב, בשעה שיחסיו עם בעלת בריתו המסורתית רוסיה מתוחים.
הפרשן הפוליטי ארטם שרייבמן סבור שללוקשנקו אוזלות הדרכים לשמר את שלטונו: "אני לא רואה את מצב הרוח המחאתי פוחת. פעולותיהם של השלטונות מובילות לזעם גדול אפילו יותר. התרחיש הבסיסי הוא הסלמה משמעותית באלימות".
לוקשנקו מצדו השווה את המוחים נגדו לכנופיות פושעים וטען שהם מלבים תסיסה כמו זו שהובילה בשנת 2014 להפיכה באוקראינה ולמלחמה ארוכה בין קייב לבין מוסקבה. הוא טוען שהפעילים נגדו נתמכים על-ידי רוסיה ופולין. לדברי משטרת בלארוס, ההפגנות הלא אלימות הן רק כיסוי לניסיונות לערער את היציבות במדינה.
אין סגר, תשתו וודקה
הכעס על לוקשנקו נובע בין השאר מהמצב הכלכלי וממצב זכויות האדם במדינה, אבל תרם לו גם האופן שבו ניהל הנשיא את הטיפול במגפת הקורונה. לוקשנקו לעג בפומבי לחששות מהנגיף, טען שהפחדים האלה הם "פסיכוזה", ובמקום להכריז על סגר הציע פתרונות אחרים – כמו שתיית וודקה.
גישתו זו של לוקשנקו תסכלה מצביעים כמו מקסים בוגדנוביץ' בן ה-19, סטודנט בהרווארד שלדבריו השלטונות לא עשו די כדי להגן על הרופאים, בהם אביו, העובד בבית חולים. את החלל שהותיר לוקשנקו מילאו אזרחים: הם גייסו כסף כדי לקנות ציוד מגן לבתי החולים או עבדו כמתנדבים.
לדברי בוגדנוביץ', כעת אנשים פחות פוחדים לדבר, והוא עצמו מרגיש יותר בנוח לכנות בפומבי את לוקשנקו "מקק" – כינוי שהדביקו לו פעילי המחאה. "אני לא פוחד לומר זאת למצלמה", מכריז בוגדנוביץ' בריאיון במינסק. "כשאמרתי את זה, זה לא גרם ללב שלי להחסיר פעימה, והעובדה שלא הייתה לי תחושה כזו היא כבר שינוי דרמטי".
מעצר? דיקטטורה מפחידה יותר
נכונותם של בלארוסים להביע את רחשי לבם ניכרה גם לפני קצת יותר משבוע, כששוטרים החלו לעצור לקוחות מחוץ לחנות מזכרות בבירה מינסק שבה נמכרו חולצות עם כיתובים הלועגים ללוקשנקו על הדעיכה בפופולריות שלו. ביום שלמחרת התאספו שם מאות קונים לאות הזדהות. מבצע הדיכוי הוביל גם את אחד המנחים בערוץ טלוויזיה ממלכתי, דמיטרי קוחנו, למתוח ביקורת על המשטרה: "אין שום פושע בתור הזה בכניסה לחנות", אמר. "מה אתם עושים? אני נגעל ומתחלחל לראות את זה קורה".
כתב אחר בטלוויזיה הממלכתית, ארטמיס אחפש, פנה לעמיתיו בפוסט שפרסם בפייסבוק וביקש מהם לדבר אמת בדיווחיהם: "בכל פעם שאתם מנפקים שקרים בוטים על המצב ממסכי הטלוויזיה או ממקלטי הרדיו, מה אתם מרגישים כשאתם חוזרים הביתה?".
אנדריי טקצ'ב, שהתנדב לסייע לצוותים הרפואיים בזמן מגפת הקורונה, הוא אחד האזרחים שבאו לעמוד בתור מחוץ לחנות המזכרות במינסק. לדבריו השלטונות לא השכילו להבין שבלארוס השתנתה ושהבלארוסים שברו את מחסום הפחד. "אני לא פוחד שהם יעצרו אותי", אמר. "אני פוחד לחיות תחת דיקטטורה עוד חמש שנים, בפחד ובהשפלה".
