איתן היה תמצית המונח האמריקני "אני משרת לפי רצונו של ראש הממשלה" (I serve at the pleasure of the president). הוא היה שם מימיו של יצחק רבין כשר ביטחון בממשלת האחדות, המשיך לשרת אותו בימי המדבר הפוליטי והתמנה לנהל את לשכתו כשחזר למשרד ראש המשלה.
יועצים ומנהלי לשכה כמו איתן הבר יודעים לשים את המנהיג לפניהם, אבל הוא עצמו לא היה צל אלא דמות משמעותית ומשפיעה. נוטים לחשוב שבין יועצים דומיננטיים כמוהו לבין האיש שאותו הם משרתים שוררים יחסי הערצה. היחסים בין איתן הבר לבין רבין היו מורכבים מהרבה דברים. הערצה לא הייתה אחד מהם.
בבסיס מערכת היחסים הזאת היה ממד של חברות. הם נהגו לשבת מדי יום חמישי אצל משה פרנסיס באולימפיה יחד עם קבוצת חברים קבועה שהלכה יחד דרך ארוכה. חברים כאלה מכירים לא רק את המעלות שלך אלא גם את חולשותיך. הבר, כמו שמעון שבס בניהול המשרד, ידע לכסות על חולשותיו של רבין ולתת בידיו כלים למלא את תפקידו טוב יותר.
הנה דוגמה: באפריל 1987, עוד לפני פרוץ האינתיפאדה, אירע הפיגוע הנורא שבו נרצחו עפרה וטל מוזס מאלפי מנשה, ושר הביטחון רבין היה בדרכו לביקור ניחומים אצל האב אייבי. הבר ידע שרבין שבור מכל אירוע כזה, אבל בהכירו את האיש – ואת הדור שהוא מייצג – הוא הבין שגילוי רגש אצלו הוא עניין מורכב. מה עשה? הוא דחף דובי ענק לידיו של רבין כדי שייכנס איתו לבית וייתן לילדים הפצועים.
איתן הבר מודיע על מותו של יצחק רבין
(באדיבות ארכיון כאן)
זה היה סוד קסמו של איתן הבר. הוא לא היה רק עיתונאי או כותב נאומים בחסד, אלא רעיונאי, מפיק ובמאי היודע למלא בתוכן את הנורא שבמצבים והמשעמם שבאירועים (וגם מאלה לא חסר בסדר היום של ראש ממשלה).
עם זאת, חרף החברות והסמכות המקצועית שיוחסה לו בצדק, הבר ידע שהמילה האחרונה שייכת לרבין. הוא הכיר את הרגישויות שלו אל מול חבריו מהפלמ"ח - במיוחד אריק שרון ורחבעם זאבי שבחודשים האחרונים לפני הרצח לא הרפו ממנו - אבל ידע מצידו לשמור על דלת פתוחה ושיח שוטף ומכבד, למרות ההפגנות הקשות, עם יריביו הפוליטיים ועם מנהיגי ההתיישבות ביהודה ושומרון תוך כדי הסכמי אוסלו. רק מערכת יחסים שיש בה כבוד והערכה הייתה יכולה לייצר דינמיקה של השפעה ואמירה משמעותית כפי שהייתה לאיתן.
כששמעתי אתמול (יום ד') על לכתו, הידיים נמשכו למקלדת. הוא היה זה שלימד אותי לכתוב בפעם השנייה בחיי. בפעם הראשונה שראיתיו הוא נשא בידיו ערמת מכתבים עצומה, כולם הופנו לח"כ יצחק רבין, והוא ענה להם אחד אחד, סימן מכתבים חשובים ותמיד הקפיד על נימה אישית ותשומת לב.
לימים חלחלו ההרגלים הללו עד אחרון העובדים בלשכת ראש הממשלה, והחשיבות של מתן מענה לכל אזרח הייתה מקודשת. מרב תשומת הלב הוקדשה למכתבים מילדים. הבר, שלא היה איש קל, הרבה בהפגנת רגש דווקא במילים הכתובות. רבים בישראל מחזיקים באמתחתם מכתב ממנו שנפתח במילה "יקירי".
אף שחששתי אז מהפידבק המקצועי שלו, זכיתי במורה נדיר. באזכרה ביום השנה ה-21 לרצח רבין נשאתי נאום בכנסת. כשהסתיים הטקס חיפשתי את איתן. כשהחמיא לי לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי לו שהיו אלה המילים שלי, אבל הנאום נכתב בעצם על ידו.
תנחומים מעומק הלב לילדיו ואוהביו.
- עו"ד איילת נחמיאס ורבין היא סגנית נשיא התאחדות התעשיינים וחברת כנסת לשעבר
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
