אנשי חינוך מהחברה הבדואית השתתפו בחודשים האחרונים לראשונה בקורס ייחודי שעסק בתקופת מלחמת העולם השנייה והשואה. הקורס, שבו למדו המשתתפים לעומק על אירועי המלחמה, התקיים בשיתוף פעולה עם מיזם הקונגרס הישראלי, מוזיאון השואה והתקומה שבקיבוץ יד מרדכי, אוניברסיטת בר אילן, קרן מנומדין ועמותת השחר החדש.
המשתתפים בקורס הם אנשי חינוך ומורת דרך בגילאי 50-30, שהיו נחושים לצאת וללמוד על תקופת השואה. הם הגיעו מהיישובים לקיה, כסייפה, רהט וחורה. כחלק מהתהליך שאותו עברו המשתתפים, ליוותה אותם המגשרת אוראינה עבוד.
אימאן, מורה שהשתתפה בפרויקט, אמרה כי "עבורי, כאישה בדואית, זה לא מובן מאליו לצאת ולעשות משהו שונה שהוא לא חלק מחיי העבודה והמשפחה. בחברה בדואית המונח שואה לא מתייחס למה שעברו היהודים, אלא ל'אסון' - כשהכוונה היא מה שנעשה לפלסטינים, כי לא מלמדים אצלנו על השואה".
לדבריה, "המפגש בקורס עם ניצולת השואה אווה הותיר בנו חותם רגשי עצום. היא תיארה את הדברים שעברה כאילו היא חיה אותם שוב מחדש, ולא יכולה לשכוח. המסר שלקחתי ממנה הוא שאם יש אפליה צריך לקום ולתקן. צריך להעלות את המודעות לשואה בחברה בדואית, ולהפריד אותה מהנכבה של הפלסטינים. צריך ללמד על הסבל של כל עם, רק ככה נצליח להכיל".
מנכ"ל עמותת השחר החדש, ג'מאל אלקרינאוי, חידד: "המטרה של הפרויקט היא לחנך על הנושא, כי לא מלמדים על זה בחברה הבדואית כמעט בכלל. החלום שלי הוא שהחברה הבדואית תלמד על השואה ואף תעביר את זה הלאה. צריך להבין שנכון להיום, החברה הבדואית עדיין מתבוננת בחשד על הפרויקט. כרגע אנחנו רק במחזור הראשון - אך השאיפה היא שיהיו מחזורים נוספים בהקדם".
מורה נוסף שהשתתף בפרויקט החדש הוא אמין אלקיעאן בן 31 מחורה. אלקיעאן, נשוי ואב לשבעה, עוסק בחינוך עשר שנים, ובין היתר משמש כמורה בתיכון עמל מח"ט רהט לנוער בסיכון. לדבריו, "החשיפה לאירועי השואה ומה שהעם היהודי עבר שינתה אותי. אני מגיע מאזור קשה וממשפחה לא מלומדת. אבי ואחי נרצחו בגלל סכסוכי שכנים, ורוב האחים שלי היו תקופות במעצר. כילד חשבתי שכל היהודים מתנהגים כמו השוטרים הכוחניים שרבו עם המשפחה שלי. הילדים הבדואים גדלים סביב אלימות, רובם לא מכירים דבר אחר".
"האוכלוסייה הבדואית לא מבינה את הכאבים והטראומות של החברה היהודית-ישראלית, ולהפך", הוסיף. "זה המחסום הראשון בדרך לחיים משותפים. עבורי הנסיעה לפולין הייתה נקודת המפנה שבה שיניתי את דעתי על החברה הישראלית והעם היהודי בכלל. ראיתי דברים שאי אפשר לתפוס או להסביר. זו גם הסיבה שהצטרפתי לקורס. רציתי שאוכל להעביר את תהליך ההתפקחות שלי גם לתלמידים שלי".
איברהים אלקרעאן, בן 48 מכסייפה, הוא מורה בתיכון שלמד התמחות במתמטיקה ובחינוך מיוחד. הוא מציין כי למרות שלמד באקדמיה, השואה הייתה עבורו נושא חדש. "בחברה הבדואית שואה זה לא משהו שעוסקים בו בכלל. היום, אחרי שעברתי את הקורס, הייתי רוצה שהילדים שלי ידעו יותר על השואה. יחד עם זאת, אני מצפה מעם שעבר את השואה והרגיש אפליה על בשרו - שיתנהג אחרת. זה מעורר כעס וצמרמורת. ברור שאי אפשר להשוות לאירועים שהגיעו אחרי המלחמה - אבל עדיין אני מצפה להבנה, סולידריות והתנערות מוחלטת מגזענות".
אנשראח אבו עמאר, בת 44 מלקיה, היא מורת הדרך ומדריכת הטיולים היחידה בחברה הבדואית. לדבריה, "גם אני לפני הקורס לא ידעתי הרבה על השואה. לא ידעתי לאילו זוועות זה הגיע, ולא ידעתי שהיו חסידי אומות עולם שעזרו לאנשים. לפני כמה שנים נתניהו אמר שהמופתי אל-חוסייני הוא זה ששכנע את היטלר לרצוח את היהודים, ורציתי לברר עד כמה זה נכון. היום אני מבין שהפצע של העם היהודי עדיין מדמם בגלל השואה, שהיא חלק מהזהות של ישראל. יש אנשים שמשווים בין השואה לנכבה, אבל אלה שני אירועים שונים וכך צריך להתייחס אליהם. זו שהייתה נכבה לא אומר שלא צריך ללמוד על השואה".
עורך הדין גלעד וינר, מנהל הקונגרס הישראלי, אמר כי "משתתפי הקורס הם נשים וגברים אמיצים, שלקחו על עצמם להוביל שינוי באופן שבו נלמדת ומסופרת השואה בחברה בדואית בנגב - מתוך הבנה כי שינוי זה יכול להיות צעד חשוב בקידום חיים משותפים באזור".
