לפעמים אי-עשיית המעשה הנכון מהדהדת הרבה יותר מהמעשה עצמו. בקיץ 2018 נחטף כרים ג'מהור בן ה-8 מפתח ביתו בקלנסווה וזמן קצר לאחר מכן הועבר למקום מסתור ברמאללה. אחרי ארבעה ימים הוא הוחזר, אבל לא על ידי המשטרה, אלא בעזרת ה"בורר", חאג' כרים ג'רושי מרמלה.
כל המעורבים בחטיפה - כולל מי שהזמין אותה בגלל כסף שאביו ודודו של כרים היו חייבים לו – נעצרו. אלא שעל פי כתב האישום בפרשה, הילד כלל לא נחטף. במסגרת הסדר טיעון הורשעו החוטפים בשלושה סעיפים: "קשירת קשר לביצוע פשע, גניבה מרכב ופירוק רכב ושינוי זהותו".
ילד נחטף מפתח ביתו והעולם לא עצר מלכת. וכדי להוסיף חטא על פשע, החטיפה כובסה משפטית והפכה לגניבה מרכב. זוהי נקודת האל-חזור שהובילה למציאות המחרידה של השנים האחרונות. הכתובת על הקיר שסימנה את העתיד לבוא.
את הכתובת הזו לא קראו במשרדי הממשלה וברשויות החוק. חברי הכנסת הערבים לא הבינו את המשמעות וכמותם אזרחי ישראל - היהודים והערבים גם יחד. מי שדווקא הבינו היטב את המסר היו ארגוני הפשע, שהפיקו את הלקחים ושאבו מהפרשה עידוד וחיזוק להמשך מעשיהם והחרפתם.
אמנם קשה לראות איך ראשי רשויות וחברי כנסת שלא מסייעים למשטרה לאסוף את כלי הנשק הלא חוקיים יעשו את מה שצריך, אבל על הציבור הערבי ללחוץ עליהם. זהו תפקידם ואחריותם
פתרון הפרשה ההיא ללא "בורר" שנטוע עמוק בעולם הפשע, ולצד זאת פירוק אגרסיבי של "ועדות הסולחה", שבמסגרתן נסגר הסכסוך הכספי שהוביל לחטיפה, היה מוביל למציאות אחרת.
כיום, כתוצאה מאוזלת יד של שנים, "ועדות הסולחה" הן האמצעי העיקרי ליישוב סכסוכים כספיים ואחרים במגזר הערבי. מדובר בגוף שמורכב בין היתר מעבריינים וממחוללי האלימות עצמה. על פי "ועדות הסולחה" יישק דבר והפתרונות שמוצעים בהן - כמו מעבר מגורים של חמולה שלמה מעיר לעיר - מפחידים, טוטאליים ומחייבים.
הוועדות הללו הן הבעיה, ממש לא הפתרון. ככה מנציחים את האלימות, לא מנצחים אותה. המצב בחברה הערבית מחייב פתרונות קיצוניים, כולל הפעלת תקנות לשעת חרום שיסייעו לאסוף את הנשק הלא חוקי ולפעול באופן מיידי להקמת נקודות משטרה נוספות. בנוסף, צריכה לקום בהקדם מועצה ציבורית עם סמכויות ותקציבים שתרכז את הפעילות של גורמי הממשלה והרשויות לטווח הארוך והקצר.
אבל גם זה לא מספיק. המושג "ועדות הסולחה" צריך להיעלם מהנוף. לא ניתן למגר את האלימות כשגורמי פשיעה מעורבים בפתרון סכסוכים אזרחיים. זהו תפקידם המרכזי של הנהגת הציבור הערבי ושל הציבור הערבי כולו.
ההסדר בפרשת חטיפת כרים ג'ומהור בן ה-8
אמנם קשה לראות איך ראשי רשויות וחברי כנסת שלא מסייעים למשטרה לאסוף את כלי הנשק הלא חוקיים (הם חוששים מהכנסת סמלי שלטון ליישובים הערביים ומערימים קשיים על הקמת תחנות משטרה במוקדי האלימות) יעשו את מה שצריך, אבל על הציבור הערבי ללחוץ עליהם. זהו תפקידם ואחריותם.
ג'לאל איובבנוסף, גם למערכת החינוך יש חלק גדול בפתרון אמיתי למיגור התופעה. התייחסות נכונה של מערכת החינוך, באמצעות תוכניות לימוד המקדשות את ערך חיי אדם, תסייע ליצור את התשתית הדרושה לפעולה הקשה הנדרשת.
לצד זאת, הנהגת הציבור שלנו חייבת לאפשר לנערות ולנערים שסיימו את לימודיהם התיכוניים להצטרף למערכות הקיימות של שירות אזרחי, במקום להתעלם ולהאשים את המתנדבים בבגידה ובהתרפסות. שם יוכלו להכיר ולאמץ קודים תרבותיים אחרים, שיובילו גם הם לביטול מושגים ארכאיים שהובילו את הציבור הערבי למצב הנוכחי.
- ג'לאל איוב הוא עיתונאי עצמאי, חבר מועצה ב"תנועה ישראלית"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
