בטור שפרסמתי כאן בסוף אוקטובר טענתי שהחיבור שנוצר בין ח"כ מנסור עבאס לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא קדימון לבחירות הבאות, "שבהן תתחזק הגישה המבכרת את האינטרס החברתי של כלל הערבים בישראל, גם תוך שיתוף פעולה עם ממשלה ימנית, על חשבון הגישה של 'רק לא ביבי'". משום כך סברתי שמפלגה ערבית אחת, או מפלגה יהודית-ערבית, היא הערובה לחילוץ היישובים הערביים ממצוקותיהם הכלכליות והחברתיות.
- לכל הטורים של עו"ד שקיב (שכיב) עלי – לחצו כאן
אלא שמפלגה כזו לא קמה והאחדות הערבית המתגלמת ברשימה המשותפת נסדקה בשבוע שעבר עם הגשת שתי רשימות לוועדת הבחירות: רע"מ של מנסור עבאס (הנתמכת על ידי אנשי ציבור כמו ראש עיריית נצרת עלי סלאם וראש עיריית סכנין לשעבר מאזן גנאים), ומנגד שאריות הרשימה המשותפת של חד"ש, בל"ד ותע"ל.
ניסיון העבר מלמד שפיצול הקול הערבי מפחית את מספר המנדטים שלו, וממילא יחליש את הציבור שדיבר עד כה "בקול אחד". מעתה ואילך ידברו הערבים בישראל בשני קולות פוליטיים: זה של ח"כ עבאס התומך בשיתוף פעולה עם מפלגת השלטון הימנית למען האוכלוסייה הערבית, וקולם של אחמד טיבי, איימן עודה ומטאנס שחאדה, הנאבקים למען שוויון לכלל אזרחי המדינה, אך עם שימת דגש על האינטרסים הלאומיים של העם הפלסטיני.
ח"כ עבאס נתמך על ידי אנשי ציבור, אך לקולם אין השפעה של ממש בבחירות הכלליות. כוחם ניכר בעיקר בבחירות המקומיות, שם שיקולי ההצבעה הם פחות אידיאולוגיים ויותר חמולתיים
זו כמובן לא הפעם הראשונה שבה הקול הערבי מפוצל, אך הפעם יש חידוש מבחינת השיח עם הממסד הישראלי. מנסור עבאס מסמל שינוי גישה - משיח לעומתי לשיח של שיתוף; משיח ששם דגש על העם הפלסטיני בשטחים, לשיח הדואג בעיקר לאוכלוסייה הערבית הפנים-ישראלית.
גם בימים רגילים הערבים לא נוהרים לקלפיות, קל וחומר במצב של פיצול. שלוש מערכות הבחירות של 2020-2019 הוכיחו שאיחוד המפלגות הערביות הגדיל את מספר המנדטים שלהן. באפריל 2019 נקם הציבור הערבי בנציגיו על כך שלא התמודדו כגוש אחד, ושתי הרשימות הערביות זכו ב-10 מנדטים בלבד. בבחירות ספטמבר 2019 עלה שיעור ההצבעה באופן ניכר עקב הקמת הרשימה המשותפת, שזכתה כבר ב-13 מנדטים.
בבחירות מרץ 2020 הגבירה המשותפת את כוחה וזכתה ב-15 מושבים. שיעור ההצבעה עלה באופן ניכר הן בגלל האיחוד שנמשך והן על רקע התגברות ההסתה שכללה ריגול "מצלמתי" אחר המצביע הערבי והחמרת הענישה על הבנייה הלא חוקית.
פתגם ערבי עתיק יומין קובע כי "יד אלוהים עם האיחוד" (يد الله مع الجماعه). ככל שהקהילה מאוחדת יותר, כך טובים יותר סיכויי הצלחתה. על רקע זה נתקל מהלך ההיפרדות של מנסור עבאס בבוז ובגינוי רב ברחוב הערבי וברשתות החברתיות. גם רבים מאלה שתמכו בגישה שלו בחודשים האחרונים מתנגדים לפיצול.
ח"כ עבאס אמנם נתמך על ידי אנשי ציבור בולטים, אך לקולם של אלה אין השפעה של ממש על המצביע הערבי בבחירות הכלליות. כוחם ניכר בעיקר בבחירות לרשויות המקומיות, שם שיקולי ההצבעה הם פחות אידיאולוגיים ויותר חמולתיים המושפעים אינטרסים פנימיים.
מנסור עבאס מגיש את רשימת רע"מ לבחירות לכנסת ה-24
(צילום: ועדת הבחירות המרכזית)
אכן, הציבור הערבי מאס בסיסמאות שנציגיו השמיעו במשך עשורים והוא מעוניין במיגור האלימות ובאישור תוכניות בנייה לצורך שיפור תנאי מחייתו, אבל לא בכל מחיר ובוודאי שלא במחיר של פירוק האחדות הפוליטית הערבית, המסמלת עבורו גאווה לאומית.
לכך צריך להוסיף שאף שהציבור הערבי יודע שרק מפלגת השלטון הימנית מסוגלת לממש את רצונותיו הדוחקים, עדיין קשה לו לתמוך בה על רקע התנהלותה בעשור האחרון, ההתבטאויות של חבריה, פרשת המצלמות, חוק הלאום, חוק קמיניץ ועוד ועוד. אם הדבר היה נעשה על ידי רשימה גדולה ומאוחדת, הדבר יכול להקל עליו לבלוע את הגלולה.
נתניהו אכן הצליח לפרק את הרשימה המשותפת, אבל ספק אם הציבור הערבי ינהר אחריו. דווקא המהלך שלו עלול להוציא לקלפיות את ההמונים הרדומים שיתמכו במה שנותר מהרשימה המשותפת כאות הזדהות עם האחדות הערבית וכהוקעה של המהלך של מנסור עבאס.
ובכל מקרה, הערבים זכו מהחיבוק המלבלב של נתניהו, שמלכד את עצמו וגם את יתר המפלגות הציוניות. אלה יתקשו להמשיך לטעון לחוסר הלגיטימיות של "הערבים תומכי הטרור".
- עו"ד שקיב (שכיב) עלי (المحام شكيب علي) הוא פעיל חברתי העוסק בחברה הערבית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
