בעוד המשטר בבלארוס מתמודד עם הפגנות המונים כמו שלא ידע מימיו והמשטרה מדכאת באכזריות את פעילי המחאה, שכנתה הענקית של בלארוס – רוסיה – שומרת על פרופיל נמוך באופן שאינו אופייני לה.
בפעמים קודמות שבהן עברו טלטלות על מדינות סובייטיות לשעבר – בראש ובראשונה גאורגיה ואוקראינה – עטה רוסיה על ההזדמנות להגביר את השפעתה בהן. את המחאות שהתנהלו נגד השלטונות בשתי המדינות האלה היא ניסתה להציג כניסיון של המערב לנצל צעירים תמימים וגורמים קיצוניים, בהם ניאו-נאצים, וכך למשל ניצלה ב-2014 את הכאוס באוקראינה כדי לספח אליה במהרה את חצי האי קרים ולהתייצב לימינם של הבדלנים הפרו-רוסים במזרח המדינה.
הטלטלה בבלארוס – העדכונים האחרונים:
• צפו: הרודן הושפל; ארה"ב: "העם רוצה דמוקרטיה"
• לוקשנקו: בחירות חוזרות? תהרגו אותי קודם
• 200 אלף הפגינו, הנשיא: "תשמרו על בלארוס"
• אחרי שבוע מהומות: גם פוטין מתערב
לוקשנקו נאם, הפועלים קראו: "תתפטר"
אבל במקרה של בלארוס, אם לרוסיה יש אסטרטגיה כלשהי, הרי שהיא מעורפלת למדי. מוסקבה מיעטה להתייחס בפומבי להתקוממות הבלארוסית כשזו החלה, עם פרסום תוצאות הבחירות לנשיאות ב-9 באוגוסט, תוצאות שהאופוזיציה טוענת כי זויפו לטובת הנשיא אלכסנדר לוקשנקו. השיחה המוצהרת הראשונה בין לוקשנקו לבין נשיא רוסיה ולדימיר פוטין מאז הבחירות הללו נערכה רק ביום שבת האחרון.
ייתכן כי העובדה שהתסיסה בבלארוס לא דעכה הפתיעה את הקרמלין, שציפה שהיא תסתיים תוך זמן קצר, וייתכן שרוסיה פשוט בעצמה מתקשה להגדיר לעצמה דרך פעולה ברורה, בהתחשב בכך שיחסיה עם המשטר במינסק הם שילוב ארוך שנים של שיתוף פעולה וחשדנות.
גם מערכות בחירות קודמות שבהן הוכרז ניצחון גדול של לוקשנקו עוררו מחאות בבלארוס, אבל הן היו קטנות בהרבה, נמשכו זמן קצר, משכו אליהן בעיקר מפגינים צעירים – והתרכזו בבירה מינסק. המחאה הפעם גדולה בהרבה, מתנהלת באזורים רבים במדינה, וחשוב במיוחד – היא כוללת עובדי מפעלים ואזרחים המשתייכים למעמד הפועלים.
העובדה שהקהל מגוון ועצום (לפי הערכות מסוימות יותר מ-200 אלף איש הפגינו נגד לוקשנקו במינסק ביום ראשון) – מחלישה את יכולתם של המשטר הבלארוסי ושל רוסיה לטעון שההפגנות אינן מייצגות את הבלארוסים כולם. ראוי לציין גם כי שלא כמו במהפכת הוורדים של גאורגיה ב-2003 ומחאת ההמונים באוקראינה ב-2014, בהפגנות בבלארוס המפגינים אינם מדגישים רגשות אנטי-רוסיים כלשהם.
בתגובה על ההתרחשויות בבלארוס הסתפקה בשבוע שעבר דוברת משרד החוץ הרוסי מריה זחרובה בהצהרה לא אופיינית בקצרנותה. זחרובה טענה שבבלארוס נעשים "ניסיונות חיצוניים ברורים להתערב בענייניה של מדינה ריבונית ולפצל את החברה", אבל בכך, פחות או יותר, הסתיימו דברי הביקורת שלה על המערב.
לוקשנקו, נכס רעיל
בין רוסיה לבלארוס יש מערכת יחסים קרובה באופן יוצא דופן, אבל עימותים ומחלוקות ביניהן צפים לעתים קרובות. בשנת 1997 חתמו שתי המדינות על הסכם איחוד, שלפיו הן ינהלו קשרים פוליטיים, כלכליים וצבאיים קרובים, אך נמנעו מהתמזגות מלאה לכדי מדינה אחת. למרות היחסים הקרובים בין המדינות, לוקשנקו מרבה להאשים את רוסיה בניסיון לנשל את בלארוס מעצמאותה, ומעת לעת אותת כי הוא מנסה לשפר את יחסיו עם המערב, אולי כדי להרגיז את מוסקבה. בשנתיים האחרונות ניכרה שוב התגברות של המאמצים האלה, אבל כעת, בצל הביקורת החריפה של ארה"ב והאיחוד האירופי על דיכוי ההפגנות, נראה שאין לו שום תקווה לממשם.
רבבות במינסק צעקו לרודן ללכת הביתה
(צילום: טוויטר)
ביום שבת האחרון, במה שנראה כצעד כמעט נואש, התקשר לוקשנקו לפוטין כדי להתייעץ איתו בעניין המשבר, ואחר כך הכריז כי נשיא רוסיה הסכים לספק למשטר בבלארוס סיוע ביטחוני אם יבקש זאת. עם זאת, בתקציר של השיחה שפרסמו השלטונות במוסקבה רק הודגשה חשיבות השמירה על הסכם האיחוד בין רוסיה לבלארוס, ולא היה זכר לאפשרות שרוסיה תספק סיוע ביטחוני למשטר במינסק. גם רמזים אחרים בנוגע לעמדתה של רוסיה בנוגע להתפתחויות בבלארוס לא נמצאו בהודעה.
בהתחשב בדאגה ארוכת השנים של לוקשנקו משאיפותיה של רוסיה ובאגו העצום שלו, הוא נדרש ודאי לבלוע הרבה רוק כדי להודות בחולשתו ולפנות לפוטין בבקשה לעזרה. רוסיה יכולה לנצל את עמדת הנחיתות הזו שלו כדי לנסות לדחוק אותו לשוליים או אפילו לסלקו מהשלטון ולהעלות במקומו מנהיג שמתאים יותר לאינטרסים שלה.
נוכחותם לכאורה של שכירי חרב רוסיים בבלארוס (השלטונות במינסק טענו החודש שעצרו כמה עשרות כאלה) והיחסים הקרובים של רוסיה עם איש האופוזיציה ויקטור בבריקו, שעמד בעבר בראש בנק רוסי והמשטר הבלארוסי אסר עליו להתמודד בבחירות, מגדילים את הסיכוי שרוסיה משחקת משחק אסטרטגי ארוך טווח כלשהו, שמטרתו להחליש את לוקשנקו.
רוסיה לא אותתה עד כה איזה סוג של סיוע ביטחוני תסכים לשלוח לבלארוס אם זו תבקש ממנה סיוע כזה, וגם לא הבהירה מה יהיה ההיקף של סיוע כזה. נוסף על כך, ארגון "ברית הקולקטיב הביטחוני", שאליו משתייכות שש מדינות, בהן רוסיה ובלארוס, הדגיש כי בקשת סיוע מבלארוס תצטרך להיבחן על-ידי כל חברות הברית, וייתכן שזהו רמז לכך שהן לא ימהרו מדי להיחלץ לעזרתו של לוקשנקו.
שביתה בטלוויזיה הממלכתית בבלארוס: משדרים כיסאות ריקים
הפרשן מקסים סמורוקוב מעריך כי לא סביר שרוסיה רוצה לסלק את לוקשנקו. "העדיפות העליונה של הרוסים בבלארוס היא למנוע השתלבות של המדינה במערב, והדמות הרעילה של לוקשנקו היא הדרך הטובה ביותר להכשיל את התהליך הזה", כתב במאמר שפרסם במכון Carnegie Moscow Center. "האינסטינקטים והמזל שלו שמרו את הראש שלו מעל המים – גם רוסיה וגם המערב מאמינים שהסכנה הטמונה בנפילתו עולה על התועלת".
האנליסט טימותי אש, מנגד, מעלה את האפשרות שמבחינת העיתוי הפוליטי, זהו זמן טוב עבור פוטין לנהוג באגרסיביות בכל הקשור לבלארוס, בהתחשב בהתקרבות הבחירות לנשיאות ארה"ב שבהן דונלד טראמפ מתמודד מול ג'ו ביידן הדמוקרטי. "יכול להיות שפוטין מביט בכל זה דרך משקפת הבחירות בארה"ב", כתב. "אם הוא רוצה לפעול נגד בלארוס, זה זמן מצוין – כשטראמפ עדיין בשלטון, חלש, לא ממוקד וחסר יכולת להנהיג, ולפני שאנשי ביידן, הנחשבים לניציים כלפי רוסיה, חוזרים לבית הלבן".
פורסם לראשונה: 22:40, 17.08.20
