בשבע השנים שבהן אני עוסקת בהסברה (מונח גרוע, אבל עוד נגיע לשם), למדתי כמה לקחים חשובים, רובם ככולם הוכיחו את חשיבותם בכישלון המדיניות ההסברתית של מדינת ישראל במבצע "שומר החומות".
זה מתחיל במינוחים שבהם הצבא, באמצעות דובר צה"ל, עושה שימוש. למשל, לצבא מובן ש"המטרו" של חמאס היא מערכת מנהרות טרור תת-קרקעיות, אבל לקוראים בלונדון או בניו יורק שקוראים שישראל החריבה את "המטרו" של עזה, גם אם הידיעה מלווה בהסבר, נוצרת בראש תמונה אחרת לחלוטין, של הרס תשתית אזרחית. גם כינוי מחבלי חמאס "פעילים" בחלק מהמקרים, אם כי לא בכולם, יוצר את הרושם שמדובר בחברים באיזו אגודה שיתופית או תנועת נוער שישראל החליטה לתקוף.
דובר צה"ל, תא"ל הדי זילברמן, הוא בוודאי קצין מצטיין ועתיר זכויות, אך הוא וקודמיו אינם דוברים או אנשי תקשורת בעברם, וזה ניכר. קצינים שלא חיים את עולם התקשורת, כנראה חושבים שמספיקים התנצלויות ותירוצים רפים לאחר הפצצת הבניין שבו פועלות סוכנויות התקשורת הזרות, אבל הם בבירור לא. העולם כועס, ובצדק, ולאלה המנסים להשמיע את הצד של ישראל בעולם אין מספיק מידע על מנת להצדיק את הפעולה, שברור לי שהייתה מוצדקת אם אושרה על ידי הרמטכ"ל.
נועה תשבי, הילדה בת ה-16 משדרות ואזרחים ומפורסמים ישראלים נוספים הם נכס עצום למדינת ישראל, אבל אי-אפשר להפיל את מלוא האחריות העצומה הזו על יוזמות פרטיות
מדוע המונח "הסברה" הוא גרוע? משום שהוא מציב את מדינת ישראל בעמדה מתגוננת, במקום בעמדה הצודקת והמוסרית שהיא מקומה הטבעי. יחסי החוץ של מדינת ישראל, וגם דעת הקהל עליה, מתוחזקים באופן שוטף על ידי נציגויות ישראל במדינות השונות, אך איך אמורים אלה להיות מתוחזקים בזמן כה רגיש אם משרד החוץ הורעב ונחבט?
משרד החוץ וזרועות ההסברה הרשמיות של ישראל גם לא מבינים באילו שדות קרב מתנהלת המערכה. בעוד במציאות הלוחמה היא לוחמת גרילה וסייבר, משרד החוץ נלחם בקרבות פרשים וחרבות. כשהקרבות מתנהלים באינסטגרם ובטיקטוק, יש להגיב בהתאם. בכל המקומות שבהם מקבלים החלטות על הסברה, חייבים להיות נוכחים ילדים. כן, ילדים. בני 20-9 שימליצו למקבלי ההחלטות ולדיפלומטים המנוסים על דרכי פעולה אפשריות בעולם הווירטואלי. זו לא בושה, אלא הכרח.
אופיר דיין צילום: דן בלילטיהשיעור האחרון נוגע למי שמעביר את המסרים הללו. ידוענים ומשפיעני רשת, כמו גם קולות של ישראלים צעירים הנמצאים בשטח, הם בעלי העמדה הטובה ביותר לעצב את דעת הקהל הצעירה בחו"ל. נועה תשבי, הילדה בת ה-16 משדרות ואזרחים ומפורסמים ישראלים נוספים הם נכס עצום למדינת ישראל, אבל אי-אפשר להפיל את מלוא האחריות העצומה הזו על יוזמות פרטיות. מדינת ישראל תנהג בחוכמה אם תצייד אותם בידע שאותו יוכלו לעבד ולהציג בצורה שהכי מתאימה לקהל שאליו הם מדברים.
כולי תקווה, אך גם ספק רב, שהלקחים האלה יילמדו לפני המשבר הבא, אז כמו בסבבים עם חמאס, ניפגש פה שוב לדבר על אותם דברים, בעוד כמה שנים.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
