שמחתי לראות שדובר מרצ לשעבר אלעד וולף, בסולידריות נדירה במחוזותינו, החליט להשיא עצות לחברי הליכוד לגבי מה הם צריכים או לא צריכים לעשות בפריימריז שלהם, ולהסביר להם - ממרומי הבנתו הפוליטית - למה אסור בשום פנים ואופן לשריין לאורלי לוי אבקסיס מקום בפריימריז.
אחרי חצי שנה של הכפשות ומתקפות, הגיע הזמן לומר: לוי אבקסיס אינה הבוגדת הגדולה כפי שמציירים אותה בהנאה בשמאל. לא היא זו שהפרה הבטחת בחירות ברגל גסה, והסיבה היחידה שהיא חוטפת ככה היא היותה אישה מזרחית.
הפרת הבטחה הייתה, למשל, לחברי סיעת דרך ארץ צבי האוזר ויועז הנדל, שהחליפו ארבע מפלגות בשנה (תל"ם, כחול לבן, דרך ארץ, גדעון סער), והעבירו חקיקה ששילשה את כספי מימון הבחירות של מפלגה שמעולם לא רצה לבדה. שני אלה, שיושבים עד רגע זה בממשלה שהצהירו שהם רוצים להחליף, לא זכו לפרומיל מהמתקפות שהופנו ללוי אבקסיס. גם דובר מרצ לשעבר לא טרח לבזבז עליהם טור שימליץ לסער לא לקחת אותם.
הלאה. מאשימים את לוי אבוקסיס בגזענות ובבוגדנות על כך שלא הסכימה להקים ממשלה בתמיכת הרשימה המשותפת, אף שבפועל היא נלחמה על זכויות הציבור הערבי ויעידו על כך חלקה בהקמת מעונות לנשים ערביות שחוו אלימות (יחד עם ח"כ עאידה תומא-סולימאן, שתמכה בה לקבלת אות הוקרה מטעם הכנסת), הטיפול שלה במניעת העסקה של ילדים בחברה הערבית, וכמה שולחנות עגולים שכינסה בחודשים האחרונים עם ח"כיות מהמשותפת בנושא אלימות כלפי נשים ותעסוקת נשים.
במציאות של אי-ודאות כלכלית החליטה לוי אבקסיס לבצע את הצעד האחראי – כפי שעשו גם גנץ, אשכנזי, ניסנקורן ופרץ - וחתרה באומץ, לטובת מדינת ישראל, לממשלת אחדות
אם לוי אבקסיס הייתה רוצה מלכתחילה לעבור צד, היא יכולה הייתה לעשות זאת בבחירות ספטמבר 2019, אבל היא דבקה במילתה. האיחוד עם מרצ - שהמהלכים מאחוריו עדיין לא ברורים - היה טכני מתחילתו. היא הכריזה על כך מעל כל במה אפשרית, הזהירה מפניו ונאלצה להצטרף אליו בעל כורחה.
ואז הגיעה מגפת הקורונה. במציאות שנוצרה במרץ-אפריל 2020 עמדו בפני לוי אבקסיס שלוש ברירות בלבד: בחירות רביעיות, ממשלה דמיונית בתמיכת המשותפת או ממשלת אחדות. בהתחשב בנסיבות היא קיבלה את ההחלטה הנכונה ביותר, והסקרים הראו שרבים בציבור הישראלי הרגישו וחשבו בדיוק כמוה. במציאות של אי-ודאות כלכלית היא החליטה לבצע את הצעד האחראי – כפי שעשו גם גנץ, גבי אשכנזי, אבי ניסנקורן ופרץ - וחתרה באומץ, לטובת מדינת ישראל, לממשלת אחדות.
למרבה הצער לא קשה להיתקל – ברשת, ברחוב, בשיח – בגזענים המעזים להגדיר את ההתנהלות שלה ככזו של יצאנית פוליטית (וכמובן לא את הגברים האחרים שעשו את אותו הצעד בדיוק). אבל איפה האתנן? היא קיבלה משרד זעיר ואת שנאתם הנצחית של התקשורת, הברנז'ה ומחנה שלם. איפה הרווח בדיוק?
היא חוטפת יותר מכולם אך ורק כי היא אישה מזרחית. לא מודדים אותה לרגע על מעשיה או על הישגיה לאורך השנים. יורדים עליה בלי הפסקה באופן שלא תשמעו כלפי האוזר או חילי טרופר שנמצאים בדיוק באותו מקום. השנאה בישראל לא עיוורת צבעים.
אין לי קשר אישי לאורלי לוי אבקסיס. פגשתי אותה פעם אחת בחיי. אבל אני מאחלת לה להיות חזקה. ולליכודניקים, בחייכם, תעשו מה שאתם רוצים ואל תקשיבו לדובר (לשעבר) של מרצ.
- דינה דיין היא חברת מפלגת העבודה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
פורסם לראשונה: 11:04, 14.12.20
