אוהד רויבלט, לשעבר מפקד המחלקה של איציק סעידיאן - נכה צה"ל בן 26 שהצית עצמו לפני שבוע מול משרדי אגף השיקום של משרד הביטחון בפתח תקווה, אושפז במצב אנוש ועדיין נאבק על חייו - סיפר היום (יום ב') בריאיון לאולפן ynet על הקשר ביניהם ועל שאירע בשירותם הצבאי. "הייתי בהלם ממעשה ההצתה, זה טלטל את כולנו", אמר.
"הייתי מפקד המחלקה של איציק במהלך הקרב בסג'עייה, האירוע שכולנו זוכרים. אני הובלתי את הכוח עם הנגמ"ש שמאוחר יותר נפגע. אני והקשר שלי היינו היחידים שניצלנו, ושבעה חיילים נהרגו", הוא אמר, "מכאן בעצם נובע בעצם הכאב הגדול, או הקושי הגדול של איציק בהתמודדות. איציק היה אחד החיילים שהגיעו לחלץ אותנו, והיה חלק מהקרב הזה. הוא ראה את החברים שלו ברגעים האחרונים שלהם".
רויבלט סיפר על הקרב: "זה היה בלילה שבין ה-19 ל-20 ביולי 2014. ממש באמצע הלילה, הנגמ"ש שלי נתקע בלב השכונה, באמצע סג'עייה. אחרי כמה דקות נורה טיל RPG ופגע פגיעה ישירה בנגמ"ש, מה שגרם לפיצוץ מטורף. הכול היה נורא מהיר, ממצב של חושך ושקט מוחלט לפיצוצים וירי. הייתה לנו היתקלות מאוד קשה, אני נפגעתי באורח בינוני מכדורים, צרור פגע לי ברגליים, רסיסים ביד. שבעה חיילים שלי נהרגו, בהם אורון שאול שמוחזק בידי חמאס עד היום. הקרב הזה המשיך כל הלילה, וגם בשבועיים לאחר מכן.
"הדבר הקשה ביותר שאיציק התמודד איתו, ככה הבנתי משיחות איתו, היה להמשיך ולהישאר שם. חוץ מהמראות שהוא ראה כמובן. הוא נשאר כל התקופה, רצה להילחם עד הסוף ולא לצאת מעזה, אבל זה משהו שהוא נשאר איתו. להמשיך להילחם אחרי כל מה שראית וחווית. זה העצים את הפוסט טראומה ויותר מזה, צריך לזכור שהלוחמים האלה שאנחנו מדברים עליהם, הרבה מהם לא השתחררו מהצבא ישר אחרי הלחימה. איציק, לדוגמה, אחרי האירוע הזה חזר ליחידה לסיים את השירות שלו".
- התחושות שהוא חווה, המצוקה הנפשית והקושי מול אגף השיקום, מוכרים לך?
"המצוקה הזאת היא לא חדשה. אני מכיר את איציק כבר תקופה מאוד ארוכה, ומכיר כמובן את כל הקשיים שהיו לו מול אגף השיקום. זה משהו שהוא בכלל לא פשוט ללוחמים שחוזרים הביתה, ובעצם מבינים שהמלחמה ממשיכה איתם, שהיא לא נגמרה בלילה ההוא בסג'עייה אלא ממשיכה שנים קדימה. ואז, פתאום, המלחמה היא לא רק עם עצמך ועם התחושות, אלא גם מול אגף השיקום. צריך להוכיח משהו שהוא מאוד בעייתי. איציק הצית פה גם את המחאה, את האמירה 'עד כאן' - צריך לעשות שינוי כלשהו, איזושהי רפורמה בהכרה".
לדבריו, בשלבים הללו של השירות וגם בסופו "עדיין לא מבינים לגמרי את האירוע", כלשונו, ולכן לדעתו של רויבלט על הגורמים להשתלב כבר בנקודת הזמן הזאת. "המדינה, המערכת, משרד הביטחון, אגף השיקום - כבר כאן הם צריכים להיכנס, בזמן שאנשים חווים לחימה בשירות הצבאי", הוא אמר.
- הוא לא הצליח להשתקם. מתי הוא הבין שהאירוע שינה לו את כל החיים?
"אני חושב שההבנה הגדולה הגיעה כשנסענו כל המחלקה לרומניה, במסגרת מסע שהובילה אותו עמותת "בשביל המחר" שמוציאה חבר'ה שעברו חוויית קשות בצבא, שמובילות לפוסט-טראומה. במסע הזה ישבנו באיזושהי בקתה מבודדת, במקום הכי פסטורלי שיכול להיות, ודיברנו בפעם הראשונה על מה שקרה. ניסינו לעבד את הדברים. אני חושב ששם נפל לכולנו האסימון - מה קרה, מה ההשלכות, עם מה צריך להתמודד. כולנו יצאנו עם ההבנה הברורה הזאת, שמישהו צריך לעזור לנו".
עם זאת, הוא הדגיש: "זה לא שהמדינה לא עוזרת בכלל, אבל לוקח המון זמן להכיר במי שצריך להכיר ובמה שהוא עבר. דרוש פה שינוי, רפורמה מחויבת מציאות וברורה. אני מקווה שהמעשה של איציק יוליד אותה. לגבי אגף השיקום - המחאה נגדו היא מאוד קשה ונוקבת, אבל צריך להגיד שבאגף מטפלים בהמון פצועים ויש בו גם אנשים טובים שעושים עבודה טובה. יש רפורמות ויש מסקנות שרצו בוועדות בשנים האחרונות וצריך ליישם אותן. אני מאוד מקווה שהמחאה הזאת תוביל לכך שעוד המון פוסט-טראומתיים יקבלו טיפול הולם".
- מה הרגשת כששמעת על המעשה של איציק?
"אני הייתי בהלם. תמיד אומרים 'הכתובת הייתה על הקיר', וזה משהו שחזר על עצמו בשבוע האחרון, אבל אני לא לגמרי מסכים עם זה. אני כן יודע שאיציק חווה את הלחימה בצורה בוטה יותר מאיתנו, אבל אי אפשר לומר שציפיתי שהוא יקום ויצית את עצמו, על אף כל מה שהוא עבר. לא האמנתי, זה טלטל אותי ואת כל החברים שלנו במחלקה".
עוד סיפר המ"מ על איציק: "הוא הגיע למחלקה שלי לפני צוק איתן כדי לתת כוח נוסף, והוא היה אחד החיילים הכי טובים במחלקה שלו. הוא היה חייל, באמת, אחד הטובים. חייל שמאוד רוצה, חייל עקשן, חייל לוחם - ממש לוחם כמו שאנחנו מדמיינים. הוא היה לוחם בעצם עד הסוף - הוא נלחם במערכת וניסה לקבל את כל הזכויות שמגיעות לו. היה איזה טריגר בשבוע הזה, סביב יום הזיכרון. אני חושב שיש לזה קשר".