שמה של העיר הסעודית ניאום - NEOM - שבה נפגשו ראש הממשלה בנימין נתניהו ויורש העצר מוחמד בן-סלמאן, מורכב מהמילה NEO, חדש ביוונית, והמ' של המילה "מוסתקבל", עתיד בערבית. "עתיד חדש". זו אמורה להיות המורשת לדורות של יורש העצר שלא נח - עיר חכמה, ירוקה, שנולדה בהשקעת ענק של מאות מיליארדי דולרים, שבה מזרח פוגש מערב, שבטים בדואים פוגשים הייטק, עיר שתהיה ביתה של קהילה רב-תרבותית ורב-דתית שיהיו בה גם ירח מלאכותי, רחפנים במקום מוניות ושירותי ניקיון רובוטיים.
לכאורה, אין מתאימה מניאום לארח שיתוף פעולה פומבי בין שתי המדינות החשובות במרחב: ישראל וסעודיה, ולכמה שעות אתמול היה נראה כאילו היא מחכה לנו למקרה שכמו ישראלים נתעייף מאבו-דאבי ומדובאי, שכבר מלאות בישראלים.
אבל כמו שקורה לא מעט לאחרונה, השחמט האזורי מתערבב עם השש-בש של החיים הפוליטיים בישראל, שאיכשהו נמצאת תמיד על סף מערכת בחירות. הנסיעה לסעודיה הודלפה כדי להסיח את השיח מוועדת הבדיקה לרכש הצוללות שהוקמה ולהביך באותה הזדמנות את שר הביטחון בני גנץ, שכרגיל לא היה בלופ.
הבעיה היא לא עם הערבים, הבעיה היא איתנו. המעבר הפסיכולוגי מעידן טראמפ לממשל דמוקרטי שמתכוון לחתור למגע עם איראן מורכב מאוד. מה עושים הישראלים? מוסיפים לו משחקי כוח
הבעיה היחידה הייתה ששכחו לבקש רשות מהסעודים. בריאד שתקו במבוכה חצי יום, והצליחו לכפות התעלמות מוחלטת על כל כלי התקשורת הקשורים אליהם - עד ששר החוץ שלהם הכחיש לבסוף את קיום הפגישה.
מבחינת הפלסטינים, שכבר נמאס להם לזעום, זה היה מספיק. זה לא חדש לאף אחד שישראל וסעודיה מקיימות קשרים ברמות הגבוהות ביותר. כולם מבינים שלמדינות יש אינטרסים. כל עוד הדיסקרטיות נשמרת, הם יספגו את זה. מה שמפריע להם זו הנראות - הביטויים המופגנים של שלום ואחווה בין ישראל לערבים, שהם חווים כסכין בגב. ההכחשה הסעודית התקבלה באנחת רווחה ברמאללה. כולם שמחים להעמיד פנים כאילו הם לא ראו את רישומי הטיסה של נתניהו.
לעצם העניין, תיאום לקראת הקמת הממשל החדש של הנשיא האמריקני הבא ג'ו ביידן נחוץ לסעודים לא פחות מאשר לנו, שכן הם יהיו בעמדה פגיעה מאוד בוושינגטון החדשה. שני המינויים הבכירים החדשים של ביידן, מזכיר המדינה הבא טוני בלינקן והיועץ לביטחון לאומי ג'ק סליבן, אותתו לאחרונה שנגמרו הנחות "חבר המועדון" שהיו לבן-סלמאן באדיבות ג'ארד קושנר ודונלד טראמפ.
לסעודים לא יזיק להגיע להשבעת הנשיא החדש בינואר כשהם מסתתרים מאחורי הגב הרחב שעדיין יש לישראל בוושינגטון, כדי לאזן את תדמיתם הבעייתית בענייני זכויות אדם. למרות זאת, כך למדנו אתמול, הם עדיין לא מוכנים. אפילו לא לצילום משותף. עם כל הכבוד לאמירויות, סעודיה, שומרת המקומות הקדושים לאיסלאם, היא הדבר האמיתי, וזה מהלך היסטורי שכנראה ייקח עוד קצת זמן.
הבעיה היא לא עם הערבים, הבעיה היא איתנו. המעבר הפסיכולוגי מעידן טראמפ בחזרה לממשל דמוקרטי שמתכוון לחתור שוב למגע דיפלומטי עם איראן מורכב מאוד. אז מה עושים הישראלים? מוסיפים לו משחקי כוח אינסופיים בין ראש הממשלה לשרי הביטחון והחוץ ואובדן קשב בגלל עוד מערכת בחירות, דווקא בחודשים קריטיים שבהם הממשל החדש מתעצב. מדינה בהפרעה.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
