"המדינה חייבת לפתוח את הברזים" | ז'אן מצארווה, בעל חנות רחוב
עסק כמו שלי חי ונושם בעיקר בתקופות של חגים ואירועים. מכת הקורונה השביתה את החגים ואת השמחות. אין חתונות, אין בת־מצוות. זה גרם באופן ישיר לירידה חדה בהזמנות בחנות שלי. מאז הסגר הראשון החיים בענף כמו שלי לא חזרו להיות אותו הדבר. כבעל עסק עצמאי, שמחויב להמשיך לשלם שכר דירה, מסים, ארנונה והתחייבות על סחורה שהזמנתי, אף אחד לא משלם לי כלום עבור הנזקים שהצטברו לי.
אני מחזיק בתואר של שיאן גינס בענף הבלונים, על בניית תחפושת הבלונים הגדולה ביותר בעולם, אבל אי־אפשר להתפרנס מזה במשבר קורונה עולמי. בין הסגר הראשון לשני קיוויתי שאיכשהו עונת הקיץ תביא איתה עבודה ושמחה לענף. אבל העבודה הייתה חלשה מאוד. אין חתונות, אין בת מצוות, אין מצעד גאווה. כלום. מי היה מאמין שייפול עלינו סגר שלישי.
בימים אלה הייתי אמור להציג קולקציית מיצגים באווירת כריסמס במסגרת חגיגות חג המולד ברחוב יפת ליד החנות שלי. אבל הסגר ביטל לעיריית תל־אביב את כל התוכניות היפות. זה מהלך שהיה מחווה לעסקים קטנים, אבל המדינה הצליחה גם הפעם להוציא את האוויר מהבלונים. כדי להרים את המיצג שהתבטל למעשה גייסתי קולגות פרילנסרים. עכשיו גם זה הלך לכפרות.
עכשיו החנות שלי, כמו שאר חנויות הרחוב, נסגרו ואין מושג כמה זמן הסבב הזה של הסגר יימשך ואיך יוצאים ממנו. בחיי שאין לי יותר מושג. אני לא יודע איך אשרוד סגר שלישי. המדינה חייבת, אבל חייבת, לפתוח את הברזים שלה ולעזור כדי שעסקים קטנים כמו שלי לא ייעלמו לתמיד. די. עברנו שני סגרים. סגר שלישי זה אסון. כל העובדים בחל"ת חזרו אחרי הסגר הראשון. בסגר השני נאלצתי שוב לשלוח אותם לחל"ת, ועכשיו אני לא בטוח שיהיה להם לאן לחזור.
ז'אן מצארווה (38), רווק, הוא בעל החנות "ז'אן בלונים" ברחוב יפת בתל־אביב
מחאת בעלי עסקים קטנים, בשבוע שעבר
(צילום: מוטי קמחי)
"עם חיסון לא הולכים למכולת" | סיוון נשיא, מאמנת אישית
אני לא רואה יותר שום אור בקצה המנהרה. אני בעלת קליניקה פרטית בבית, ובעקבות הקורונה ניסיתי להמציא את עצמי מחדש והקמתי מיזם של ארוחות חיטוביות למתאמנים ולקהל ששם לב לבריאות שלו. איכשהו אחרי הסגר השני, הצלחתי להרים קצת את הראש ולהסתדר עם הפצת המיזם החדש. אבל הנה בא סגר שלישי שמשבית שמחות ולגמרי ישבית לי גם את מקור הפרנסה שאלתרתי לעצמי. אנשים חוזרים לסגר בבית, הם לא צריכים אותי.
לא קיבלתי שום מענקים מהמדינה למרות שאני אם יחידנית לשניים, שום הקלות או הנחות. הגיעו לי הוצאה לפועל בגלל חשבון ארנונה שהצטבר שלא שילמתי כבר 9 חודשים. אין לי מאיפה לשלם. המדינה צריכה להתעורר ולהבין שכמוני יש עוד הרבה משפחות חד־הוריות שמתמודדות עם ילדים קטנים בלי פרנסה, ובלי עזרה. אין לי יותר פרנסה אחרי סגר שלישי. זו מכת מוות לענף כמו שלי. אין מזה מוצא יותר.
החובות נערמים, אין לי מאיפה לשלם להוצאה לפועל וגם אם ידחו לי את החוב, זה טיפה בים החובות המצטברים בערימה כמו הר. אני פשוט ממוטטת מלחשוב מה יהיה בסגר שאפילו אין לו דד ליין. העיקר שרי הממשלה מנופפים כל הזמן בהישג המרשים של מבצע חיסונים לעם. עם חיסון, שבכלל לא מגיע לי כי אני צעירה מדי, אי־אפשר ללכת למכולת ולשלם חשבונות.
סיוון נשיא (39), גרושה + 2, היא מאמנת לחיים בריאים בשילוב כושר, תזונה ונפש בפתח תקווה
וירוס הקורונה - סיקור מיוחד:
"עסקים פשוט מתאדים" | רות תבור, בעלת חומוסייה
קיוויתי בכל ליבי שלא ילכו על הידוק מגבלות הפעם, והנה אני מוצאת את עצמי כמו כל המדינה שוב בסגר, וזה ממש לא בסדר. לכל הרוחות, הרי התחילו מבצע חיסונים מבורך לפני שבוע. חשבתי שאני חוזרת לחומוסייה שלי, חוזרת להתפרנס, והנה זה לא קורה. למה? כי במקום להחזיר את בעלי המסעדות להתפרנס, סוגרים עלינו עוד פעם את המדינה.
וזה הרי לא סגר מלא. יש שטסים לדובאי. יש שקמים בבוקר ונוסעים בתחבורה הציבורית כרגיל למקום העבודה. לא רק במפעלים חיוניים, גם במשרדי היי־טק. והתלמידים גם הולכים ברוך השם לבית הספר. אז למה לי לא נותנים לפתוח את החומוסייה שלי? כי הממשלה הזאת לא מתפקדת וכל הזמן עושה איפה ואיפה על חשבון אנשים שחייבים לחזור להתפרנס. במקום לאפשר לעבוד עם מתווה קשוח, לא נותנים לפתוח ולא מדברים על פתיחה באופק של הענף שלנו. אנחנו שקופים.
איך אפשר לשרוד סגר שלישי? זה הזוי, הדבר הזה, מרגיש כאילו מישהו באמת רוצה להתנקם בנו. מי שקובע את הנהלים והחוקים לא באמת מגיע לשטח ומבין עד כמה המצוקה זועקת לשמיים. עסקים פשוט נעלמים ומתאדים. זה יוביל אותי ואת הקולגות שנלחמים על הפרנסה בכוחות האחרונים שלנו, לפעילות מאוד מאסיבית. כי אי־אפשר לעבור עוד סגר. פשוט אי־אפשר.
רות תבור (58), נשואה + 1, היא הבעלים של חומוס אשכרה בתל־אביב
"זה לא אנושי" | קרן פורטה, בעלת עסק ביתי לעיצוב גינות
בסגר הראשון עוד הייתי אופטימית שיהיה בסדר. אבל מהר מאוד נהיה סגר שני ולא היה בסדר. עסק כמו שלי הלך וניזוק. סגר שלישי לא בטוח שאוכל לשרוד. לא יכול להיות שאדם עם עסק כמו שלי, בשטח פתוח ענק היושב על בית פרטי, לא יכול לעבוד.
לקוח מתאם איתי תמיד מראש להגיע לראות. אין דבר כזה אצלי התקהלות בחצר, גם בלי קורונה על הראש. איך יכול להיות שמקבלי ההחלטות חורצים גורלות של עסקים עצמאיים כמו שלי מבלי לרדת לשטח ולהבין שדין עסק כמו שלי אינו כמו של אולם חתונות.
לא יכול להיות שההחלטות כל כך שרירותיות ולא מתחשבות. התלמידים ביישוב ירוק הולכים לבית הספר כרגיל. למה אני לא יכולה לפתוח עסק עצמאי ביישוב ירוק? אני חייבת להתפרנס. מענקים אני לא לוקחת כי רואה החשבון אומר שעל חודם של 200 שקלים שתרוויחי תצטרכי להחזיר מס הכנסה. אז ויתרתי. דמי אבטלה לא מגיעים לי כי אני הרי עצמאית. אז מה נשאר?
אדם שיש לו עסק עצמאי רוצה לעבוד, לא רוצה שייתנו כסף וטובות. רק תנו לי לעבוד ולפרנס את ילדיי בכבוד. כל רגע משנים את המתווה שצריך לעבוד לפיו. סגר שלישי זה בלתי אפשרי לעסק כמו שלי. פשוט לא אנושי.
קרן פורטה (38), גרושה + 3, היא בעלת העסק "אורבן רטרו גארדן" במושב בני דרור
