ארבע נשים, שני גברים, כל אחד מהם נושא על גבו מטען עצום של זיכרונות נוראיים מהתקופה האפלה בהיסטוריה. למרות כל הכאב בחרו ששת ניצולי השואה להמשיך הלאה. להוכיח שהחיים חזקים מהכול, שהם אלה שניצחו. ביום השואה, שיחול בשבוע הבא, הם ידליקו משואות בטקס הזיכרון שיתקיים ביד ושם בירושלים. האירוע יועבר בשידור חי ב-ynet.
הלינה פרידמן (88) נולדה בפולין והייתה בת יחידה להוריה. אמה דיברה גרמנית רהוטה, הייתה בעלת מראה ארי, ותושייתה סייעה בהצלת בתה בתקופת השואה. לאחר כיבוש פולין הועברה המשפחה לגטו ורשה. באקציה ב-1942 נורו הילדים במקלעים. הלינה לא נפגעה, שכבה דוממת בין עשרות ההרוגים וכך ניצלה.
על מרד גטו ורשה היא מספרת: "עשינו ליל סדר סמלי בבונקר בגטו כשהרחוב לידנו עלה בלהבות". אמה התיידדה עם נער פולני שהבריח אוכל לגטו. הוא שיחד קצין SS שסייע בניסיון להבריח את המשפחה מהגטו. הוריה של הלינה נתפסו בעקבות הלשנה, האב נמלט, האם נשלחה לאושוויץ ושם נרצחה. ב-1950 עלתה הלינה לישראל, התנדבה בער"ן והכשירה מאות מתנדבים בארגוני סיוע. נולדו לה שלושה ילדים, שבעה נכדים וחמישה נינים.
זהבה גאלאל (86) נולדה בהולנד. ב-1942 נשלחו היא, אמה ואחיה למחנה הריכוז ראוונסבריק בגרמניה. "הפחד שם היה גדול עד כדי כך שהילדים לא העזו לבכות", היא מספרת. שנתיים לאחר מכן הועברו בני המשפחה לברגן-בלזן: "כמעט לא היה מה לאכול".
היא עובדת זה 50 שנה כאחות במרכז הרפואי שיבא, תפקיד שבו היא ממשיכה גם עתה. בשל הצטיינותה קיבלה אותות ופרסים. הסיוע לחולים נתפס בעיניה כניצחון על הרשע שחוותה כילדה. במרוצת השנים היא נישאה ונולדו לה שלושה ילדים.
יוסי חן (85) נולד בפולין. לאחר הכיבוש הנאצי הועברה המשפחה לגטו לחווא, שם נפטרה סבתו. ב-1942, לקראת הוצאתם להורג של יושבי הגטו, פרץ מרד. רבים מבין אלף היהודים שניסו לברוח ליערות נורו למוות. יוסי, שהיה בן שש, שרד וברח ליער. "בזכות המרד הזה אני חי", הוא מספר. אמו ואחיו הקטן נתפסו ונרצחו.
במהלך המנוסה מצא יוסי את אביו ואת דודו, הדוד נרצח ביריות מאוחר יותר. יוסי ואביו הסתתרו בביצות וביערות והצטרפו לפרטיזנים. ב-1947 עלו השניים לישראל באקסודוס, שנתפסה על ידי הבריטים. הם גורשו לגרמניה ושנה לאחר מכן עלו לארץ. יוסי היה מפקד בכיר באמ"ן ולאחר מכן שירת במוסד. נולדו לו שלושת בנות ותשעה נכדים.
מניה ביגונוב (94) נולדה באוקראינה. לאחר הכיבוש הנאצי הועברו היא ואמה לעבודות כפייה. ב-1942 הועלו חלק מעובדי המחנה על משאיות לקראת הוצאה להורג. אחד הגרמנים הטיח את מניה לקיר והיא צנחה על הקרקע ללא הכרה, וכך ניצלה. אמה הייתה בין הנרצחים.
מניה נדדה לאחר מכן בין מספר מחנות עבודה, אחר כך הגיעה לגטו ברשד, שם נפטר אביה ממחלה.
ב-1992 היא עלתה לישראל עם בתה ושתי נכדותיה. מניה היא אשת עדות ואלפי תלמידים, סטודנטים ומורים שמעו על הזוועות שחוותה בתקופת השואה.
שמואל נער (97) נולד בסלוניקי שביוון. לאחר הכיבוש הנאצי הוכה אביו למוות. ב-1943 הועברו יהודי העיר למחנה המוות אושוויץ, שם היה שמואל במשך שנה והוכה קשות כיוון שנחשב מתחמק מעבודה משום שלא הבין את השפה. ב-1945 צעד במצעד המוות לבוש בחולצה דקה בקור הנוראי. במרוצת הזמן הגיע לברגן בלזן, שם השתוללה מגפת הטיפוס.
לאחר שחרור המחנה חזר ליוון שם גילה שכל משפחתו נרצחה בשואה. ב-1945 הגיע לישראל באוניית מעפילים ולחם בכל מלחמות ישראל עד מלחמת יום כיפור כחובש קרבי. הוא עבד בקק"ל ואחר כך הקים עסק קטן. נולדו לו שלושה ילדים, 10 נכדים ו־11 נינים.
שרה פישמן (94) נולדה בצ'כוסלובקיה למשפחה חסידית ובמהלך המלחמה הגיעה עם שתי אחיותיה לגטו הלמי. לאחר מכן נשלחו לאושוויץ, שם התאחדו עם אחותן הקטנה. אחד האסירים סיפר להן כי העשן שהן רואות מהארובה הוא של הוריהן.
לאחר מכן היא נשלחה לעבודות פרך במפעל לייצור נשק ומשם לברגן בלזן, שאותו שרדה.
היא ושתיים מאחיותיה היו היחידות ששרדו מהמשפחה כולה. ב-1949 היא עלתה לישראל, שירתה במלחמת העצמאות ואחר כך הקימה מפעל סריגה מצליח. נולדו לה שני ילדים, חמישה נכדים וחמישה נינים.
את הטקס תנחה הילה קורח ורוזה בלוך (91), ילידת ליטא וניצולת גטו קובנה, תישא את דבר הניצולים.
