הריאיון עם "טרזן"
(צילום: ליהי קרופניק, אורי דוידוביץ)
תחילת שנות ה-80. דוד בן-עוזיאל (75) המכונה "טרזן" מוצא עצמו כאיש המוסד במשימות בצפון סודן שלימים תהפוך לרפובליקה של סודן ובתקופה הנוכחית מקבלת הכרה בעקבות ההכרזה על נרמול היחסים עם ישראל. "אני לא בטוח שהם ישמחו לראות אותי", סיפר הבוקר (יום ב') בן-עוזיאל בריאיון לאולפן ynet.
את עיקר התהילה באזור מצא בן-עוזיאל דווקא במדינת דרום סודן. בחלוף השנים הוא משחזר כיצד קיבל את התואר "המקים של דרום סודן" - אותה מדינה שכבר ב-2011 כוננה יחסים דיפלומטיים עם ישראל, שנתיים אחרי שהכריזה על עצמאות. לדברי בן-עוזיאל, "הגעתי לשם ב-69' עם משלחת קטנה של המוסד, כמשלחת סקר, להתרשם מה זה דרום סודן. הם יילחמו אם ניתן להם נשק? יילחמו בינם לבין עצמם בנשק הזה?"
"הצפון המוסלמי שזה חרטום מתכוונים להסלים את המצב בדרום, להעביר מיליון וחצי לדרום ובזה תיגמר הבעיה שנקראת דרום סודן. מדוע מדינת ישראל שולחת צוות? הייתה אז 'תפישת הפריפריה' שבה עוקפים את המדינות הערביות מסביב והולכים למדינות מוסלמיות כולל דרום סודן. הדרום סודנים אמרו דבר פשוט: 'תנו לנו נשק להגן על עצמנו', בעצם הלחימה אנחנו נרתק את צבא הצפון שנמצא בדרום והם לא ישלחו יחידות צבא לעזרת המצרים בתעלה".
- אז אתה הקמת את צבא המורדים שם כמעט מאפס ובמו ידיך הבאת להקמת דרום סודן בסופו של דבר?
"ברוב צניעות כן, הם אומרים את זה. אני הקמתי את צבא המורדים, אבל מה שחשוב לי לציין זה הגישה שהייתה לא קולוניאליסטית, באתי בגישה שאומרת שהיחס אליהם הוא שוויוני מלא, אנחנו חלק מהם ואנחנו לא מורמים מהעם, אנחנו לא מעליהם. אנשים לבנים מגיעים בגישה כל כך אנושית ושוויונית.
"דבר נוסף, בשונה מכל מיני מדינות אחרות - אנחנו לא רק הבאנו נשק, הבאנו תרופות. היו רופאים בכל משלחת, חיסונים לתינוקות, כל הגישה הייתה שונה לחלוטין. כך את יוצרת קשר של אמון איתם. הם אמרו שהמורל שאתה מפתח כאן בינינו נותן לנו רצון רב לעשות כל מה שנצטרך לעשות כל מה שתאמר".
4 צפייה בגלריה
"לא הבאנו רק נשק, הבאנו גם תרופות". בן-עוזיאל נישא על כתפי אחד המקומיים
(באדיבות דוד בן עוזיאל)
לאזור הצפון הגיע בן-עוזיאל כאמור מתחילת ועד אמצע שנות ה-80 במסגרת המאמצים להעלאת יהודי אתיופיה. "זה אומר שאנחנו נכנסים לארץ אויב", סיפר, "וזאת לא פשיטה לילית שחוזרים אחריה. את חיה שם, את גרה שם, את נמצאת בשטח ויודעת שכל מילה שלך, כל משפט לא נכון, כל חוסר שליטה במה שאמרת, יכול לעורר חשד.
"צריך להתנהל באופן טבעי כשאת יודעת שאת לא באמת מי שאת מתיימרת להציג. זה הסיפור, לחיות בארץ אויב, אבל להתנהל ולנהל מבצעים בארץ אויב. המדבר הגדול הזה שצריך לחלץ בו יהודים ולהבריח אותם דרך מחסומי משטרה סודניים, דרך אנשי ביטחון שיושבים על הכביש".
"אחת התקלות שיצאנו ממנה בנס"
על אחד המבצעים שאותם חווה על אדמת צפון סודן, סיפר בן-עוזיאל: "אנשים שקבענו איתם לא הגיעו למפגש ומכיוון שכך אנחנו חוזרים לחרטום. חלק מהמכוניות פרצו את המחסום, הסודנים שמו חביות כדי למנוע מהרכב לעבור ופשוט פרצו את המחסום. אני לא ידעתי, הייתי עם המכונית שלי מאחור. כשאני מגיע למחסום אני נתקבל בעשרות חיילים סודנים עם תת-מקלעים, עם אצבע על ההדק. לא תענוג בלשון המעטה.
"חשוב להכיר את המנטליות של המקום, איך אנשים חושבים ומתנהגים. אני הכרתי וידעתי מה לא עושים. אחרי שעה וחצי שלא קרה שום דבר, שאלתי 'אפשר להמשיך?', וענו לי 'כן'. אבל המצבר היה חלש והמנוע לא התניע. אנחנו בידיים שלהם. אצלנו היו פנסי סימון למטוסים, אם היו עולים לבדוק מה יש אצלנו מה הייתי אומר להם? לא היינו יוצאים משם. שאלתי את האיש שלי אם יש לו כבל להתניע, ולא היה לו. בסוף הצלחנו להתניע ולצאת. זה על היה על גבול החבל על הצוואר, אחת התקלות שיצאנו ממנה בנס".
- איך קיבלת את הכינוי הזה "טרזן"?
"קיבלתי אותו לפני 71 שנים, הצלתי חבר מטביעה, זה מאוד הרשים את מי שעמד מסביב והם אמרו שרק בסרטים של טרזן רואים את הדברים האלה ומאז הכינוי הזה נדבק".
- ומה דעתך על ההסכם הנרקם עם סודן?
"אני אומר את זה בצורה הצינית שלי: כשאתה צועק 100 שנה 'אללה אכבר' זה מפתח כלכלה או תעשייה? כשאתה עוסק בטרור מה למדת? ואז מגיעים סוף סוף אחרי הרבה מאוד שנים להבין שלא למדת שום דבר ויכולת להתפתח עוד קודם. אני שמח מאוד שהסודן הזו, במיקום הגיאוגרפי שלה, לא תהיה מדינת אויב".
