משברים כלכליים נגרמים מסיבות שונות ולכן מחייבים התייחסות שונה ומותאמת לאופיים. חלק מהמשברים שחווינו התרחשו בגלל התנגדות הפירמות לתנאים המשתנים וניסיונן, בחסות הממשלה, להיאבק בשינויים טכנולוגיים ובטעמי הצרכנים וכניסת תחרות מחו"ל. עסקים לא יעילים מפעילים לחץ על הממשלה להגן עליהם, וזו, מפני שהיא חוששת מהלובי העסקי ומפני תהליך השינוי שכרוך בפיטורים ובסבל, חוסמת את רוחות השינוי. אלא שהפסד הרווחה של האזרחים מצטבר והולך עד שהסכרים נפרצים ופורץ משבר שבמהלכו הפירמות הלא-יעילות נדחקות החוצה ובמקומן קמות אחרות, יעילות יותר והכלכלה פורצת קדימה. למשברים הללו ניתן שם פרדוקסלי, אבל קולע – "הרס בונה".
התפקיד של הממשלה במשברים מסוג זה הינו להסיר את החסמים, שהונחו בהשראת חברות ומגזרים שדינם להיעלם, ולאפשר תחרות וכניסת שחקנים חדשים לכלכלה. ניסיון להקל את הסבל של שלב הביניים על ידי שפיכת כסף, רק יעכב את לידתה של כלכלה טובה יותר וישמר חברות לא יעילות. פעמים רבות נפילת הממותות העסקיות מביאה גם להרס של המבנים הפיננסיים (הממותה הגדולה מכולן) ואם הממשלה לא תתערב, גלי ההדף יתפשטו גם למגזרים שלא חטאו בהיעדר תחרותיות ובחסימת שינויים. זו הסיבה שהבנקים המרכזיים בעולם שפכו סכומים דמיוניים לכבות את הדליקה של המשבר הפיננסי שפרץ ב-2008.
אלא שזה אינו המשבר שאנחנו חווים היום. נהפוך הוא, הנגיף שפשט בעולם מחייב סגירה של עסקים יעילים ברובם הגדול, שנרצה שיחזרו לפעילות מלאה מיד לאחר שיימצא החיסון לנגיף. זה ההבדל הדרמטי בין משברים קודמים לבין הנוכחי: בעוד לעיתים ההרס שמתלווה למשבר מאפשר צמיחת כלכלה יעילה יותר, הפעם אנחנו מעוניינים שבתום המשבר תחזור הכלכלה לנקודה שבה היינו לפניו.
במשבר הנוכחי, חייבים לשמר את מידת החיות הנדרשת מהעסקים שהוטלו עליהם מגבלות זמניות או שסובלים מירידת ביקושים זמנית, על מנת לאפשר להם לחזור ולפעול כאשר הנגיף ייעלם. בנוסף, יש לסייע לאותם בעלי עסקים ושכירים שהורע מזלם, על מנת שיצלחו את עמק המוות עד לחזרת הכלכלה לתנאים ששררו לפני חצי שנה.
שני היעדים הללו מצריכים סיוע מסיבי הן למשקי הבית והן לעסקים שניזוקו. עלות הסיוע אינה דומה לשום דבר שהכרנו. באיחוד האירופי, המגזר הפרטי הצטמק בכ-20%, מאות מיליארדי שקלים במונחים ישראליים. למזלנו, שני עשורים של מדיניות כלכלית טובה מאוד מאפשרים לממשלה לגייס חוב במחיר נמוך מאי פעם. כל שקל שהממשלה מוציאה לסיוע עולה פחות מאחוז ריבית לשנה.
ללא תוכניות הסיוע המסיבי שכבר הופעלו ואלה שיוצאו לפועל בשבועות הקרובים, נחווה גל פשיטות רגל שיתפשט במהירות. העוצמה והאופי חסרי התקדים של המשבר הביאו לכך שבעולם הביורוקרטי שבתוכו מתנהלת הממשלה בישראל, וממשלות בעולם, אין את היכולת להתאים לכל אחד ממאות אלפי העסקים שנפגעו את הסיוע הראוי.
לפיכך, הממשלה בישראל, כמו ממשלות אחרות, משתמשת במגוון כלים שבמשברים קודמים היו שופכים דלק על מדורת חוסר היעילות, החל משיפור תנאי הזכאות לאבטלה, מענקים לעסקים שנפגעו, הלוואות מסובסדות, מענקים ישירים לאזרחים, הפחתת מסים על צריכה ואפילו שוברי קניה שמחולקים לכל אזרח.
ממשלות בעולם המפותח מכריזות בכל כמה שבועות על תוכניות חדשות וגדולות יותר לא כי הן מאוהבות בהן, אלא על מנת לשמר את החיות של מגזרי הכלכלה השונים עד יעבור זעם. כך נכון לנהוג בתנאים הייחודיים של המשבר הנוכחי וכך תנהג גם ממשלת ישראל.
- פרופ’ אבי שמחון הוא ראש המועצה הלאומית לכלכלה והיועץ הכלכלי לראש הממשלה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
