יניב חלילי, שליח ynet ו"ידיעות אחרונות" לאיחוד האמירויות, מדווח מדובאי
(צילום: יניב חלילי)
נדמה שאין תייר בעולם שלא מכיר את בורג' חליפה, אבל למרות התפאורה הכל כך מוכרת הזו, דובאי נראית עכשיו קצת שונה מהרגיל - ולא בגלל הסכם השלום המתגבש בין ישראל לאיחוד האמירויות. בדרך כלל קשה לעמוד כאן ולצלם תמונת נוף נקייה, בגלל כמות התיירים הרבה.
דובאי היא אחת מבירות התיירות של העולם עם 17 מיליון תיירים שמגיעים אליה מדי שנה, אבל מגפת הקורונה שגבתה קורבנות בכל העולם וגם כאן גרמה לתיירים רבים להדיר את רגליהם. לכן, אולי דובאי דווקא מחכה גם לתייר הישראלי יותר מתמיד - והבורג' חליפה נמצא במרחק נגיעה.
בחום מהביל של 42 מעלות בצל, ניכר שהחדשות על הסכם השלום ההיסטורי בין ישראל ואיחוד האמירויות נתפס כמשב רוח מרענן. במלון טאג׳ שנמצא למרגלות הבורג׳ חליפה, המגדל הגבוה בעולם, פגשתי שלושה צעירים מקומיים שהגיעו לבילוי סוף שבוע מהאמירות עג'מאן, הקטנה מבין שבע האמירויות המרכיבות את המדינה העשירה.
עיניו של אחד הצעירים, מחמוד, קפצו מאישוניהם בהתלהבות כששמע שאני ישראלי. "כן, ודאי ששמענו על ההסכם עם ישראל, זו הייתה הפתעה גדולה עבורנו. יש לנו כבוד גדול לישראל בזכות ההישגים שלה, שמענו שאתם מדינה משכילה ומתקדמת. אבל אנחנו שומעים פה גם על הפלסטינים ועל היעדר השלום. אתם יכולים לעשות שלום איתנו, אבל השלום מתחיל אצלכם, בפלסטין. לישראלים שרוצים לבוא לאמירויות אני אומר: 'תפדאלו, בואו לבקר'. נעניק לכם הכנסת אורחים מרשימה, אין מסבירי פנים יותר מהאמיראתים".
אמיראתים אחרים שפגשתי היו מעט יותר מסויגים. "ייקח זמן עד שהיחסים יפשירו, אני מחכה לראות מתי נוכל לבקר באל-אקצה", אמר מקומי אחר, מלא חשד. אבל גורם תיירות מקומי דווקא אמר לי היום כי באמירויות בהחלט מחכים לישראלים. "הדרך להמיס חומות חשדנות היא באמצעות חילופי תיירים ואנחנו נשמח לארח פה את הישראלים. דובאי היא עיר קוסמופוליטית בינלאומית ויש בה מקום לכולם".
באחת מחנויות הספרים עדיין לא הדביקו את קצב ההתפתחויות ולא הוסיפו את שמה של ישראל על המדף. ספרים על ישראל או סופרים ישראלים, למשל רונן ברגמן, עדיין מקוטלגים תחת "פלסטין". כך גם הספר "קיצור תולדות האנושות" של יובל נח הררי - בתרגום ראשון לערבית ונמכר כאן.
הסכם שלום - עשור אחרי השפל ביחסים עם ישראל
איחוד האמירויות, אחת המדינות העשירות בעולם, היא פדרציה שנמצאת במפרץ הפרסי והוקמה בשנת 1971. היא מורכבת משבע נסיכויות, שלכל אחת מהן יש חוקים נפרדים. השתיים החשובות והמוכרות הן דובאי והבירה אבו דאבי. הנסיכויות האחרות הן עג'מאן, פוג'יירה, ראס אל-חיימה, שארג'ה ואום אל-קיוין.
עם השנים הפכה איחוד האמירויות לאחד המוקדים הכלכליים החשובים ביותר במזרח התיכון. עד שנות ה-50 הכלכלה שלה הייתה תלויה בעיקר בדיג, אך כשבמדינה גילו נפט התפתחה תלות גדולה ב"זהב השחור". בתחילת שנות ה-60, עם התחלת ייצוא הנפט, חלה התפתחות בכלכלה ובחברה של איחוד האמירויות. היא הפכה למגוונת יותר, ולמרכז סחר ותיירות אזורי.
בשנים האחרונות מנסה איחוד האמירויות להגדיל את כוחה והשפעתה במזרח התיכון ולמצב את עצמה כ"מגדלור של סובלנות" למרות שאינה דמוקרטיה. היא העניקה סיוע של מיליארדי דולרים לכלכלה המצרית והייתה אחת הראשונות שהצטרפו לקואליציה הבינלאומית שהובילה ארה"ב נגד דאעש.
אחד המהלכים המרכזיים של האמירויות בשנים האחרונות היה המעורבות במערכה הסעודית במלחמת האזרחים בתימן. איחוד האמירויות לקחה חלק במלחמה כדי לסייע לכוחות הממשלה נגד האויב – המורדים החות'ים, שנתמכים על ידי איראן. זו המלחמה הראשונה שמנהלת איחוד האמירויות מחוץ לגבולותיה.
לצורך הקמתה הייתה איחוד האמירויות זקוקה לתמיכה של פלסטינים אמידים. כמו מדינות ערביות אחרות, גם היא לא הכירה במדינת ישראל. "הנפט הערבי לא יקר יותר מהדם הערבי", אמר השייח זייד בן סולטן אל נהיאן, שהקים את איחוד האמירויות, כשהסכים לחרם נפט בעקבות הסיוע הצבאי של ארה"ב לישראל במלחמת יום הכיפורים.
במשך השנים עמדתה הקבועה של האמירויות בנושא הסכסוך הייתה שישראל תאפשר הקמת מדינה פלסטינית בקווי 67'. בשנים האחרונות, בערוצים חשאיים, התהדק בהדרגה הקשר בין ישראל לאיחוד האמירויות ולמדינות נוספות במפרץ. המכנה המשותף בין הצדדים הוא האיבה לאיראן ולחיזבאללה. בנוסף להתנגדות לאיראן ולחיזבאללה, לאיחוד האמירויות אין אמון בתנועות איסלאמיסטיות כמו חמאס או האחים המוסלמים.
יחסיה של האמירויות עם ישראל הגיעו לשפל בשנת 2010, בעקבות חיסולו בדובאי של איש חמאס מחמוד אל-מבחוח, חיסול שיוחס לישראל. בימים ובשבועות שלאחר החיסול פרסמה משטרת דובאי, בראשותו של המפקד דאחי חלפאן, תמונות המתעדות לכאורה את חוליית המחסלים, חלקם מחופשים לטניסאים, מתהלכת במסדרונות המלון בדובאי במסגרת הוצאתו לפועל של מבצע החיסול. התיעוד נועד להביך את ישראל ולחשוף את סוכניה-לכאורה בפני העולם כולו, ושימש גם כמפגן כוח טכנולוגי מצד האמירויות.
בשנת 2009 התעוררה סערה ספורטיבית-דיפלומטית כשהרשויות באמירויות אסרו על הטניסאית הישראלית שחר פאר להשתתף בטורניר דובאי היוקרתי. פאר הייתה באותה העת מהטניסאיות המובילות בעולם, ובעקבות האיסור על השתתפותה הסירו חלק מנותני החסות של הטורניר את תמיכתם בו, וטניסאיות וטניסאים בכירים הביעו הזדהות איתה ומתחו ביקורת חריפה על דובאי.
בעשור שלאחר מכן, בעקבות הסערה, כבר התירו הרשויות בדובאי את השתתפותה בטורניר, אם כי הם עשו כל שביכולתם כדי לדחוק אותה למשחקים במגרשים לא מרכזיים. כמו ישראל, גם איחוד האמירויות השתתפה פעם אחת בלבד במונדיאל. הופעתה בגביע העולמי הייתה ב-1990, 20 שנה אחרי ההופעה הישראלית.
