שירה איסקוב מציגה את עיקרי דו"ח המבקר
(צילום: משרד מבקר המדינה)
במהלך שנת הקורונה נרשמה עלייה משמעותית במקרים של אלימות במשפחה, אבל הרשויות בישראל לא נותנות מענה מספק כדי למנוע את אותה אלימות או לטפל במקרים הללו. כך עולה מדו"ח שפרסם היום (ד') מבקר המדינה.
במהלך הביקורת בחן המבקר את אופן ההתמודדות של רשויות השלטון – המרכזי והמקומי - עם תופעת האלימות בין בני זוג. זהו הדו"ח הרביעי בסך הכול מאז 2002 שעוסק באלימות בין בני זוג, ובפתח דבריו מתח המבקר ביקורת על קודמיו בתפקיד שלא עסקו מספיק בנושא.
יותר מהכול, הממצאים העלו את הצורך ביישום התוכנית הלאומית למניעת אלימות במשפחה, שאושרה כבר ב-2017, ובכל זאת עדיין לא תוקצבה כראוי בחסות הסחבת הפוליטית.
לפי הדו"ח, מתוך 300 מיליון השקלים שיועדו לתוכנית – הוקצבו בפועל רק 128 מיליון שקלים, פחות ממחצית מהסכום המקורי, למרות העובדה שמשבר הקורונה הביא לזינוק מדאיג בהיקף התופעה. המשמעות – ההתמודדות עם האלימות במשפחה הייתה חלקית ולוותה בעיקר בפתרונות זמניים.
המבקר מצא כי גם התקציב הייעודי להתמודדות עם תופעת האלימות במשפחה לא הועבר במלואו. מדובר בתקציב ייעודי שמועבר לרשויות מקומיות שבהן פועל מרכז על ידי משרד הרווחה. בפועל, התקציב הייעודי לנזקק שהקצה המשרד לרשויות ברמה חברתית-כלכלית נמוכה היה קטן במידה ניכרת מהתקציב הייעודי לנזקק שקיבלו הרשויות המקומיות ברמה חברתית-כלכלית בינונית וגבוהה (680 שקלים ו-1,480 שקלים בהתאמה).
הדו"ח מציף שוב את הקושי לטפל באלימות במשפחה בהיעדר הגדרה אחידה, מחייבת וכוללת של ההתנהגויות שחוסות תחת הגדרת אלימות בין בני זוג, ובעיקר היעדר מסד נתונים עדכני על התופעה שיאפשר סנכרון בין כל הרשויות שמטפלות בנושא, בהן המשטרה, שירותי הרווחה ובתי המשפט.
מבקר המדינה על הדו"ח החדש
(צילום: משרד מבקר המדינה)
פער נוסף שהתגלה בדו"ח המבקר הוא שאין השקעה במערך פעולות מניעה ראשונית של אלימות במשפחה, זאת למרות שהפעולות הללו יכולות להפחית את היקף התופעה. כפועל יוצא, התקציב של משרד הרווחה ושל הרשות למאבק באלימות שמוקדש למניעת התופעה הוא כ-1.4% מהתקציב. גם החלק הזה מוקצה למניעה בדיעבד – באמצעות כליאת עברייני אלימות במשפחה והגנה על הנשים במקלטים.
הדו"ח ציין עוד כי למשרד הרווחה, המשמש חוליה מרכזית באיתור מקרי אלימות, אין מדיניות סדורה בנוגע לפעולות איתור של משפחות במעגל האלימות באמצעות המחלקות לשירותים חברתיים והמרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה.
כ-60% מהגברים שנזקקו לטיפול לא קיבלו מענה
מבקר המדינה מצא פערים משמעותיים בטיפול באלימות במשפחה בין הפריפריה לערים המבוססות. כך למשל, רוב המרכזים לטיפול באלימות המשפחה פעלו ברשויות מקומיות במעמד חברתי-כלכלי בינוני עד גבוה במגזר היהודי. זאת למרות שהנתונים מצביעים על כך שככל שהרמה החברתית-הכלכלית של הרשות יורדת – גדל מספר הנזקקים לטיפול בשל אלימות במשפחה.
נתונים של משרד הרווחה בנוגע ל-95 מרכזים (מתוך 110) מעלים תמונת מצב עגומה. רק 38% מ-2,327 הנזקקים לטיפול באלימות במשפחה טופלו במרכזים הייעודיים, ונזקקים מ-41 רשויות מקומיות כלל לא הופנו לטיפול מקצועי באותם מרכזים בשנת 2019. זמני ההמתנה בחלק מהמרכזים שנבדקו היו לא סבירים ועמדו על חודש עד שלושה חודשים – פרקי זמן שיכולים להיות קטלניים במשפחה שסובלת מאלימות.
המבקר מצא כי הרשויות המקומיות דיווחו רק על כ-49% מהמשפחות שטופלו במרכזים לטיפול באלימות במשפחה. הרשויות נמנעות מלדווח על מספרן המדויק של המשפחות המטופלות כדי למנוע מצב שבו הרשויות תרשומנה הוצאה גבוהה יותר מההכנסה שתקבלנה ממשרד הרווחה, אבל בפועל עומס העבודה על העובדים הסוציאליים גובר.
לפי הדו"ח, בין השנים 2019-2015 העובדים הסוציאליים בכ-20% מהמרכזים לטיפול באלימות במשפחה לא נשלחו להכשרות או השתלמויות שקיים משרד הרווחה בנושא אלימות במשפחה. זאת למרות שהמשרד מממן את הכשרתם בתחום ושהיציאה להכשרות מתואמת איתו. המשרד גם אינו מחייב את העובדים הסוציאליים המטפלים להשתתף בקורסי רענון ובימי עיון שנתיים בתחום.
דו"ח המבקר הציג נתונים מדאיגים גם בנושא הטיפול והשיקום בגברים אלימים. רק כ-4,000 מתוך כ-20 אלף הגברים שנפתחו נגדם תיקים במשטרה בשנת 2019 טופלו באמצעות המרכזים, שירות המבחן, שב"ס והרשות לשיקום האסיר. זאת למרות שמחקרים מוכיחים כי טיפול ושיקום הם מרכיבים קריטיים להפחתת תופעת האלימות במשפחה.
מסגרות הטיפול הנגישות לגברים אלימים מעטות ואינן פועלות באופן רציף. המבקר מצא עוד כי לא נעשות די פעולות ל"חיזור" אחר הגבר הפוגע לשם רתימתו לטיפול, ויש גברים שאינם מתמידים בטיפול ונושרים במהלכו.
לפי הדו"ח, רוב המרכזים הקיימים מתקשים לקלוט לטיפול אסירים שריצו מאסר על עבירות אלימות במשפחה ושוחררו, במיוחד כשמדובר במקרים מורכבים או באסירים עם רמת מסוכנות גבוהה. בשל כך, רובם אינם זוכים להמשך טיפול ושיקום בקהילה.
משרד הרווחה מתקצב פחות רשויות חלשות
מבקר המדינה בחן בדו"ח גם את מימון השירותים החברתיים שמספקת המדינה לתושביה, בעיקר באמצעות המחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות. המבקר הצביע על התנהלות בעייתית שלפיה החוק מטיל על הרשויות המקומיות אחריות להקמת שירותי רווחה, אך אינו מגדיר אילו שירותים עליהן לתת וכיצד ימומנו.
לפי הדו"ח, בשלוש השנים האחרונות משרד הרווחה לא העביר לרשויות מסגרת תקציב לפני תחילת כל שנה, וכך בתחילת 2019 התקציב שאושר עמד על כ-6.3 מיליארד שקלים ואילו במהלך השנה הוא גדל בכ-30% ועמד על כ-8.2 מיליארד.
המשמעות היא שהרשויות המקומיות נאלצות לתכנן את תקציב הרווחה בתנאי חוסר ודאות על היקף הסכומים שיוקצו להן. חלקן לא הצליחו לנצל תקציבים שקיבלו מהמשרד כי התקשו להתארגן מנהלית לשימוש בהם ולהשיג תוספות תקציביות ממקורותיהן באמצע השנה.
מבקר המדינה מצא גם כן פערים משמעותיים בתקציבים בין רשויות בפריפריה או כאלה החלשות כלכלית לעומת רשויות מבוססות. לפי הדו"ח, תקציב הרווחה הממוצע לתושב רשום במרכזי השירותים החברתיים ברשויות מקומיות מאשכולות חברתיים-כלכליים חזקים גבוה בכ-67% לעומת אשכולות חלשים.
בנוסף, באופן אבסורדי, משרד הרווחה הקצה פחות תקנים של עובדים סוציאליים למרכזי השירותים החברתיים ברשויות מאשכולות חברתיים-כלכליים נמוכים או כאלו המרוחקות ממרכז הארץ, בהשוואה לשאר האשכולות.
"אופן תקצוב המחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות על ידי משרד הרווחה עלול להביא להרחבת הפערים בין רשויות חלשות לחזקות", סיכם המבקר בדו"ח. "אופן גריעת הכספים שלא נוצלו על ידי הרשויות והעברתם לרשויות מקומיות אחרות אינו שקוף, ומטה המשרד אינו יודע אילו סכומים הועברו ולמי".
תגובות
ממשרד העבודה והרווחה נמסר: "טיפול ומניעה של תופעת האלימות במשפחה ניצבים בראש סדר העדיפויות של המשרד שמשקיע משאבים רבים בנושא. אנו מקבלים את מסקנות והמלצות המבקר וחלק ניכר מהן כבר נמצא בהליכי יישום. יודגש כי חלק מממצאי הביקורת מתייחסים לפעולות שאמורות להתבצע במסגרת יישום התכנית הבין משרדית לטיפול באלימות במשפחה אך לצערנו התעכבו עקב היעדר תקציב מדינה לשנים 20-21.
"יחד עם זאת, מאז כתיבת הדו"ח הוקם מקלט חדש לנשים נפגעות אלימות וילדיהן ומקלט נוסף צפוי להיפתח בקרוב. כמו כן, הליך גיבוש כלי המדידה להערכת התכניות השונות פותח ונמצא בפיילוט ראשוני בקרב 500 עובדים ומקבלי שירות. בנוסף, יחידות חדשות לטיפול באלימות במשפחה נפתחו על מנת להקל את העומס ואת ההמתנה לטיפול במרכזים האזוריים. יחידות אלו נפתחו בעיקר בערים בפריפריה וביישובי החברה הערבית על מנת שמקבלי השירות יוכלו לקבל את הטיפול במקום מגוריהם. במקביל המשרד נערך להטמעת כלי דיגיטלי לשיפור מערך הפיקוח והבקרה גם למרכזים לטיפול באלימות במשפחה והשימוש בו יתחיל בקרוב.
"המשרד פועל בשיתוף משרד המשפטים ומשרדי החינוך, ביטחון הפנים והבריאות לפיתוח מערכת שמאפשרת העברת מידע בין הגופים הממשלתיים השונים לצורך שיפור ההתמודדות עם מניעה וטיפול באלימות במשפחה. לגבי תקציב התכנית הלאומית למאבק באלימות במשפחה, אנו פועלים מול משרד האוצר להגדלת תקציבה כבר בתקציב המדינה הקרוב".
יו"ר ויצו אניטה פרידמן, מסרה בהמשך לדו"ח המבקר: "ממשלות ישראל לדורותיהן מעבר להצהרות לא ממומשות, מעולם לא הציבו את מיגור האלימות בסדר העדיפות הלאומי. מאות אלפי משפחות חיות בשבי אלים ואין מדיניות מוסדרת להוצאתן ממעגל הדמים והכאב. אין תהליכי איתור מובנים, אין הכשרות מקצועיות לאלו שפועלים בחזית, אין קשר בין גורמי הטיפול והאכיפה, לא קיים בכלל סנכרון בין המערכות והיקפי הטיפול בילדים ובגברים מגוחכים. שלא לדבר על תקציבי שיקום שלא מגיעים ליעדם - כל אלה מותירים חלל עצום שרק מחריף את התופעה.
"בפנינו מצב חירום חברתי הדורש הקמת רשות לאומית לטיפול באלימות, שתהיה עצמאית, חזקה ובעלת הסמכות להוביל מדיניות רב-מערכתית וחקיקה, תוך הקצאת המשאבים הנדרשים לטיפול מעמיק בבעיה. אנו דורשות ממשלת השינוי לעמוד בהתחייבויותיה גם בנושא הזה".
