השחר כבר כמעט עלה, וזיינב אמג'ד עבדה כל הלילה במתקן קידוח הנפט בדרום עיראק. היא מורידה את החיישן למעמקי הבאר, עד שזה מזהה את הנוזל הגולמי שמניע את כלכלת המדינה. במקום אחר בבצרה העשירה בנפט, אייאת ראוות'ן מפקחת על בנייתם של צינורות קידוח גדולים. לאחר שיחדרו לעומק האדמה, הצינורות הללו ישדרו מידע חיוני על טיב הסלעים אל מסכים שמונחים כמה מטרים מהמקום שבו היא עומדת.
אמג'ד וראוות'ן, שתיהן בנות 24, נמנות עם קבוצה מצומצמת למדי של נשים שהעדיפו, והצליחו, להימנע מהתפקידים המשרדיים המשמימים שבדרך כלל ניתנים למהנדסות בתעשייה הפטרו-כימית של עיראק. במקום זאת, הן בחרו להפוך לחלוצות – לעטות את כובעי המגן הקשיחים ולעסוק בעבודה המייגעת של הוצאת הזהב השחור מבטן האדמה. בכך הן בוחנות מחדש את הגבולות שמציבה לנשים החברה העיראקית, והן רק דוגמה אחת לאופן שבו הדור הצעיר קורא תיגר על המסורות השמרניות והשבטיות ארוכות השנים.
אמג'ד וראוות'ן נאלצות להוכיח את עצמן כפליים, ועובדות שעות ארוכות בחום לוהט. לעתים קרובות הן נשאלות, כנשים, מה הן עושות שם. "אומרים לי שרק גברים יכולים לשרוד את הסביבה של שדה הנפט", אומרת אמג'ד, שפעם אחת בילתה שישה שבועות רצופים בשדה הנפט. "אם אוותר, אני אוכיח להם שהם צודקים".
כלכלת עיראק נשענת על תעשיית הנפט. המכירות של תעשייה זו מהוות 90% מכלל הכנסות המדינה – ורובו המוחלט של הנפט מגיע ממאגרים המצויים בדרום עיראק. צניחה במחיר הנפט הגולמי יכולה להביא עמה משבר כלכלי, זינוק במחיר ימלא את אוצר המדינה. אבל כך או כך, כלכלת עיראק דורשת יציבות על מנת לשגשג, ושנים של מלחמות, תסיסה חברתית ופלישות עיכבו מאוד את פיתוח תעשיית הנפט שלה.
אחרי הצניחה במחיר הנפט בשנה שעברה, בעקבות מגפת הקורונה ומחלוקות בינלאומיות שונות, עיראק מראה כעת סימני שיקום, ובינואר האחרון היא ייצאה 2.868 מיליון חביות נפט בכל יום, במחיר של 53 דולר לחבית. עבור רוב העיראקים, את התעשייה הזו ניתן לתמצת במספרים הללו, אבל לאמג'ד וראוות'ן יש נקודת מבט עמוקה הרבה יותר. עבורן, כל מאגר נפט מביא עמו שלל אתגרים מיוחדים. חלק מהמאגרים דורשים לחץ רב יותר כדי לשאוב את הנפט שלהם, אחרים מלאים בגזים רעילים. "כל שדה מרגיש כמו ללכת למדינה חדשה", מתארת אמג'ד.
לאור החשיבות הרבה של תעשיית הנפט בכלכלה העיראקית, לתוכניות פטרו-כימיות בבתי הספר להנדסה מצליחים להתקבל רק הסטודנטים המצטיינים ביותר. אמג'ד וראוות'ן הצליחו שתיהן לעשות זאת אחרי שהתברגו ל-5% העליונים במחזור שלהן באוניברסיטת בצרה, ב-2018.
אבל זה לא מספיק בשביל להפוך לקודחות נפט. הן נדרשו למצוא עבודה בחברה שתסכים לקבל נשים. כדי לעבוד בשדה נפט, אמג'ד, בתם של שני רופאים, ידעה שמיזמים שמובלים על ידי הממשלה הן מוצא סתום עבורה. שם היא הייתה מקבלת רק עבודה משרדית. היא הבינה שהיא חייבת לפנות לחברה בינלאומית – ועשתה הכול כדי לבלוט. "בזמני החופשי, בחופשות, נרשמתי לכל תוכנית שיכולתי", היא נזכרת.
כאשר התאגיד הסיני CPECC חיפש עובדים חדשים, היא הצליחה להיבחר בקלות. בהמשך, כשחברת שלומברגר מטקסס חיפשה מהנדסים, היא קפצה על ההזדמנות. במסגרת העבודה שם נדרשת לקבוע כמה נפט ניתן לשאוב מבאר כלשהי. היא השלימה בהצלחה כמה מבחנים מסובכים עד אשר השיגה ראיון עבודה. כשנשאלה שם האם היא בטוחה שהיא יכולה לעשות את העבודה, ענתה: "תעסיקו אותי, ותראו". בתוך חודשיים בלבד היא כבר החליפה את הכובע הקשיח הירוק בכובע לבן-בוהק, כסמל לשינוי הסטטוס שלה ממתלמדת לפקחית – חודש מוקדם יותר מהמקובל.
גם ראוות'ן ידעה שתצטרך לעבוד קשה הרבה יותר על מנת להצליח. פעם אחת, היא מספרת, הצוות שלה נדרש לקדוח חפירה נדירה לצד בור קידוח מקורי, והיא נשארה ערה כל הלילה. "לא ישנתי 24 שעות, רציתי להבין את כל התהליך, את כל הכלים, מההתחלה ועד הסוף".
ראוות'ן עובדת כעת גם היא עבור שלומברגר, ובמסגרת עבודתה היא אוספת מידע מבארות נפט שמאפשר לקבוע את מסלול הקידוח העתידי. היא רוצה להפוך למומחית בתחום, ואומרת שהחברה היא מנהיגה עולמית בשירותים הללו.
קרובי המשפחה, החברים וגם המורים, כך מספרות שתי הנשים, לא היו שותפים לתקווה שלהן להצליח בתעשייה. הללו הביעו ספק לגבי יכולתן להתמודד עם העבודה הסיזיפית, עם החום הלוהט של בצרה ותנאי המגורים שם – וגם חששו מהעקרבים המשוטטים בלילות. "הרבה פעמים המורים שלי והחברים שלי צחקו, 'בטח, אנחנו נראה אותך שם'. הם אמרו לי שלא אוכל להצליח בזה", אומרת ראוות'ן. "אבל זה רק דחף אותי קדימה עוד יותר".
ההורים שלהן, לפחות, תמכו במשאלתן. אמה של ראוות'ן היא מהנדסת אזרחית ואביה הוא קפטן של מכלית נפט ולעתים קרובות מבלה חודשים בים. "הם הבינו למה זו התשוקה שלי", היא אומרת. ראוות'ן מקווה להקים בעתיד איגוד שיאחד תחתיו מהנדסות כמוה. כיום לא קיים ארגון כזה בעיראק.
העבודה שלהן מזמינה לעתים גם סכנות. הפגנות מחוץ לשדות הנפט, של שבטים מקומיים או מובטלים, יכולות לשבש את העבודה, ולעתים אף להסלים לאלימות נגד העובדים. עיראקים רבים מוחים על כך שלמרות הנפט הרב, הכסף לא זורם לאזרחים הפשוטים בשל השחיתות הפושה במסדרונות השלטון.
אבל שתי הנשים הללו מוכנות להתמודד עם הקשיים. לאמג'ד אין הרבה זמן לחשוב עליהם. זה 11 בלילה, והיא צריכה לחזור לעבוד. "הקידוח לעולם לא מפסיק".
