פרשננו הצבאי רון בן ישי על התקלה בממתקן הגרעין בנתנז
(צילום: אבי חי)
הפסקת החשמל המסתורית שהייתה הלילה (ראשון) במתקן העשרת האורניום האיראני בנתנז מציפה מחדש בתקשורת העולמית את המאבק המתמשך שמתנהל בין המאמצים של איראן להשיג נשק גרעיני ולהשתלט באמצעותו על המזרח התיכון - לבין מאמצי ישראל לשבש את המאמץ האיראני ולעכב אותו עד כמה שאפשר.
בשעה זו עדיין לא ברור אם אכן יש קשר בין ישראל לבין הפסקת החשמל שאירעה סמוך לחצות בליל אמש, אבל ברור שהפסקת חשמל גדולה מעכבת את הפעלת הצנטריפוגות החדישות שאיראן התקינה במקום, וגם את הצנטריפוגות הישנות שמעשירות כמויות גדולות של אורניום. עדיין לא ברור אם האיראנים כבר הצליחו לתקן את הפסקת החשמל בנתנז - ואם עצם התקלה גרמה נזק לצנטריפוגות החדשות. הפרטים יתבררו בהמשך על-ידי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.
ההכרזה האיראנית על התקלה נובעת כנראה משתי סיבות. האחת, שפקחי האו"ם והמצלמות שלהם עדיין פועלים במתקן בנתנז ולא ניתן להסתיר את הפסקת החשמל הארוכה שהייתה שם, והשנייה היא שההכרזה מפי דובר רשמי נועדה גם כדי לעורר תגובה מצד ישראל - ולבדוק אם אכן זו הייתה תאונה או שלישראל באמת הייתה יד באירוע.
האיראנים הבחינו שהפטפטת הישראלית והנטייה להתפאר מצד גורמים רשמיים ישראלים בפעולות חשאיות גברה מאוד בעת האחרונה בירושלים ובתל אביב, ולכן הם יבדקו כעת מה נאמר בישראל כדי להבין מה קרה בשטח הביתי שלהם. באותו עניין, בטהרן מעוניינים לבדוק גם את הדיווחים שעולים ב"ניו יורק טיימס", שהפך ל"צנרת ההדלפות" הרשמית של ישראל, כך לפחות לפי פרסום של הארץ. באותו הנושא - ישראל מנסה להנמיך את הלהבות מול איראן במערכה הימית, כדי שלא להידרדר למלחמה. ניכר גם מאמץ איראני בעניין, ולכן בין היתר גם עדיין לא האשימו ישירות את ישראל בפעולות האחרונות.
במקרה, או שלא במקרה, היה אתמול "יום המדע והטכנולוגיה" באיראן, ובמסגרתו הודיע הנשיא רוחאני שאיראן מנסה לפחות שלושה דגמים חדשים של צנטריפוגות שמסוגלות להעשיר אורניום במהירות שהיא פי 10 עד פי 50 מהמהירות שבה העשירו עד כה בנתנז. המשמעות היא שכשאירן תרצה - היא תוכל להעשיר אורניום בכמויות גדולות ובמהירות גדולה - ובכך לפרוץ לעבר הפצצה הגרעינית תוך שבועות ולא תוך שנה, כפי שטענו האמריקנים והאירופים כשחתמו על הסכם הגרעין ביולי 2015.
ההכרזה של רוחאני אתמול מעידה שאיראן חותרת להגיע למצב של "מדינה סף-גרעינית", כלומר מדינה שמסוגלת לייצר פצצה גרעינית תוך חודשים ספורים מרגע שתחליט על כך. איראן כבר קרובה מאוד למצב הזה, ועד כמה שאפשר לשפוט חסר לה רק מרכיב אחד כדי להיות בעלת נשק גרעיני תוך חודשים ספורים: מנגנון הפיצוץ הגרעיני.
דאגה בישראל לקראת שיחות ארה"ב עם טהרן: ריאיון עם ד"ר רז צימט
(צילום: משי בן עמי)
העשרת אורניום מתרחשת במתקנים גדולים שאי אפשר להסתיר את מה שמתבצע בהם מעיני הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית של האו"ם. לעומת זאת, המאמצים לפיתוח מנגנון הפיצוץ ולעיצוב הפצצה יכולים להתנהל במעבדות ובמתקנים קטנים יחסית שאיראן מקפידה להסתיר מעיני הפקחים. כל זה חשוב לדעת כדי להבין את האסטרטגיה האיראנית ואת אסטרטגיית הנגד של ישראל. איראן סוחבת ומשהה את המגעים עם המעצמות, שמתנהלים בעצלתיים, באמצעות דרישות שונות ומשונות כדי לחזור להסכם הגרעין, מפני שהיא רוצה להגיע למצב שבו יהיו לה היכולות הטכנולוגיות והידע הטכני לייצר נשק גרעיני תוך זמן קצר לפני שהיא תגיע להסכם עם האמריקנים והמעצמות.
בישראל, לעומת זאת, חוששים שהאיראנים ישיגו את מטרתם ואז כבר נאחר את הרכבת. עם או בלי הסכם גרעין חדש, איראן תהיה עם יכולת גרעינית על כל המשתמע מכך לגבי המזרח התיכון והעולם כולו. במילים פשוטות, ישראל חוששת שאיראן הולכת בדרכה של צפון קוריאה, שאחרי שהשיגה נשק גרעיני העולם מפחד להתעסק איתה. לכן סביר להניח שהתקלה במערכת החשמל בנתנז אולי לא נגרם כתוצאה מתאונה, אלא מחבלה יזומה שתכליתה לעכב את המירוץ הגרעיני שהואץ בשל המשא ומתן עם ארה"ב על הסרת הסנקציות.
בין אם ידה הארוכה של ישראל הייתה מעורבת בהפסקת החשמל בנתנז ובין אם לאו - אין לאירוע קשר לביקור של מזכיר ההגנה האמריקני, מייקל אוסטין, שהגיע הבוקר לישראל. עם זאת, הביקור הזה מלמד אותנו משהו על מצב היחסים בין ישראל לארה"ב - והתמונה איננה מעודדת. אוסטין אמנם מזכיר ההגנה, והוא אדם חשוב בממשל של ביידן, אבל הוא עוסק בתחום הביטחוני בלבד. ביקורו מאותת לישראל שממשל ביידן מחויב כמו קודמיו לביטחון של ישראל, ולשימור היתרון האיכותי שלה. גם במישור המודיעיני, ארה"ב תקבל בשבוע הבא בברכה את הרמטכ"ל אביב כוכבי ואת ראש המוסד יוסי כהן, ובעתיד גם את ראש המטה לביטחון לאומי מאיר בן שבת שגם הוא יגיע לוושינגטון.
אבל ממשל ביידן מאותת באופן מפורש שהיחסים הקרובים והאסטרטגיים בדרג ההנהגה - כפי שהיו לטראמפ, ואפילו לאובמה, עם נתניהו - וגם בין הבית הלבן לשגריר בוושינגטון, לא יהיו לעת עתה, או שיישארו מוקפאים עד שבישראל תחול תפנית. האמריקנים אומרים לנו שהם קשובים לכל הדאגות מהגרעין האיראני, ומעוניינים במידע האיכותי שיש לנו בנושא, ובמזרח התיכון בכלל. הם גם ישתמשו במידע הזה במגעים עם טהרן, אך לא מעבר לזה.
גם בנושא הפלסטיני המגעים הם בדרג של מזכירי המדינה בלינקן מול שר החוץ אשכנזי, ולא בין ביידן לנתניהו. יחסי ישראל-ארה"ב נמצאים עתה אך ורק בדרג הביצועי-מבצעי, ולא בדרג המנהיגים כפי שהורגלנו בשנים האחרונות. מערכת היחסים הורדה לשלושת רבעי התורן, אולי אף לחצי התורן. זו המשמעות של ביקורו של המזכיר אוסטין לא רק כלפי ישראל, אלא גם כלפי בעלות בריתה הנוספות של ארה"ב במזרח התיכון: סעודיה, איחוד האמירויות ומדינות אחרות במפרץ. במילים אחרות: אנחנו מחויבים לביטחונכם, אבל לא ניתן לכם להכתיב לנו את האסטרטגיה הגלובלית שבמסגרתה אנחנו רוצים להגיע ליציבות ביחסים עם איראן כדי שנתפנה לטפל בבעיות הבוערות האחרות.
