בפרק הראשון של "סייברמאניה", ספרם החדש של ד"ר אביתר מתניה ועמיר רפופורט, יש תיאור דרמטי איך קם מערך הסייבר הלאומי בישראל. הוא מתחיל בביקור של בנימין נתניהו ב-2010 ביחידה 8200, ומשם נובט הרעיון להפוך את ישראל למעצמת סייבר עולמית וקורם עוד וגידים, עד למעצמה שאנחנו אכן היום.
התיאור מבוסס על שיחות עם נתניהו, מזכירו הצבאי יוחנן לוקר ועל ניסיונו של מתניה עצמו, שהקים את מטה סייבר הלאומי ועמד בראשו. לפחות על המקור האחרון אפשר לסמוך: נפגשתי עם מתניה לא מעט כחבר בוועדת החוץ והביטחון, ובצד ההתלהבות העצומה שהפגין מתחום עיסוקו, ונכונותו להיכנס למאבקים טריטוריאליים בתוך המערכת עצמה, הוא אדם אמין ויסודי.
אבל גם אם המחשבה לא קפצה מראשו של נתניהו יש מאין – אחרי הכול, עולם הסייבר נוצר ברגע שמחשבים התחילו לדבר אחד עם השני, לפני די הרבה עשורים – בדבר אחד מתוך התיאור הדרמטי הזה אי אפשר לטעות: לטוב ולרע, הוא ישראלי מאוד.
לטוב, כי אנחנו יודעים לחתוך פינות במובן הכי חיובי. ככה, מאנשים שמכירים אחד את השני ומקשר קרוב בין מעגלים, נולד והיה למציאות בזמן שיא פתרון עולמי ייחודי לבעיה טכנולוגית כמו כיפת ברזל. ולרע, כי כשזה מגיע לדרך שבה מתנהלים חיי הכלל, להסתכלות לטווח ארוך על שינויים היסטוריים שמצריכים לא רק שכל ויצירתיות ויוזמה, אלא גם סדר והכרעה בין ערכים, אנחנו הרבה פחות טובים.
וזה בדיוק מה שעלול להיות ההבדל בין הסייברמאניה לעולם החדש שתיצור הבינה המלאכותית.
ב-2017 הגדיר נשיא סין שי ג'ינפינג את הבינה המלאכותית כאחד מארבעה תחומים שבהם סין שואפת להיות מובילה עולמית עד סוף העשור הנוכחי ודומיננטית בעולם עד 2050. וכשנשיא סין אומר 2050, הוא מתכוון למשהו אחר לגמרי מאשר כשראש ממשלה ישראלי אומר שנגיע לאפס פליטות פחמן עד 2050. בשביל הראשון זה תאריך יעד שהוא בסיס לתוכנית סדורה, השני בעצם מתכוון לבוקרא פיל מישמיש.
ד"ר אביתר מתניהצילום: מוטי קמחישי דיבר על בינה מלאכותית (AI, בקיצור ששימש גם לשיחה עם מתניה) לא רק מפני שזה עסק ענק – לדברי מתניה, השוק בתחום הזה גדול עשרות מונים מהסייבר ובערך פי שלושה מהתמ"ג של ישראל – אלא מפני שהיא תעצב את העולם. כשבינה מלאכותית תפעל בכל מערכות חיינו, כשהיא תחליף נהגים בכביש ועורכי דין במקום העבודה ורופאים בבתי החולים, התעסוקה שלנו והפנאי שלנו וערכי היסוד שמעצבים את חיינו כקהילה וכמדינה לא יהיו אותו דבר.
השאלות הכלכליות, האתיות והתרבותיות שהעולם הזה מעורר מסחררות את הראש. נניח, אומר מתניה רק כדי לתת דוגמה אחת מיני אלף, שמחר השילוב של ריצוף גנטי ו-AI יאפשר לנבא מה הסיכוי של אדם לחטוף בהמשך חייו התקף לב. האם אנחנו מוכנים שלאדם כזה לא יהיה ביטוח חיים, כי חברת הביטוח תגיד, בצדק מבחינתה, שלא כדאי לה לבטח אותו בגלל הסיכון? האם נדע להתמודד עם עולם שבו מכונות יחרצו דין באולם המשפט ועל שולחן הניתוחים?
לא פחות מזה, ה-AI תוביל אותנו לעולם שבו עצם קיומה וסמכותה של המדינה כמו שאנחנו מכירים אותה יתערערו, כי הוא תתקשה לספק לנו את השירותים שלמענם הקמנו אותה, וכי היא תתקשה להתמודד עם מי שיוביל את ההתפתחות הטכנולוגית, קרי חברות ענק פרטיות למטרת רווח. אם אתם חושבים שהקרב שמתנהל היום מול גוגל ואמזון הוא התנגשות טיטאנים, חכו ליום שבו לא רק שההכנסות שלהן יהיו בסדר גודל של מדינה, אלא גם כל הפנים של חיינו שישתנו לבלי הכר בעולם ה-AI יעברו דרכן. ומצד שני, אם ארה"ב רוצה לשמר את מעמדה כמעצמה ולנצח את סין בקרב על הדומיננטיות, עם מי היא תעשה את זה? עם משרד ממשלתי?
לא פחות חשוב מזה הוא מה יקרה בתוך החברה עצמה. ככל שחלק גדול יותר מהתוצר ייוצר על ידי מכונות, ייחלש עד כדי ניתוק הקשר המובנה בין עבודה לתוצר, שהוא כמובן גם שכר ורמת חיים, קשר שהוא הבסיס של העולם הכלכלי של ימינו. בדוגמה פשוטה, אם צריך מאה אנשים כדי לבנות מכונית, בעולם שבו תבנה אותה רק מכונה אחת, חלק עצום מההכנסה יזרום לכיסו של בעל המכונה, אדם אחד או חברה שההון אצלם.
2 צפייה בגלריה
צוקרברג, בזוס ומאסק. האם אנחנו ערוכים לעולם שבו לתאגידים יש כוח של מדינה?
(צילום: איי אף פי, אי פי איי)
בעשרים השנים האחרונות הדיון הכלכלי המוביל אינו עוד על גודל הממשלה, אלא על השוויון. זה נובע מכך שהשינויים הטכנולוגיים יצרו התעשרות חסרת תקדים אצל שכבה הולכת ומתכווצת, בעוד חלק הארי של החברה נשאר מאחור. כבר השתמשתי כאן במשפט של חתן פרס נובל ג'וזף שטיגליץ שכתב כבר לפני עשר שנים שאחוז אחד מהאמריקאים מחזיקים ב-40% מן העושר בארה"ב. אז האיש העשיר בעולם היה שווה כמה עשרות מיליארדי דולרים; היום ההון של אילון מאסק או ג'ף בזוס נמדד במאות מיליארדים, ומי שיהיה הטריליונר הראשון, כלומר יהיה שווה פי שניים מכל מה שכל הישראלים מייצרים בשנה, כבר מתהלך בינינו.
וזה חשוב לא כי עיננו תהיה צרה בו (והיא תהיה), אלא כי עושר כזה, בעולם עם האפשרויות הטכנולוגיות שה-AI תציע, משמעותו עשויה להיות לא רק כוח עצום אלא אפשרות לשנות את החיים עצמם. תארו לכם עולם שבזכות הריצוף הגנטי, הבינה המלאכותית ושילוב ביניהם יכול להציע חיים בריאים עד גיל 200 – אבל כמובן, רק לאולטרה-מיליארדר שיוכל לשלם בשביל זה, כי הרי זה אף פעם לא יכול להיות בסל הבריאות. ותחשבו מהר, זה עלול להיות מעבר לפינה.
כמו שאמר כאן יאיר אסולין לפני כמה שבועות, המדינה במתכונתה הנוכחית לא בנויה להתמודד עם העולם הזה. ואם אתם, כמוני, מאמינים שבסוף רק המדינה, שמייצגת את ההסכמה של החברה האנושית, חייבת לעשות זאת, אתם קולטים את עומק השינוי הנדרש, את עומק השיח שחייבים ליצור כדי לקדם אותו, ולמה כל זה לא יקרה אם לא נשתנה ולא נשנה.
