ביום שישי, בזמן שהתכוננו לסעודת החג או יצאנו לנפוש בשמורות הטבע ובחו"ל, עצרו כוחות הביטחון מאות מתפרעים מוסלמים בהר הבית, יהודים שתכננו להעלות שם קורבן, ועשרות מתכנני פיגועים בישובים ערביים משני צדי הקו הירוק. כמה שעות אחר כך קראנו בהגדה על ההתגלות האלוהית למשה, היציאה ממצרים והמסע לארץ ישראל, סיפור מיתולוגי ששרידיו, כמו שרידי המיתוס המוסלמי העוסק בירושלים, מאיימים להטביע אותנו במערבולת של דם ואש. ולעת הזו חשוב לומר:
כל עוד יהודים יאמינו שאברהם אבינו גילה את האלוהים, אשר הבטיח לו את הארץ, וההבטחה הזו תקפה ומחייבת (ולא יסתפקו בטענה שלעם העברי - שחי כאן במשך כ-1,500 שנה עד שרובו הוגלה והמשיך לשמור על קשר עם הארץ – יש זכויות היסטוריות משותפות עם מי שהיו כאן לפניו והגיעו אחריו);
כל עוד מוסלמים יאמינו שמוחמד הוא נביאו האחרון של אותו האלוהים, ושהוא דהר לירושלים על סוסתו והמריא ממנה לשמים, ושהארץ היא אדמת קודש מוסלמית (ולא יסתפקו בטענה שבמאה ה-7 נכבשה הארץ על ידי המוסלמים, הייתה בשלטון ערבי כ-400 שנה – ומאז נשלטה בידי זרים; והם בעלי זכויות היסטוריות משותפות עם היהודים שחיו כאן לפני כן והיגרו לכאן אחרי כן – ממש כמותם);
כל עוד יהודים יאמינו שעליהם להקים מחדש את בית המקדש בהר המוריה, והמוסלמים יאמינו שזהו מקום המסגד המקודש להם – ורק להם;
לעמים ולדתות יש מיתוסים. לא קל להצביע עליהם כעל פולקלור חסר משקל היסטורי או רעיוני-דתי, אך בראותנו כיצד הם מובילים אותנו ואת שכנינו לחורבן – עלינו להציגם כפי שהם
כל עוד לא יכירו יהודים ומוסלמים, ובעיקר אזרחי ישראל היהודים וערביי הארץ המוסלמים – הפלסטינים – שאמונותיהם הן בבחינת מורשת, "סיפורי סבא וסבתא", או מה שאבותינו האמינו בו, ולא אמת מוחלטת;
וכל עוד צד אחד לא יקבל את זכותו של האחר להחזיק גם הוא בסיפורי בית-אבא משלו – ולא יתייחסו לאמונותיהם כמורשת, כמיתוס, אלא כאמת קדושה שיש להילחם ולמות עליה;
כל עוד לא יקבלו יהודים כאן את העובדה שמי שהכיר בזכותנו ואיפשר את חיינו המחודשים כאן היו החלטות המוסדות הבינלאומיים (שאכן, נאלצנו ליישם בכוח הנשק); והערבים לא יקבלו את תקפותן של החלטות אלה ואת זכותנו לחיות בחלקה של הארץ;
וכל עוד שני הצדדים לא יסכימו לחלוק בה ולאפשר לצד השני לחיות בשקט בחלקו (מרבית מדינות העולם מכירות בקווי שביתת הנשק מ-1949) - וכפי שיוסכם בהתאם למציאות, שהשתנתה מאז מלחמת 1967;
כל עוד כל זה לא יתרחש - אנחנו במסלול איום ונורא של התנגשות ושל מוות. יש לנו מרכבות ומטוסים, אבל שום 35-F לא יכול לעצור גלי מתאבדים. עד מתי נוכל לעצור מאות פורעים ברמדאן או ביום ירושלים מבלי שהאש תתפשט? הפורעים יבואו מירושלים ומשכם, מג'נין, מאום אל פחם ומרהט, וכשישלוט כאן התוהו ובוהו, עלולות לחבור אליהם שכנותינו. עולמנו עלול להתהפך, והעולם ישתוק. או ירטון – ויישב בחיבוק ידיים. אסור לחשוב שלנצח ננצח. שום מדינה ושום אימפריה לא שרדה "לנצח".
נכון - אוטופי לחשוב שאפשר לחנך ממחר בבוקר שהקונספט של אלוהים – ובוודאי אלוהים בעל העדפה ליהדות, לאסלאם, לנצרות, לארץ ישראל - זו אמונה שהאדם יצר, ושאין לה בסיס (בפרק נרחב שהקדשתי לכך בספרי "החיים, האהבה, המוות", הסתפקתי במסקנה ש"לא רציונלי לאדם רציונלי לקבל את רעיון קיומו של אלוהי הדתות"), אבל צריך להתחיל.
לא במהרה נלמד בבתי הספר שזכותנו על הארץ היא זכות היסטורית שאנחנו חולקים עם ערביי הארץ, ושמתבססת על החלטות של המוסדות הבינלאומיים. אוטופי לחשוב שהטקסטים שטופי השנאה בספרי הלימוד הפלסטיניים יוחלפו בקרוב בהכרה בזכותם השווה של היהודים. אבל צריך להתחיל. יש לבנות מערכת חינוך נאורה בשני הצדדים כדי להפוך את האוטופיה למציאות (ואולי, לצורך כך, להפעיל בונוסים כלכליים – ומנגד, סנקציות כלכליות על חינוך דתי ולאומני קיצוני).
כמעט בלתי אפשרי להוציא אל מחוץ לחוק מפלגות וגופים התומכים ומעודדים אמונות בלתי רציונליות השוללות את זכותו של האחר. אבל אם לא נגביל את הקיצוניים בשני הצדדים, ונעודד מתינות, דו-שיח ופשרה חלוקתית - אנחנו בדרך למלחמת גוג ומגוג (שתיארתי לפרטיה בספרי "הכריש").
ד"ר מישקה בן דודאריק סולטןלעמים ולדתות יש מיתוסים – סיפורים הקשורים לרוב לתקופות שבהן העם או הדת נוצרו (ושבמקרים רבים הושאלו ממיתוסים של עמים אחרים). יש מיתוסים שהצטברו והתפתחו לכלל מיתולוגיות, וצברו כוח רב באמונות בני העם, אשר גם אם אינם בטוחים בפרטים המסופרים – סבורים שיש אמת בעקרונות המתוארים, ומתגבשים סביבם.
לא קל להצביע עליהם כעל סיפורי עם, כעל פולקלור חסר משקל היסטורי או רעיוני-דתי, מה גם שהם משולבים באירועים היסטוריים אמיתיים ובעלי חשיבות לעם. אך בראותנו ממש מדי יום כיצד המיתוסים הללו מובילים אותנו ואת שכנינו לחורבן – עלינו להציגם כפי שהם. שעון החול אוזל לכולנו ברמה הלאומית.
- ד"ר מישקה בן-דוד הוא סופר, לשעבר בכיר במוסד
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
