ברקע הדיווחים על עסקת החטופים שתכלול שחרור מחבלים התעוררו הבוקר (רביעי) נפגעי פעולות טרור למציאות קשה, כמעט בלתי מתקבלת על הדעת. השוטר משה חן, האב השכול מרדכי דימנטמן, מוריה כהן ונוספים הם חלק קטן מעשרות ישראלים מופתעים שניסו היום (רביעי) לספק תשובות לעיתונאים שהתקשרו אליהם ושאלו את דעתם על כך שמי שהפכו את חייהם לגיהינום יוצאים לחופשי. לאותם אנשי תקשורת הם ענו שאף גורם רשמי מטעם המדינה טרח קודם לעדכן אותם.
לא ברור איך מדינה מפרסמת רשימת אסירים (דבר מבורך כשלעצמו) מבלי שנוצר קשר עם הנפגעים. משה חן - שוטר שמנע בגופו פיגוע עצום ונפצע קשה בפניו, סיפר לי שהוא נחשף לשחרור המחבלת דרך כתבה כאן באתר שבה צוטטה הודעה של החמאס. כן, ארגון הטרור הוא שעדכן אותו. "אני אדם פשוט ולא מצפה שיקשיבו לי, אבל לפחות שיעדכנו ויסבירו לי", הוא אמר לי.
לא מדובר "רק" בפצועים אלא גם במשפחות שכולות. זה שלא שוחררו מחבלים שהורשעו ברצח לא אומר שאינם מעורבים ברצח. עטאף גראגאת לדוגמא היא מחבלת פלסטינית שנעצרה לאחר שלא מנעה מבנה, אף שידעה על כוונותיו, לבצע את פיגוע הירי שבו נרצח תלמיד ישיבת חומש יהודה דימנטמן ז"ל בדצמבר 2021. הוריו התעוררו היום וניסו להבין מדוע מחפשים אותם בתקשורת. ככה, בלי הכנה מוקדמת, בלי טיפול ראוי, בלי כלום. כאילו הם אוויר.
לפצועי פיגועים יש שמות, פנים ומשפחות. הם לא ברקע העסקה. הם חלק ממנה. מי שעקב אחרי פעולות הממשלה מאז 7 באוקטובר מבין שחוסר הרגישות בנקודה הזו לא נקודתי. קריסת המערכות עוברת כחוט השני מהטיפול במשפחות הנרצחים ובבני משפחותיהם, דרך הכאוס בטיפול במשפחות החטופים ועד לטיפול או היעדר הטיפול בתושבים שפונו מבתיהם בצפון ובדרום.
נכון, זה אירוע קשה ומורכב במידה בלתי נתפסת, אבל יש מקרים שהם קליר קאט. מקרים שבהם אפשר רק לתפוס את הראש ולצעוק: מה הבעיה לעשות? מחבלים שפגעו באזרחים צפויים להשתחרר הביתה, הם יהפכו לגיבורים בכפרים ובערים שלהם, תמונותיהם יופצו בכיכרות ונפגעי העבירה יצולקו מחדש. והמדינה? יוק.
אלישע בן קימון צילום: אבי מועלםהנפגעים נושאים איתם את הפיגוע והפציעה יום יום. כל דבר קטן שעלול להזכיר את מה שחוו מציף אצלם תחושות קשות שלעיתים משתקות אותם ליממה. נשאלת השאלה: מה הייתה הבעיה להקדיש לעניין חצי יום, לא יותר? כל מה שצריך זה שולחן עם טלפון, מספרים ונציג או נציגה. זהו. 5-4 שעות, מחייגים, מעדכנים ומפנים את מי שרוצה או צריך לתמיכה אצל גורם רלוונטי. סה-טו. להתקשר, לעדכן ורק אז לפרסם.
זה לא היה מעכב את העסקה, לא פוגע באף אחד, לא מגדיל או מעלה את המחיר. רק מציל נפשות ומצמצם את הקושי והמועקה הקשה שמתפרצת כעת אצל מאות ישראלים. אבל גם את זה, מתברר, המדינה לא יודעת לעשות. הפצועים נשארו לבד.
אלישע בן קימון הוא כתב יהודה ושומרון של ynet ו"ידיעות אחרונות"
