איתי גרמי התעורר ביום שישי בבוקר ולא האמין למה שהוא רואה. הטלפון הנייד שלו היה מלא בהודעות מודאגות מבני המשפחה בישראל ובארצות הברית, שראו את מסע הציד של המהגרים הפרו-פלסטינים שתקפו את אוהדי מכבי תל אביב ברחובות אמסטרדם. "בדרך כלל זה הפוך", הוא אומר. "אני זה שמתקשר לשאול אם הכל בסדר אחרי שקרה משהו".
5 צפייה בגלריה
"לא יכול להגיד שישראלי יכול להרגיש בטוח". ליל הפרעות באמסטרדם
(צילום: X/iAnnet/via REUTERS)
כחבר מועצת העיר אמסטרדם, גרמי, בן 30, יהודי וישראלי גאה, הוא "האיש שלנו" בבירה ההולנדית. הוא נולד בהולנד לאמא ברזילאית שעשתה עלייה לארץ בשנות ה-70, ולאבא שנולד בירושלים לאב ממוצא תימני ואמא הולנדית שמשפחתה נספתה בשואה. במשך השנים שבהן חי בהולנד היה קשור מאוד לישראל, ובגיל 16 טייל בארץ במשך חודש והיה חבר בתנועת נוער הבונים דרור. בגיל 18, עבר מכינה קדם-צבאית במשך שנה (מכינת נחשון), ושיפר מאוד את העברית שלו.
"אחרי המכינה חזרתי להולנד", הוא מספר. "אבל הקשר עם ישראל המשיך, החלום שלי היה להיות ראש הממשלה ולהביא שלום. למדתי בבית ספר יהודי ותמיד היינו חלק מהקהילה היהודית, כל שנה נסענו לארץ, ויש לנו כאן משפחה. בהולנד אני חי רק עם אחותי, אחי ואמא שלי. אני תמיד אומר שאני תימני-אשכנזי - מעין תערובת כזו".
את המכינה בגיל 18 עבר בקיבוץ שובל שבצפון הנגב, ליד רהט. אחרי שבועיים החל מבצע "עמוד ענן". "זה הותיר עליי רושם מאוד חזק, לא הכרתי מלחמות קודם", הוא מספר. "היינו בשדרות ועזרנו למשפחות לשחק עם הילדים שלהם. כבר אז ראיתי את כל הטראומות והכאב. אחרי זה גם היינו בגדה המערבית, הכרנו מתנחלים. אני לבד חיפשתי קשר לארגונים קצת יותר שמאלניים כדי להבין מה קורה. וגם התקשרתי עם ערביי ישראל, והכרתי חרדים במאה שערים.
"במשך כל השנה הכרתי את מדינת ישראל, והבנתי שבזמן שאני בא מהעולם המערבי עם חיים פתוחים ומגוונים - בישראל אנשים לא חושבים או חיים ככה. ראיתי הרבה כאב וכעס. זה גרם לי להתלבט עם עצמי ואמרתי שאני לא יודע אם אני מוכן לעזוב את כל החיים שלי בהולנד ולעבור לגור בארץ. אז אחרי המכינה החלטתי לחזור לאמסטרדם. אני זוכר שראש המכינה אמר לי באחד השיעורים - 'יש אנשים שיכולים לתרום הרבה יותר למדינה כשהם במקום אחר'. אמרתי לעצמי: המקום שלי עכשיו הוא לא פה".
5 צפייה בגלריה
"כשהתחילו לתקוף אותי אמרתי - זה מי שאני,ואני לא מתבייש". איתי גרמי בישיבת מועצה באמסטרדם
באמסטרדם, הוא הקפיד לעשות דברים שקשורים לקהילה היהודית ולמדינת ישראל. הוא הפך ליו"ר תנועת הנוער הבונים דרור, והשתלב במסגרת האבטחה של הקהילה היהודית. בהמשך, אפילו היה נציג הנוער בבורד של הקהילה היהודית. משם הדרך לפוליטיקה הייתה קצרה - הוא הפך לפעיל פוליטי במפלגת שמאל-מרכז בהולנד בשם "וולט", שיש לה נציגים הן בפרלמנט ההולנדי והן במישור המוניצפלי. כבר אז נתקל באנטישמיות, בזמן שרץ לפרלמנט מטעם המפלגה ב-2021.
"שלחו לי הודעות שאני ציוני ואחראי על הרג של פלסטינים, ושהייתי פעיל בצה"ל", אמר. "באתר מכינת נחשון היה כתוב שהיא שייכת למשרד הביטחון, ואנשים חשבו ששירתתי בצבא. קראו לי ציוני מסריח. לא היו איומים, אבל אנשים מחוץ למפלגה אמרו שחייבים להעיף אותי מהרשימה והאשימו אותי שאני הורג ילדים פלסטינים. כשהתחילו לתקוף אותי אמרתי – זה מי שאני, ואני לא מתבייש. התחלתי להסביר לאנשים מה אני חושב ומה הסיפור שלי עם היהדות וישראל".
שנה לאחר מכן, הוא רץ ברשימת המפלגה בבחירות לעיריית אמסטרדם, ונכנס למועצת העיר מהמקום השני ברשימה - כשהיה רק בן 28. אבל גם אז, במהלך מסע הבחירות ואחריו, ספג מתקפות מהשמאל הקיצוני והימין הקיצוני: "אמרו לי זבל ציוני, הטיחו בי קללות אנטישמיות, אמרו שצריך להמית אותי בגז כמו שהמיתו את המשפחה שלי".
"קיבלנו שני מושבים בבחירות, ואנחנו חלק מהאופוזיציה" הוא מוסיף. "אלה שרצו לסלק אותי נכשלו", הוא אומר. לדבריו, "זאת עבודה חלקית. במקביל אני עובד כיועץ האסטרטגי של ראש המשטרה של צפון הולנד".
מה עושה יועץ אסטרטגי?
"אני עוזר לו בנושא אתיקה, טכנולוגיה, AI, עקרונות אתיים, הפגנות. למשל, אחת השאלות שהתמודדנו איתה הייתה איזה כוח המשטרה יכולה להפעיל במקרי אלימות שיש בהם איומים על החברה. האם להשתמש בנשק, וגם סוגיות של פרטיות".
בנאומו הראשון במועצת העיר, שהפך ויראלי, סיפר איך זה להיות יהודי באמסטרדם. "תמיד חייתי בבית ספר יהודי שהוא מוגן כמו בונקר", אמר. "כל פעילות יהודית שאי פעם הלכתי אליה תמיד הייתה מוגנת. מ-2014 יש חיילים שעומדים ליד המוסדות היהודיים, אחרי איומי הפיגועים באירופה בגלל דאעש. הרבה אנשים לא יודעים מזה. הקהילה היהודית מאוד קטנה, בסך הכול 40 אלף יהודים בכל הולנד. אנשים תוקפים אותי בגלל מי שאני ולא בגלל הדעות שלי, כאילו אני לא יכול לעשות כלום בגלל שאני יהודי".
לדבריו, בנאום הסביר שבכל פעם שהיה רוכב על האופניים ונוסע לעבודה, תמיד עבר ליד האנדרטאות ליהודים שנספו בשואה. "כל פעם אני רואה שמות של אנשי משפחה שניספו", הוא אומר. "ניסיתי להסביר לכולם שיבינו שאני מרגיש בטוח שאני יכול לחיות כיהודי, שאני גאה בזהות שלי – ולא מוכן להסתיר מי אני. אני ישראלי ויהודי. לי זה נותן תחושה שאני רוצה שהמשפחה שלי שגרה בעבר בעיר תהיה גאה בי. אני רוצה להראות להולנד שיש לי זכות לחיות פה ולתרום לחברה. זה מרגיש עבורי אקסטרה אחריות. אני רוצה להראות שמותר לי להיות פה ואני יכול לתרום משהו".
(הנאום הראשון של גרמי)
ואז הגיע 7 באוקטובר
מתקפת הפתע של חמאס, הטבח הרצחני שליווה אותה והמלחמה שנפתחה בעקבותיה הפכו את גרמי לאישיות מאובטחת. "מאז, יש כאן יותר אנטישמיות, אבל גם יותר שנאת מוסלמים שקשורה לזה שהמפלגה של חירט וילדרס זכתה בהכי הרבה קולות בבחירות", הוא מסביר. "אנשים מרגישים יותר חופשי להשמיע ביקורת על מוסלמים, האווירה בהולנד השתנתה, בטח בערים הגדולות. יש יותר גיוון, ולצד זאת יש הרבה הפגנות פרו-פלסטיניות. אני מבין את התחושה ומאיפה היא באה: ממשלת הולנד אומרת מצד אחד שהיא עומדת מאחורי זכויות אדם, אבל לא מבקרת את מדינת ישראל, אלא אומרת שהיא חברה שלה. יש אנשים שלא מסכימים למה שקורה בעזה, וזה לא מזיז לממשלה. הם אומרים שזכויות האדם עבור הממשלה הן סלקטיביות".
אתה נשמע מאוד ביקורתי כלפי ממשלת ישראל.
"היה ברור שאני ביקורתי כלפי ישראל, אבל בשבילי זכות הקיום של ישראל היא ברורה. תמיד אגן על מדינת ישראל, זו חובה עבורי, אבל אני גם לא אוהד את הממשלה הנוכחית - ואם יש מקום להשמיע ביקורת, אני עושה את זה. כשאני שומע את הדברים שבן גביר או סמוטריץ' אומרים, זה מפחיד אותי. אני חושב שהם לא מאמינים בזכויות אדם. הם מאמינים שיש אנשים יותר טובים מאחרים, וזאת לא תפיסת העולם שלי.
"אני גם חושב שבכל מדינה נורמלית שהיה קורה בה טבח כמו ב-7 באוקטובר, היה צריך להעמיד למבחן את המנהיגים ולקיים בחירות. אבל אני לא רואה את זה קורה. יש לי תחושה שבממשלה רוצים להישאר בעמדת כוח, ומוכנים לקחת כל סיכון ולא משנה שהם יוצרים קיטוב גדול בחברה. הם לא עסוקים בלקרב אנשים. במלחמה, אנשים צריכים להיות מאוחדים, והם לא מביאים אחדות - אלא יוצרים פילוג ונצמדים לכיסא כי הם אוהבים כוח".
עבור גרמי, לשאלה מה צריך לעשות כעת יש תשובה אחת: "הפסקת אש בהקדם האפשרי, כי הסבל של החטופים - וגם של הפלסטינים בעזה - הוא בלתי נתפס. את המלחמה הזו אפשר לעצור רק באמצעים דיפלומטיים".
תיעודי הפרעות באמסטרדם
הופתעת מהאלימות של המוסלמים נגד אוהדי מכבי ת"א?
"זה היה אנטישמי. מצער אותי שיש בהולנד אנשים שלא קוראים לזה אנטישמיות, אלא טוענים שאוהדי מכבי לא התנהגו כמו שצריך ובגלל זה הייתה תגובה. טוענים שזה רק נגד האוהדים, ולא קשור לזה שהם יהודים, אלא רק לזה שהם ישראלים גזענים. זה מאוד מפריע לי - אלה שתקפו אותם דיברו על ציד יהודים, בדקו שהם יהודים לפני התקיפה, וצעקו סיסמאות אנטישמיות. אי אפשר לטפל בבעיה בלי לקרוא לה בשם, והשם הוא אנטישמיות".
למרות זאת, גרמי גם מבקר את הימין בהולנד, מבלי להזכיר את וילדרס בשמו. "חלק מהמנהיגים הפוליטיים משתמשים בכאב ובפחד של הקהילה היהודית לטובת האג'נדה הפוליטית שלהם", הוא אומר. "הם שונאים פליטים, מהגרים ומוסלמים, ומשתמשים במה שקרה כדי להגיד שכל המוסלמים והמהגרים הם רעים. גם זה לא טוב. אסור לעשות הכללה ולהגיד שכל המוסלמים אנטישמים, כי זה לא המקרה. גם לא בטוח שהאחראים הם מהגרים - יכול להיות גם שאלה אנשים שנולדו באמסטרדם, עם רקע של מהגרים, וזה הבדל גדול. צריכים להיות מדויקים ולחקור את זה".
השוו את זה לליל הבדולח.
"אני לא אוהב את ההשוואה, למרות שאני מבין את מי שמתאר את מה שהיה כפוגרום. כעשרה אנשים נפצע באורחו קל, לעומת מאות אנשים שנהרגו בליל הבדולח בתמיכת המדינה. זה בהחלט הזכיר לנו חוויות מהעבר הקודר, אך צריך לעשות הבחנה - זה לא אותו דבר. אני לא אוהב השוואות לשואה ולפוגרומים, וצריך להיות זהירים מכך שהמונחים האלה הופכים לנשק בשירות אג'נדות פוליטיות שמסמנות קבוצות אנשים על סמך דתם או הרקע שלהם - ולהפצת פחד בטענה שהיהודים אינם בטוחים בכל מקום. שנאתי גם כשהשמאל כאן השווה את מה שקרה בעזה למה שהתרחש בשואה. זה בולשיט. השואה היא הדבר הכי גרוע שקרה אי פעם לאנושות, ושום דבר לא היה דומה לה. מה שקרה באמסטרדם מספיק גרוע ולא צריך להשוות לשום דבר. אני מבין שזה מזכיר לאנשים את העבר, וזה בסדר, אבל יש הפרדה בין הדברים".
הופתעת מרמת השנאה והאלימות כלפי הישראלים באותו לילה?
"מאוד. הייתי בשוק כשראיתי את זה. ביום חמישי הייתי בטקס לליל הבדולח, והייתה הרבה משטרה. הייתי צריך ללכת למשחק ולא יכולתי כי היו לי התחייבויות קודמות לעירייה. חזרתי הביתה, הלכתי לישון, ואז קיבלתי שיחות מהארץ ומארה"ב. עולם הפוך. בדרך כלל אני זה שמתקשר למשפחה לשאול אם הם בסדר. ואז ראיתי את הסרטונים, וזה זעזע אותי. רציתי להקיא וכל כך כעסתי.
"מיד הגבתי בטלוויזיה וברשתות, ואמרתי שאסור שזה יפחיד אותנו. מחרפן אותי כשאני שומע יהודים שמשנים שמות באובר, לא מדברים עברית ולא הולכים עם כיפה, כדי שלא יזהו אותם. אני מבין מאיפה זה בא אבל אסור לנו להסתיר את מי שאנחנו. אני לא הולך להסתתר, אבל אני מבין שאנשים פוחדים כי שומעים כל כך הרבה חרא. המסר שהעברתי היה שאם אתה מסתיר את מי שאתה אתה לא נותן לאחרים הזדמנות להכיר אותך - ואז כל הפחדים והשנאה שיש להם כלפי יהודים וישראלים יישארו. אנחנו צריכים להיות גאים בזהות שלנו, ואנחנו חלק מהולנד ומאמסטרדם".
למרות זאת, הוא נזהר בביקורת על המשטרה. "הבנתי שהם הופתעו ממבצע HIT AND RUN של החבר'ה שחיפשו את אוהדי מכבי בכל העיר ותקפו. הם צריכים לראות איך לנהל דברים כאלה בעתיד. אני שומע עדויות על שוטרים ראו ולא עשו כלום, ואם זה נכון מדובר בפאשלה שצריך לשפר".
"אני גם לא חושב שזאת פאשלה של ראש העיר אמסטרדם פמקה האלסמה", הוא מוסיף. "היה לנו ויכוח איתה, והיא לקחה את זה ברצינות, ויודעת שצריך לשפר את הקשר בינה למשטרה. היא עשתה כל מה שהיא יכולה במושגים שלה כדי להגן על מי שצריך להגן. התפקיד שלה מסובך, באמסטרדם חיים מיליון אנשים עם רקע מגוון והיא צריכה לשמור את כולם ביחד. הביקורת שלי עליה אחרת: אחרי מה שקרה הקהילה היהודית בהולנד עזרה מאוד לסייע לישראלים ולהביא אותם לנמל התעופה. העירייה הייתה צריכה לקחת בזה חלק הרבה יותר גדול".
על אמירותיה של ראש העיר שעוררו סערה, שלדבריה המילה "פוגרום" סביב אירועי אמסטרדם משמשת לתעמולה ישראלית, אומר גרמי: "אני מסכים איתה שיש אנשים שמשתמשים במילה הזו כדי שתשרת את האג'נדה שלהם לתקוף אנשים. היא טוענת שנתניהו יצא בהאשמות ב-03:00 בלילה בלי לדעת את העובדות. אי אפשר להגיד שכל המוסלמים אחראים למה שקרה".
"פוחד מהכיוון שישראל הולכת אליו"
בימים שאחרי הפרעות הללו, גרמי מספר על זעזוע גדול שאחז בקהילה היהודית. "אני מדבר עם אנשים שכועסים ופוחדים", הוא אומר. "הם שוקלים אם להישאר, אבל זה בדרך כלל מה ששומעים אחרי מקרה כזה, עם אימפקט כל כך גדול. אני מקווה שאנשים עדיין רואים עתיד באמסטרדם, יהודים וישראלים שייכים אליה ולהולנד. יש לנו כל זכות להיות פה, ואני מקווה שכולם ירגישו בטוחים להיות יהודים".
האם ישראלי יכול להרגיש בטוח באמסטרדם?
"אחרי מה שקרה אני לא יכול להגיד את זה, אבל אסור להגיע למצב שאנחנו צריכים להסתיר את מי שאנחנו. אני מרגיש בטוח להיות מי שאני אבל אני יודע שלא כל אחד מרגיש את הביטחון הזה, בטח אחרי ה-7 באוקטובר. אני יודע שקשה ליהודים כי הם פוחדים. אני כן רוצה להגיד שאני אעשה הכול, בכוח שלי כפוליטיקאי באמסטרדם, כדי שכל ישראלי ירגיש בטוח פה. אני יודע שגם ראש העיר שמה דגש על זה. יש המון אנשים שרוצים להגן עלינו וחושבים שאנו חלק מהחברה ההולנדית. אז למרות הכול, הייתי אומר לכולם בארץ לבוא, ולהרגיש בטוחים להיות יהודים".
ומתי תעלה לישראל?
"כרגע אני חי בהולנד ובתוך הפוליטיקה ההולנדית, ורואה שאני יכול לעשות שינוי. זה חשוב שישמעו מישהו יהודי וישראלי שנמצא בפוליטיקה, ויש לי אמביציה להגיע גם לפרלמנט ההולנדי. למרות זאת, אני בהחלט שוקל לעשות עלייה, בטח בשנה האחרונה, אבל לא בגלל פחד - אלא אידיאולוגיה. אני פוחד מהכיוון שמדינת ישראל הולכת אליו, ואני חושב שיש לי משהו חיובי לתרום לה. אני מאוד אוהב את ישראל ורוצה שהיא תלך למקום טוב".
