לוחמי יחידת דובדבן בג'נין ובברוקין, שלשום
(צילום: דובר צה"ל)
ההתמקדות של כוחות הביטחון בג'נין בימים האחרונים נובעת לא רק מהעובדה שחלק ניכר מהמפגעים בגל הטרור הנוכחי יצאו ממנה, אלא גם משום שאזור ג'נין הפך למובלעת אלימה מלאה בנשק ואמצעי לחימה, שהרשות הפלסטינית איבדה את השליטה עליה. כיום, ג'נין וסביבותיה, כולל מחנות הפליטים והכפרים שסביבה, הן חממה לפורעי חוק, טרוריסטים ופושעים פליליים מכל הארגונים והסוגים.
התופעה הזו מוכרת בעולם כולו, והיא לא חדשה. היא מתקיימת כמעט בכל מקום שבו מתנהלת מלחמה א-סימטרית בין מדינה ושלטון החוק נגד גורמי גרילה, טרור ופשע. במהלך לחימה כזאת, בין אם זה באפגניסטן, בסוריה או בקרטלי הסמים של קולומביה, נוצרות מובלעות טריטוריאליות חסרות משילות כאלה, שבהן הגורמים הטרוריסטיים והפליליים מרגישים בטוח יחסית, כי שלטונות החוק מתקשים להגיע אליהם. לאט לאט מתקבצים לאזורים אלה גורמים קיצוניים ונוצרות בהם תשתיות טרור, עד שהן נהפכות למעין אוטונומיות טרוריסטיות אלימות שגורמי החוק חוששים להיכנס אליהן, או שעושים את זה לעיתים רחוקות מדי וללא תוצאות משמעותיות.
4 צפייה בגלריה
אוטונומיית טרור אלימה, שגורמי החוק הפלסטיניים כבר כמעט וחוששים להיכנס אליה. ג'נין, שלשום
(צילום: AFP)
למובלעת כזו הפך אזור ג'נין וסביבתה. הרשות הפלסטינית למעשה נסוגה מהמובלעת הזו אחרי כמה ניסיונות כושלים של מנגנוני הביטחון הפלסטיניים להשליט שם חוק וסדר. היה ברור עוד לפני גל הטרור הנוכחי שצה"ל והשב"כ יצטרכו לפעול באזור הזה שבצפון השומרון בצורה שיטתית ומאסיבית במשך כמה שבועות כדי למנוע מה שבפועל כבר קרה.
צריך להדגיש: גל הטרור הנוכחי הוא לא תוצר בלעדי של מובלעת ג'נין. אבל מאחר שבאזור העיר, בעיקר במחנה הפליטים אבל גם בכפרים שמסביב, צמחו תשתיות מלאות נשק של הג'יהאד האיסלאמי וחמאס, המובלעת הזו היא האחראית לפיגועים היזומים והמתוכננים שאנחנו חווים בימים האחרונים. זה, במקביל לגל טרור "החקיינים", שגם אותו אנחנו חווים במסגרת הגל הנוכחי.
שני מתווים לטיפול שורש
המובלעת של ג'נין היא מסוכנת יותר, מפני שפיגוע טרור שאותו יוזם הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני, שבו לוקחות חלק קבוצות של מחבלים מאומנים שמצוידים לא רק בנשק חם אלא גם במטעני נפץ, הוא מסוכן הרבה יותר מהמפגעים הבודדים.
בימים האחרונים סוכלו לפחות 12 חוליות מאורגנות. בחלקן היה חשד להשתתפות של מחבלים מתאבדים. רוב החוליות האלו, תוצרת חמאס והגי'האד האיסלאמי, באו מאזור ג'נין – ולשמחתנו הן סוכלו. בכל מקרה, ברור למערכת הביטחון שצריך לטפל לא רק בקו התפר ובאיסוף מודיעין מסכל בשיטות שונות, אלא גם באזור ג'נין, שדומה לגנרטור שמייצר עוד ועוד יוזמות טרוריסטיות.
בג'נין וסביבתה דרוש "טיפול שורש", ויש שני מתווים אפשריים לכזה. המתווה הראשון הוא השתלטות של כוחות קרקעיים גדולים של צה"ל שיתמרנו אל תוך ג'נין, מחנה הפליטים והכפרים סביבה, יתפסו בהם מאחזים וישהו שם תוך שהם מייצרים חיכוך בלתי-פוסק עם גורמי הטרור המקומיים, עוצרים מבוקשים, חושפים נשק ואמצעי לחימה ואוספים מודיעין עד שאפשר יהיה לצאת מהשטח בהדרגה מבלי לחשוש שיתלקח מחדש תוך זמן קצר. מתווה דומה הופעל בריכוזי אוכלוסין פלסטיניים גדולים במבצע "חומת מגן" בשנת 2002.
ריבוי הנפגעים במבצע נוסח "חומת מגן" יכול לייצר התלהטות יצרים ותאוות נקם שלא רק מעוררים מפגעים בודדים לנסות לרצוח אזרחים ישראלים, אלא גם עלולים לגרום להתקוממות עממית רבתי בנוסח האינתיפאדה השנייה
למתווה הזה כמה יתרונות בולטים. ראשית, הוא מכריח את המחבלים להסתתר ולברוח, והם לא פנויים לייצר פיגועים. שנית, עצם נוכחות צה"ל והשב"כ במחנה הפליטים ג'נין בעיר, ובכפרים שסביבה, יוצר חיכוך שמגרה את המחבלים לצאת עם נשקם ולהתעמת עם חיילי צה"ל. בעימותים האלה, של לוחם מול לוחם, נשק מול נשק, לצה"ל ולשב"כ יש יתרונות ברורים. כמעט בכל המפגשים האלו, אם הכוח הצה"לי לא הופתע, התוצאה היא נפגעים בקרב המחבלים וכמעט בלי נפגעים לחיילי צה"ל, שהמיגון שלהם והאימון שלהם עדיפים על אלה של המחבלים. השהות של צה"ל בלב המובלעת הטרוריסטית מייצרת גם מודיעין רב שאפשר לגלגל ולייצר ממנו מודיעין שהולך ונעשה יותר ויותר איכותי, ועל בסיסו ניתן לסכל גם התארגנויות לטווח ארוך.
החסרונות של מבצע כזה, בנוסח "חומת מגן", הוא הנפגעים הרבים בשני הצדדים, כולל אזרחים לא מעורבים שנהרגים ונפצעים במהלך הפעילות. ריבוי הנפגעים בצד הפלסטיני מייצר התלהטות יצרים ותאוות נקם שלא רק מעוררים מפגעים בודדים לנסות לרצוח אזרחים ישראלים, אלא גם עלולים לגרום להתקוממות עממית רבתי בנוסח האינתיפאדה השנייה. לצד זאת, גם הימצאות של נפגעים בקרב כוחות הביטחון הישראלים, גם אם הם מעטים ביחס לכמות הנפגעים הפלסטינית, מעוררת ביקורת ולחץ פוליטי על הממשלה להפסיק או לצמצם את המבצע.
לחץ משולש
כשלוקחים בחשבון את היתרונות והחסרונות של מבצע בנוסח "חומת מגן", צריך להסתכל גם על זה שבעיצומו של צום הרמדאן, שבו הלהט הדתי-מוסלמי בקרב הפלסטינים הוא עצים ממילא, ולפני ערב ליל הסדר שיתקיים בעוד כמה ימים, שגם הוא מועד לפורענות, לא רצוי לנהל מבצע גדול שעלול להתפתח להתקוממות עממית. ולכן נבחר מתווה אחר לדיכוי הטרור באזור ג'נין וצפון השומרון.
המתווה הזה של מערכת הביטחון מתבצע בשלושה ערוצי פעולה:
ראשית, בערוץ הביטחוני, מתקיימות כניסות ויציאות של כוחות מיוחדים מיומנים שעוצרים מבוקשים על פי מודיעין שאספו שב"כ וצה"ל. הכניסות מתבצעות בהפתעה, מתמקדות ביעדים נקודתיים, והכוחות שוהים בשטח שעות ספורות. לעיתים, הכניסות האלו מבוצעות בשעות היום ויש לכך סיבה מבצעית: ראשית, לנפץ את המיתוס שיצרו המחבלים, כאילו צה"ל חושש להיכנס למחנה הפליטים בג'נין – מיתוס שהעניק להם תחושת ביטחון מזויפת. אבל הכניסות באור היום נועדו גם לתכלית אחרת, והיא לגרות את המבוקשים החמושים לצאת לעימותים מטווח קרוב עם כוחות צה"ל והיחידות המבצעיות של משמר הגבול, מה שמגדיל את הסיכוי לפגוע בהם ולחסלם.
4 צפייה בגלריה
כוחות צה"ל בג'נין, לאור יום. המטרה: לגרות את החמושים לצאת לעימותים - כדי לפגוע בהם ולחסלם
(צילום: דובר צה"ל)
בערוץ האזרחי, הוטלו הגבלות על כניסת ערבים ישראלים לאזור ג'נין. אלה מגיעים לקניות וטיפולים רפואיים. במקביל, הוגבלה גם יציאת אנשי עסקים פלסטינים מג'נין אל ישראל. איסורים והגבלות אלה הם מכה לכלכלה ולפרנסה של רוב תושבי ג'נין, ובמערכת הביטחון מניחים שהלחץ הכלכלי מתורגם בסופו של דבר ללחץ של המשפחות וגורמי הכוח באזור ג'נין על המחבלים, שנדרשים להימנע מפיגועים כי אלה פוגעים בכלכלה וברווחתם של תושבי ג'נין.
הערוץ השלישי הוא ה"גזר". ישראל ממשיכה להתיר כניסה של פועלים מאזור ג'נין וצפון השומרון לעבודה בישראל כדי למזער את הפגיעה במרקם החיים של מאות אלפי פלסטינים מעוטי הכנסה. הם נמנים עם המועדים להצטרפות לשורות המחבלים, והם גם עלולים להשתתף בהתקוממות עממית – אם זו תתעורר.
היתרונות של פעילות במתווה הזה של פשיטות מבצעיות נקודתיות הם ברורים. מתווה כזה יוצר חוסר ודאות בקרב המחבלים ומאפשר לכוחותינו להפתיע אותם. פעם אחר פעם, לילה אחר לילה, יום אחר יום. התוצאה היא שלכוחותינו יש מעט נפגעים יחסית, אבל איכות המודיעין וכמות המודיען שהם משיגים באמצעות מאסר נקודתי של מבוקשים אינה נופלת אלא להיפך - כל מבוקש שנעצר מובא לחקירה, ואז בפשיטה הבאה מגלגלים את המידע שהוא מסר. זה מאפשר לטייב את התוצר המודיעיני מבלי לחשוף את כוחותינו לסכנה מיותרת.
4 צפייה בגלריה
מעבר ג'למה, ליד ג'נין. ערבים ישראלים לא נכנסים לעיר, אבל הפועלים הפלסטינים יוצאים לישראל
(צילום: AFP)
לצד זאת, הפעילות הזאת גם מייצרת לחץ על האוכלוסייה שמשפיעה על המחבלים, ומה שחשוב יותר, היא לא מאפשרת למחבלים לאתר את ההיערכות ההגנתית של צה"ל ומג"ב בתוך יישוביהם ולהיערך מחדש כדי לפגע בכוחות הנמצאים באורח קבוע בתוך המחנה. הכניסות והיציאות האלו גם מכריחות את המחבלים להסתתר ולברוח. וכשהם נרדפים, הם לא פנויים ליזום, לתכנן ולבצע פיגועים.
נראה שבעיתוי הנוכחי, המתווה של כניסות מהירות ליעדים נקודתיים ויציאות זריזות לאחר מכן, היא דרך הפעולה הנכונה יותר. חשוב מאוד רק להשתדל להימנע מהרג של אזרחים לא מעורבים, דבר שעלול להדליק את השטח ולעורר התקוממות עממית. זה חבל דק שצריך לדעת ללכת עליו, ונראה שכוחות צה"ל, השב"כ ומשמר הגבול יודעים לעשות זאת. אם המתווה הזה יצליח, כפי שמצפים במערכת הביטחון, להשיג את התוצאות המקוות, ייתכן שבכלל לא יהיה צורך במבצע "חומת מגן" 2.
פורסם לראשונה: 22:38, 10.04.22
