סיפורי הצלה ישנם לא מעט, ורובם ככולם מורכבים מרגעים דרמטיים ומשרשרת של ניסים. אך ספק אם ישנו סיפור כה מורכב, מסועף ובלתי ייאמן כמו סיפורו של יהושע רבהון ז"ל. לכן, כדאי להתחיל מהתחלה: ראשית הסיפור בברלין בחודש ספטמבר שנת 1939, מיד עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. ב-13 בספטמבר, ערב ראש השנה, עצרו אנשי הגסטפו אלפי גברים יהודים ממוצא פולני שהתגוררו בגרמניה, ולקחו אותם למחנות מעצר. בין העצורים היו מרדכי רבהון ובנו יהושע שנלקחו למחנה ריכוז זקסנהאוזן.
עשרה ימים לאחר מעצרו, במוצאי יום כיפור, נרצח יהושע, והוא בן 31 בלבד. באותה העת, טרם ימי ההשמדה השיטתית והממוסדת, ניתן היה לקבל את אפר הנרצחים תמורת תשלום, וכך, בעבור כמה מארקים בודדים, קיבלה המשפחה צנצנת עם האפר של בנם.
למרות תנאי המעצר הקשים, שכללו צפיפות, רעב ומחלות, אסיר עדיין היה יכול להשתחרר מהמחנה במקרה שהצליח להשיג תעודת הגירה. אישה בשם רחה פריאר, שהצילה אלפי ילדים יהודים בשואה והקימה את עליית הנוער ב-1932, הצליחה להשיג עשרות תעודות כאלה, ובסוף שנת 1939 הביאה לשחרורם של חלק מן העצורים, בהם האב מרדכי.
לאחר מסע ארוך ומייגע הצליח מרדכי להגיע לעיר ברטיסלבה, בירת סלובקיה כיום, ולאורך כל הדרך הוא נשא עמו את צנצנת האפר של בנו.
זמן קצר לאחר מכן, ב-15 במאי 1940, הצטרף מרדכי להפלגה באוניית המעפילים "פנצ'ו", שיצאה מברטיסלבה בדרכה לארץ ישראל. האוניה הישנה והרעועה, שיצאה מכלל שימוש עוד טרם ההפלגה, היטלטלה מחוף לחוף לאורך נהר הדנובה, ועל סיפונה כ-500 איש. בכל המדינות שעברה בדרך, לא הסכימו השלטונות לסייע לאוניה. כך, היא נותרה ללא מזון ודלק, למעט אספקה חלקית שניתנה לה על ידי קהילות יהודיות בבולגריה וביגוסלביה ועל ידי ארגון הג'וינט.
לאחר ארבעה חודשי מסע מפרך ומייאש, הפליגה "פנצ'ו" לים השחור, במטרה להגיע לארץ ישראל דרך הים התיכון. בעקבות תקלה במנוע נסחפה האוניה ברוח, עד שהתרסקה לחופי האי הבודד כמילי שבים האגאי. נוסעי האוניה המבוהלים ירדו אל האי, ובהם מרדכי, שהתעקש לשמור מכל משמר על צנצנת האפר של בנו.
במשך עשרה ימים שהו הנוסעים על האי בתנאי הישרדות קשים, כמעט בלתי אפשריים, כשברשותם רק שאריות מזון שהורידו מהספינה ומעט מי גשם ששתו מנקיק שנמצא על האי. מתוך תקווה להשיג עזרה, הדליקו הנוסעים מדורות ופרסו שלטים עם הכתובת "S.O.S". שנכתבה על גבי סדינים.
כעבור עשרה ימים ארוכים ומתישים, חלף מטוס איטלקי מעל האי וזיהה את קריאות העזרה של הנוסעים. אוניות הצלה נשלחו מהאי היווני רודוס, שהיה תחת כיבוש איטלקי, וחילצו את המעפילים. בתחילה הם הועברו למחנה אוהלים בבסיס צבאי ברודוס, וכעבור כשנתיים הועברו למחנה מעצר בדרום איטליה.
אף על פי שהנוסעים היו יהודים, האיטלקים לא שלחו אותם למחנות ההשמדה, אלא המשיכו להחזיק אותם במעצר. באוקטובר 1943, שיחררו בעלות הברית את המחנה, והעצורים זכו למפגש עם חיילי הבריגדה היהודית. עלייתם ארצה הוסדרה מול שלטונות המנדט בזכות התערבותו של משה שרת. לאורך כל הדרך והתלאות שעבר, הצליח מרדכי לשמור על צנצנת האפר של בנו יהושע, עד שזכה לעלות לישראל בשנת 1944.
בהגיעו ארצה, פנה מרדכי באופן כמעט מיידי למקום אחד - הר הזיתים בירושלים. שם, בבית העלמין העתיק, סגר מרדכי מעגל, והביא את האפר של בנו לקבורה. ככל הנראה, מדובר במקרה יחיד במינו של הבאת אפר של אדם בודד שנרצח בשואה לקבורה בישראל.
שנים אחרי שנקבר האפר בהר הזיתים, יצא אבישי, נינו של מרדכי, לפולין. המסע, שהתקיים לפני כשנה, עורר באבישי רצון עז לחקור את ההיסטוריה המשפחתית, ובעודו מבקר בין מחנות ההשמדה, החליט כי בבואו חזרה ארצה הוא יפקוד את קברו של יהושע - אחי סביו.
"כל סיפור שואה הוא ייחודי", אמר אבישי בהתרגשות, "והסיפור של סבא רבא שלי ובנו יהושע הוא ייחודי בכך שיהודי נשרף במחנה ריכוז בתחילת המלחמה, המשפחה מקבלת את האפר, ולאורך כל שנות המלחמה מרדכי נע ונד ברחבי אירופה, בנהר, בים וביבשה, בתלאות רבות ובסכנת מוות תמידית - ומצליח לשמר את האפר, שהיה הזיכרון המוחשי היחיד מהבן, ולבסוף להביאו לקבורה בהר הזיתים". לדברי הנין, "זו זכות גדולה לעלות לקבר של יהודי שנשרף בשואה ונקבר בארץ ישראל. רבים ממשפחתנו טרם עלו לקבר, ועכשיו הם יעשו זאת לראשונה".
בניסיונו למצוא את הקבר פנה הנין למרכז המידע של עיר דוד בהר הזיתים, ושם חזרו אליו עם תשובה לגבי המיקום המדויק.יונתן מנוביץ', מנהל מרכז המידע שמפעילה עמותת אלע"ד – אל עיר דוד, סיפר כי "לפני כמה חודשים קיבלנו במייל בקשה לאיתור נפטר, יהושע רבהון ז"ל, באמצעות המערכת באתר שלנו. המבקש קיבל מענה מהיר, שכלל קישור לכרטיס הנקבר ובו המיקום המדויק של הקבר, תמונה של המצבה ואפשרות לניווט סלולרי עד למקום הקבר. מרגש לדעת שכיום, 84 שנים אחרי שנרצח בשואה, היתה לנו הזכות לסייע לבני משפחתו של יהושע למצוא לראשונה את קברו בהר הזיתים".