במשך כחמש שנים חיה שירה, בת 37, אם לשלושה ילדים, בתוך מעגל האלימות. "זה התחיל אחרי החתונה, אבל לקח לי זמן להבין את זה" היא מספרת. "זו הייתה אלימות פיזית ומינית, אבל גם כלכלית ונפשית. החלטתי לעזוב כשהרגשתי שהוא הולך להרוג אותי. האתגר הראשון היה להאמין שאני לא אשמה, שהייתה פה מערכת יחסים לא בריאה. לקח לי המון זמן להאמין בזה. האתגר השני היה להעריך את עצמי שוב, להאמין ביכולות שלי, וזה לוקח שנים."
שירה נמצאת היום במקום אחר. אחרי התהליך שעברה, היא עוזרת לנשים נוספות לצאת ממעגל האלימות, בתקווה שאף אחת לא תחווה את הגיהינום שבו היא חיה. "האלימות הפסיכולוגית הייתה שם מהרגע הראשון", היא מספרת. "הוא היה גורם לי להרגיש שאני אשמה בהכל, שאני לא שווה כלום, שאני דפוקה. כך הוא כלא אותי בעצם בתוך מערכת היחסים הזו, הרגשתי שאין לי לאן ללכת. האלימות הכלכלית התחילה חצי שנה אחרי החתונה. לא הייתה לי גישה לכסף למרות שעבדתי. הוא גזר לי את כרטיס האשראי בטענה שאני מסוכנת מבחינה כלכלית. במשך שנים לא הייתה לי גישה לכסף. כדי לקנות משהו, אפילו לחם, הייתי צריכה אישור. אם לחם עולה 6.30 שקלים, הייתי צריכה להביא לו קבלה ולהחזיר נניח 70 אגורות. הוא היה בודק לי בארנק שאין קבלות שלא הצגתי לו".
כאמור, גם אלימות פיזית הייתה שם. "הוא היה דוחף אותי", שירה מספרת, "נותן לי אגרופים, בועט בי, זורק עליי חפצים. פעם הוא הכה אותי עם אגרופים בבטן. אמרתי לו שהוא מכאיב לי, אז הוא אמר: 'אני הבאתי לך מכה? אם הייתי מביא לך מכה היית מאושפזת. זו לא אלימות'. הוא איים על החיים שלי, תיאר לי איך יהרוג אותי, איך יעלים אותי. הוא לקח סיר של שמן רותח ואמר: 'בא לי לשפוך לך את זה על הפרצוף, שאף אחד לא יסתכל אלייך'. במקרה אחר הוא אמר שבא לו להעיף אותי מהמרפסת. בשבועיים האחרונים הייתה אלימות נוראית בבית. הוא איים: 'הלילה זה הסוף שלך'. סיפרתי לחברה והיא באה ולקחה אותי משם".
הילה: "זה כאוס שאת לא יודעת איך לצאת ממנו. עבדתי, פרנסתי, ואף אחד לא ידע מה קורה בבית שלי. מבחוץ נראינו הזוג הכי מושלם בעולם. כל הזמן חשבתי, מי יאמין לי?"
שירה אומרת שהכאב החזק ביותר נגרם לה דווקא מהאלימות הנפשית, וממנה גם היה לה הכי קשה להשתקם. "זה השפיע על הנשמה שלי, לא הייתי אפילו הצל של עצמי", היא מספרת.
בימים הראשונים אחרי שעזבו את הבית, היא והילדים, הסתובבו ממקום למקום. "לא ידעתי איפה נישן ביום למחרת", שירה משחזרת. "בהמשך נכנסנו למקלט ואז התחלתי ולנסות לבנות את עצמי מחדש. את חיה במצב כלכלי מורכב ועוד צריכה להתחיל את החיים שלך מאפס. ברחתי מהבית וברחתי ממקום העבודה שלי. היום, אחרי שעברתי תהליך, אני יכולה להזדהות עם נשים שנמצאות במצב הזה. יש לי יכולת להרים אותן".
מול הסכין
מתוך רצון ליצור קהילה תומכת ולהוציא כמה שיותר נשים ממעגל האלימות, הקימו בעמותת "בת מלך" את המיזם "איתך – אישה אל אחותה". בארגון מסבירים שנשים דתיות וחרדיות הסובלות מאלימות במשפחה נמנעות לא פעם מלפנות לגורמי רווחה ולחשוף את מה שהן עוברות. הן מרגישות שמשהו לא בסדר, אך אינן יודעות לזהות זאת כאלימות במשפחה, לא בטוחות אם מה שעובר עליהן הוא אכן מסוכן ומצריך טיפול. הבעיה חמורה יותר בקהילות סגורות, בעיירות מרוחקות וביישובים קהילתיים, שם גם הנגישות לקבלת סיוע בעייתית וגם מחיר החשיפה גבוה יותר.
"המיזם נולד מתוך המציאות הכואבת", מסבירה עו"ד צילית יעקובסון, יו"ר עמותת בת מלך, שמובילה את הפרויקט. "יש כל כך הרבה נשים שאנחנו מלוות במקלטים, בקהילה, בקו סיוע – כל כך הרבה נשים שבאו ואמרו שהן לא ידעו לזהות שהן חיות במערכות יחסים אלימה. נשים שחיות בתוך קהילה, אבל מרגישות כל כך לבד".
מאז הקמת המיזם גויסו יותר מ-800 שגרירות מהציבור הדתי והחרדי. הן מהוות את הבסיס למערך של נשים בעלות כלים בסיסיים לשמש אוזן קשבת לשכנה או לאישה מהקהילה. הן עוברות סינון, הכשרה מתאימה ומפרסמות עצמן בשטח.
"בתוך הקבוצה הזו יש גם נשים נפגעות אלימות שעברו תהליך כדי להיות עוגן עבור נשים אחרות", מוסיפה עו"ד יעקובסון. "מרגש לראות את הכוחות שיש להן. אנחנו רואים איך זה פוגש כל שגרירה במקום אחר – זה היה סיפור של אחותי, של אמא שלי, של חברה שלי. המטרה היא שתמיד תהיה מישהי שתגיד: 'אני רואה אותך, אני פה. את לא לבד'".
הילה, אם לארבעה ילדים, מלווה כבר שש שנים נשים בדרכן החוצה ממעגל האלימות. "חוויתי אלימות כמעט שני עשורים מחיי", היא מספרת. "היום אני מדריכה נשים איך לשים לב לדפוסים שמשאירים אותן במערכת יחסים אלימה. להפסיק להתנצל על ההתנהלות שלו, להסביר את עצמך בצורה הנכונה מול אנשי מקצוע. איך לתעד את הדברים שאת עוברת. אני מסבירה להן איך לעזוב בביטחון, איך לשמור על עצמן ועל הילדים. איך להציל את עצמן. אלה דברים שהיו חסרים לי בתהליך שעברתי. למדתי על בשרי, אף אחד לא ליווה אותי".
סיגל: "לא חשבתי שזה יקרה לי, למרות שגדלתי בבית אלים. אחת הסיבות שרציתי להתחתן הייתה לברוח מהבית. התחתנו וחודשיים אחרי כבר נכנסתי להיריון. הוא היה מרביץ לי גם כשהייתי בהיריון"
הילה אומרת שאת האלימות הפיזית הממשית היא חוותה לראשונה מיד אחרי לידת בנה. "היום אני מבינה שזה בדרך כלל מה שקורה, מרבית הנשים סופגות אלימות אחרי שיש ילד", היא מוסיפה. "גברים אלימים הם מניפולטיביים, יודעים שלאישה עם ילדים יותר קשה לעזוב, היא כלואה בקשר הזה. זה היה בנופש משפחתי, חטפתי סטירה בגלל ויכוח מינורי. זה בא משום מקום, וזה הכניס אותי לשוק טוטלי. אני זוכרת עד היום את המגע הלוהט על הלחי שלי, זה כמו שוק חשמלי, התרסקות. בפעם השנייה שזה קרה שיתפתי קרובי משפחה, והם קראו לו לשיחה. הוא נשבע שלא ירים עליי יד עוד פעם. ובאמת זה היה ככה במשך כמה שנים. אבל שנים סבלתי מאלימות נפשית, רגשית ומילולית.
"הלכתי על ביצים בבית – כל דבר צריך להיעשות כמו שהוא רוצה, כל הזמן ביקורת, מניפולציות. את כל הזמן מרגישה שאת לא מספיק טובה. את נכנסת ללופ של ריצוי. זה רעל שהוא מוריד בטפטופים ואין לך הגנה נגדו. את מסתכלת על עצמך ושואלת מי זו האישה הזו שמולי. זה לא קורה ברגע או ביום. אבל אחרי כמה שנים, כשנולד הבן הגדול שלי, האלימות הפיזית חזרה. זה היה ניסוי בבני אדם, היה שם הכל. הוא היה מונע ממני שינה, אלימות פיזית, אונס קשה. איומים על החיים שלי ושל הילדים. פעם הוא אסף את כל הסכינים בבית ואיים על חיי. אמר: 'תתקשרי למשטרה, נראה אם הם יעזרו לך'. הוא צדק. הם לא עזרו. יש לו יותר מ- 20 תיקים במשטרה. הרשעה אחת על תקיפה שלי, אבל הוא קיבל קנס על־תנאי. לא ישב במאסר יום".
הילה אומרת ש"זה כאוס שאת לא יודעת איך לצאת ממנו. עבדתי, פרנסתי, ואף אחד לא ידע מה קורה בבית שלי. מבחוץ נראינו הזוג הכי מושלם בעולם. כל הזמן חשבתי, מי יאמין לי? הקש ששבר את גב הגמל היה הילדים. חשבתי שאני מגוננת עליהם, אבל זה רק הלך והחמיר. לא הייתי מוכנה שהבן שלי יהפוך להיות גבר כזה, ושהבת שלי תהפוך לאישה מוכה כמוני. אבל האלימות לא פסקה כשעזבתי את הבית. שנה וחצי אחרי שהתגרשנו נכנסתי למקלט כי הוא לא הניח לי. הוא הפר עשרות פעמים צווי הרחקה, ואני כמו ילדה טובה הגשתי תלונה בכל פעם מחדש. הן נסגרו על ימין ועל שמאל. התהליך הזה היה מאוד קשה עבורי, וזו הסיבה שאני עוסקת היום בסיוע לנשים שנמצאות במצב דומה. רק מי שחוותה את זה יכולה להבין באמת".
מול האקדח
גם סיגל, שיצאה ממערכת יחסים אלימה, מלווה כיום נשים בדרכן החוצה ממעגל האלימות. "קל לי יותר להבין את המצב שהן נמצאות בו, להזדהות איתן, לתת להן כלים", היא אומרת. "גם להן יותר קל לתקשר איתי, לספר ולסמוך עליי. אישה שעברה אלימות ועברה תהליך, יש לה חוסן נפשי להכיל את מה שעובר על נשים אחרות".
את בעלה לשעבר הכירה סיגל (39) כשהייתה בת 22. "הוא היה הבחור הראשון שהכרתי, שידוך של חברה", היא משחזרת. "זו הייתה אהבה עיוורת. הייתי חסרת ביטחון, והגבר הראשון שרצה אותי הלכתי איתו. עוד לפני הנישואים היו סימנים. בפעם הראשונה שהוא ראה את החברה הכי טובה שלי, הוא אמר שאני לא נפגשת איתה יותר. פעם אחרת הוא צעק עליי וקילל אותי מול אנשים".
סיגל אומרת: "הייתי בחורה צעירה ולא חשבתי שזה יקרה לי, למרות שאני עצמי גדלתי בבית אלים. אחת הסיבות שרציתי להתחתן הייתה לברוח מהבית שהייתי בו. התחתנו וחודשיים אחרי כבר נכנסתי להיריון. הוא היה מרביץ לי גם כשהייתי בהיריון. תמיד היו קללות בבית. הוא ניתק אותי מהמשפחה שלי. לא יכולתי להיפגש עם האחים שלי או עם אמא שלי. כשהם היו מגיעים הוא היה צועק ומשתולל ולא היה מוכן שזה יקרה. כשהבת שלי הייתה תינוקת הוא היה מרביץ וצועק. היא הייתה בוכה ולא הייתי מצליחה להרגיע אותה. כשיום אחד הוא איים עליי עם האקדח שלו, הבנתי שאני צריכה להציל את עצמי ואת הבת שלי. התקשרתי לחברה ואמרתי שאני צריכה עזרה. הלכתי למרכז למניעת אלימות במשפחה, הגשתי תלונה ומשם למקלט. הקשיים האמיתיים התחילו כשיצאתי מהמקלט – הייתי לבד עם ילדה בת שנה וקצת, בעיר שאני לא מכירה. כמה חודשים לאחר מכן הוציאו אותי מהדירה, כי לא הצלחתי לעמוד בתשלומי השכירות.
"היום אני הרבה יותר חזקה, אבל עדיין יש שאריות. אני חושבת שזה יכול היה לעזור לי אם מישהי הייתה מלווה אותי. אני לא ידעתי שקיימים מקלטים, ידעתי שאני צריכה להגיש תלונה, אבל לא מה קורה אחרי. אם הייתה מישהי שמלווה אותי, שחושפת בפניי את השלבים הבאים, זה היה עוזר לי. נשים שיודעות מה זה לחיות בזוגיות אלימה יכולות לשפוך אור על תהליכים שנראים מאוד מפחידים".
