הגורל הכה פעמיים במשפחת מוזס. נח מוזס קיפח את חייו לפני 37 שנים, בחודש אוקטובר 1985, כאשר נפגע אנושות מאוטובוס חולף בעת שחצה את הכביש בדרך בגין, מול בית "ידיעות אחרונות". 26 שנים לפני כן נח איבד את בנו בכורו, גלעד, בהמשכה של דרך בגין, ברח' ז'בוטינסקי ברמת־גן, מפגיעה של אוטובוס. על שם גלעד קרויה חברת "דפוס גלעד בע"מ", שעסקה בהפקת העיתון. כך אבד נח וכך אבד בנו. שניהם נפגעו בראשם, ושניהם הלכו לעולמם זמן מה לאחר הפגיעה הקשה. נח עצם את עיניו רק לאחר שנוני מוזס, בנו שהוזעק מחו"ל, הגיע למיטתו, כאילו נח המתין עד לבואו.
גדולתו של נח התבטאה בכך שהוא נתן לנו, מנהלי העיתון, תחושה של שייכות, תחושה של בית. היינו שלושה מנהלים בכירים חדורי התלהבות, שהעיתון היה בראש מעייניהם. לא אחת טיפלנו בענייני העיתון במסירות גדולה יותר מאשר טיפלנו בעניינינו האישיים. בפועל הלך והתהווה מוסד הנהלה לא רשמי, שהיה מתכנס מדי יום שישי בשדרות רוטשילד, בבית אם המשפחה, מרים מוזס. דנו שם בכל העניינים הכספיים, השיווקיים והמסחריים של העיתון, כאשר נח הקרין מנהיגות שקטה והתערב רק במקרים קיצוניים.
"ידיעות אחרונות" הפך עם הזמן להיות העיתון המוביל במדינה. כאשר שאלו את נח האם הייתה תוכנית עסקית מסודרת לצמיחה המרשימה של העיתון, תשובתו הייתה חיובית. אכן הייתה תוכנית עסקית: "לנצח את 'מעריב'".
במונחים של היום, נח היה אולי אנטי־מנהל, הוא לא הטיל את מרותו, אבל הוא נתן את נשמתו. "ידיעות אחרונות" היה כל עולמו. הוא קם עם "ידיעות אחרונות", והלך לישון עם "ידיעות אחרונות". ידענו כמנהלים שאל נח ניתן להתקשר בכל שעה בענייניו של העיתון, בין אם בשעות הקטנות של הלילה ובין אם בשעת מנוחת הצהריים. נח תמיד היה שם. הוא ידע לטפח סביבו אנשים שאהבו אותו ואת עבודתם בכל ליבם, מנהלים שידעו כי נח אוהב אותם אהבת אמת.
נח היה אבי הרוחני, וכך חשו גם המנהלים האחרים, מר ישראל שלו ז"ל ומר שמעון בלנדר ז"ל. הצלחתו הכלכלית יוצאת הדופן של המוסד הזה, "ידיעות אחרונות", רשומה על שמו של נח. הוא טבע בכולנו את המחויבות העצומה למפעל חייו, שהפך להיות גם מפעל חיינו.
אהבתי את האיש.
בלי נח / ד"ר הרצל רוזנבלום
שעות מעטות לפני האסון הגדול שאירע לחברי וידידי היקר נח מוזס, יו"ר ההנהלה של "ידיעות אחרונות" ועורכו האחראי, שוחחתי איתו על כל הנושאים שבעולם ולא ידעתי שבפתח כבר ניצב מלאך המוות כשזרועותיו מופנות אל בן שיחי.
הוא נפטר לא בסוף פעילותו אלא בשיאה, כאשר כוחותיו עדיין איתו והוא מסוגל להוסיף להישגיו עוד ועוד, דבר המוסיף למותו האכזרי טרגדיה נוספת.
עם פטירת אביו, ר' יהודה מוזס, מייסד "ידיעות אחרונות", בא בנו הצעיר נח למלא את מקומו כמנהל העיתון, שממש טבע בקשיים. ואז באו לידי ביטוי כוחות נפש אדירים. הוא נטל לידיו מפעל שעמד בקושי על רגליו, והפך אותו תוך זמן קצר יחסית לעיתון הנפוץ והמצליח ביותר בכל עיתוני היהודים, לא רק בישראל אלא בעולם היהודי כולו. הצלחה זו, שדרשה כוחות נפש בלתי שכיחים, לא הייתה מושגת בלי נח. ואם רק לשם זה הוא בא לעולם - הוא לא בא אליו לשווא.
נח לא השתייך לשום מפלגה, הוא היה יהודי חם וציוני מסור, אוהב האדם, שחיפש בכל איש את סגולותיו היפות, בהתעלמו מתכונותיו האחרות. הוא לא השאיר אויבים, אך השאיר אחריו הרבה אנשים שאהבוהו, אשר גם בהתפלמסם עימו, לא רחשו לו עוינות מעולם.
וחבל על דאבין ולא משתכחין.
