טביעות נעליים על מכנסי ג'ינס. בזה עסקה הדרמה שהתרחשה השבוע במשפטו החוזר של רומן זדורוב, שמואשם ברצח הנערה תאיר ראדה. בבית המשפט המחוזי בנצרת העיד קצין המשטרה לשעבר רב-פקד ירון שור, מומחה טביעות נעל של המטה הארצי. שור, שהיה זה שקבע לפני 15 שנה שטביעת הנעל שאותרה על מכנסי הג'ינס של ראדה שייכת לזדורוב, הסביר מעל דוכן העדים את עבודתו של מומחה טביעות נעליים ופירט כיצד גיבש את חוות דעתו בזמן אמת. לכאורה, מדובר בראיה שהכי קרובה לקשור את זדורוב לאותו תא שירותים מדמם. לאחר ששמע את דבריו קבע השופט דני צרפתי: "ההיתכנות שעקבות הנעל על מכנסיה של תאיר שייכות לזדורוב שואפת לאפס".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
המקרה של זדורוב הוא כנראה העדכני והמפורסם ביותר בישראל בכל מה שקשור לבעיות בתחום הזיהוי הפלילי - הפורנזיקה - אבל הוא ודאי אינו המקרה היחיד. בספטמבר 2015 נמצא רימון יד באתר בנייה בעכו, סמוך למרכז קהילתי שבו מתקיימים חוגי ילדים. לנצרתו נקשר חוט לבן באורך של כ-22 מטר, ואילו קצהו השני נקשר לגדר בית. גם על החוט וגם על הרימון עצמו נמצא DNA של תאי עור ששייך לפועל שעבד במקום, בשם סמיר זיתון. מנהל העבודה סיפר שזמן קצר קודם לכן, זיתון כעס משום שכסף שהגיע לו לא נכנס לחשבונו.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
זיתון נעצר והכחיש כל קשר לפרשה. המשטרה הגישה נגדו כתב אישום בגין החזקת תחמושת, וה-DNA שנמצא על הרימון שימש ראיה יחידה. כ-14 יום הוא הוחזק במעצר, ובמשך שנים התנהל נגדו משפט. עו"ד עיסאם טנוס מהסניגוריה הציבורית, שייצג אותו, טען כי אף שזיתון היה במקום, לא היה לו קשר לרימון. למקום עבודתו לא חזר, וגם נישואיו התפרקו. בספטמבר האחרון זיתון זוכה מכל אשמה. "תודה לאל שיצאתי מהתיק הזה", סיפר. "עבדתי בשטח כשפתאום התקשרו אליי מהמשטרה והזמינו אותי לחקירה. חמש שנים אני הולך ובא, מטורטר ומפסיד ימי עבודה, וכל הזמן לחץ. הסברתי שעבדתי בשטח, בסידור ובניקיון, שנגעתי בהרבה דברים. זה לא עניין אותם. עבדתי הרבה בסידור וניקיון. היו הרבה חוטים בשטח. נגעתי בהרבה דברים. אבל זה לא עניין אותם. פחדתי מאוד, אבל הכי קשה היה לילדים שלי. הם ידעו שאני לא בן אדם כזה".
התפנית במשפט הגיעה עם עדותה של מומחית DNA מהמטה הארצי של המשטרה, שהעידה מטעם התביעה. היא אמרה שלא ניתן לשלול את האפשרות שה-DNA עבר מהחוט אל הרימון. השופטת ג'ני טנוס החליטה לזכות את זיתון, וקבעה כי לא מן הנמנע שהוא נגע בחוט במסגרת עבודתו באתר, באופן שיכול להסביר את הימצאות ה-DNA שלו על החוט ואת העברתו הלאה אל הרימון באמצעות אדם אחר. המשטרה ערערה, אך זיתון זוכה שוב וכיום הוא אדם חופשי.
המקרה של זיתון הוא יוצא דופן: DNA נחשב לראיה פורנזית יחסית מדויקת, גם אם לא חפה מטעויות. התיק הזה ממחיש בצורה טובה את העובדה שגם הימצאות DNA על חפץ לא מספיקה לבדה כדי להוכיח אשמה. ואם זה המצב בהקשר של DNA, מה לגבי תחומי זיהוי פלילי שנחשבים לעוד פחות מדויקים - טביעות נעל, השוואת שיער, בליסטיקה, ניתוח סיבים, השוואת קול וניתוח כתמי דם? עד כמה אנחנו באמת יכולים וצריכים לסמוך על מדע הזיהוי הפלילי?
ראיות פורנזיות הן כלי חשוב ביותר במאבק בפשיעה ובעשיית צדק. המדע והטכנולוגיה הציעו שיטות חדשניות לפענוח פשעים ולאיתור נאשמים, כמו גם למניעת הרשעות שווא של חפים מפשע. עיקרו של הזיהוי הפלילי עוסק בהפקה ובניתוח של ממצאים מראיות הקשורות לעבירות פליליות, והוא כולל קשת רחבה של שיטות, שבחלקן נעשה שימוש תדיר בהליך הפלילי.
פרויקט החפות האמריקאי, למשל, עושה מאז שנת 1992 שימוש בטכנולוגיות חדשות, בעיקר מתחום ה-DNA, כדי לפתוח מחדש תיקים חמורים כמו רצח, אונס ושוד. עד היום הביא הפרויקט לזיכוים של 232 אנשים שריצו יחד 3,555 שנים במאסר על לא עוול בכפם. כ-10% מהם ניצלו מעונש מוות. לצד זיכוי חפים מפשע, הפרויקט הציב יעד נוסף: לבדוק מהן הסיבות הרווחות להרשעות שווא. בכמחצית מהמקרים הייתה זו ראיה פורנזית אחרת ששלחה את הנאשמים לכלא בטעות.
הנתונים האלה מציירים תמונת מצב מורכבת בכל הנוגע לתחום הזיהוי הפלילי. בעולם כבר מבינים יותר ויותר שאי אפשר לסמוך על פורנזיקה כעל מדע מדויק. בישראל קמה ועדה ציבורית, ומומחים בתחום הפלילי מזהירים לא רק מפני טעויות, אלא גם מפני היעדר הפיקוח על התחום, אי השקיפות מצד המשטרה, הביטחון המופרז של המומחים וכן, גם מפני העובדה שיש בארץ רק מכון אחד לרפואה משפטית.
ב-2017 הקימה ענת מיסד-כנען, הסניגורית הציבורית הארצית, את הפורום הפורנזי בישראל, שמטרתו לקדם שיח מורכב ומעודכן יותר בנושא, ולהביא לשינוי בתפישה הקיימת כלפי ראיות פורנזיות. זאת לאחר שהשתתפה בכנס בנושא בארה"ב. "הייתי נבוכה", היא אומרת, "הייתה שם הרצאה על טעויות בבדיקות פורנזיות, ולמרות שאני שנים רבות במקצוע, פשוט לא הכרתי את זה. זה טלטל אותי. כיום במסגרת הפורום אנחנו מקיימים הרצאות לסניגורים, שמרביתם כלל לא מכירים את הנושא - שלא לדבר על הציבור הרחב".
שלושה גופים מרכזיים אמונים על ביצוע בדיקות פורנזיות בישראל: חטיבת הזיהוי הפלילי (מז"פ) במשטרה, המכון לרפואה משפטית באבו-כביר והמעבדה לטוקסיקולוגיה ופרמקולוגיה קלינית במרכז הרפואי שיבא. "פורנזיקה היא בעצם כל ראיה שמוגשת לבית המשפט על ידי אדם שלא חווה את האירוע בחושיו, אבל מסביר את הקשר בין הראיה לבין האדם שחשוד בביצוע העבירה", אומר עו"ד יגאל בלפור, מנהל תחום משפט מנהלי בסניגוריה הציבורית.
אז בעצם אין הגדרה רשמית של מה שנחשב פורנזי?
"נכון. DNA וטוקסיקולוגיה (בדיקות חומרים - מ"ש) הן בדיקות מדעיות שמתבצעות באופן אובייקטיבי ונותנות תוצאה מדעית, וגם הן לא חפות מטעויות, אבל בתחומים אחרים קו הגבול הוא הרבה פחות ברור. יש תחומים שהבסיס המדעי שמאחוריהם מוטל בספק, כמו למשל טביעות אצבעות, ששם יש ממד מאוד גדול של התרשמות סובייקטיבית של המומחה. בסוף, יש אדם שמסתכל על תמונה א' ועל תמונה ב' ונדרש להחליט אם הן זהות".
למה אנחנו מקבלים את הרושם של מדע מדויק?
"כי גם בתחומים שהם לא באמת מדעיים מומחים מתיימרים לקבוע מסקנות מדעיות או סטטיסטיות. השוואה מיקרוסקופית של שיער, למשל. במשך שנים ישבו מומחים, בחנו תחת מיקרוסקופים שערות והתיימרו לקבוע קביעות - עד שהגיע ה-DNA, וגילה שהשיטה הזאת היא פשוט 'מדע זבל' מוחלט, וכיום היא לא קבילה בבתי המשפט בישראל. גם בתחומים שבהם יש יתרון למומחים, למשל בהשוואת פנים, זה לא תמיד מספיק. מחקרים מראים שהאדם הסביר טועה בזיהוי פנים בשיעור שבין 15% ל-40%, בעוד שמומחים טועים בשיעור של 10%-15%. זה עדיין אחוז טעות גבוה כשמדובר בגורלות של אנשים".
איך מומחה פורנזי מקבל את מומחיותו? איפה לומדים השוואת טביעות נעל או בליסטיקה, למשל?
"בהיעדר רגולציה, אין סט קריטריונים שקובע מי יכול להיות מומחה ואיזו הכשרה הוא צריך לעבור. מרבית המומחים הם אנשי משטרה בהווה או בעבר. המשטרה לא מפרסמת ברבים את ההכשרה שהיא מבצעת, וגם לא את נוהלי העבודה של מז"פ. אם אני רוצה לדעת כיצד ה-FBI מבצע בדיקות טביעת אצבע, אני נכנס לאתר האינטרנט שלו וקורא בדיוק איך. במז"פ לא מוכנים לחשוף את הנהלים שלהם.
"פעם חקרתי על דוכן העדים מומחה שעשה השוואת פנים וביגוד לתמונות שנטען שתיעדו לקוח שלי. הוא הגדיל וקבע שיש פחות מעשרה אנשים במדינה שיכולים להיות האדם הזה. הוא לא הסתמך על שום מחקר. אין נתונים שקובעים לכמה אנשים יש אף סולד וחולצה כזאת. לא נדיר לשמע איש מז"פ אומר בעדותו בבית המשפט 'אני אף פעם לא טועה'. זה לא נכון לגבי שום תחום".
ב-11 במרץ 2004 התרחשה ברכבת התחתית במדריד סדרת פיצוצים שגבתה את חייהם של 191 בני אדם והביאה לפציעתם של אלפים. חקירת הפיגועים הובילה לטביעת אצבע, שהתגלתה על אריזת חומרי נפץ ששימשה לביצוע הפיגוע. המשטרה הספרדית מיהרה להפיץ את הממצא החשוב למשטרות ברחבי העולם.
המערכת הממוחשבת במשרדי המטה המרכזי בוושינגטון צפצפה: טביעת האצבע מהזירה במדריד התאימה לזו של ברנדון מייפילד, עורך דין מקנזס, שהתאסלם לאחר שהתאהב בצעירה מצרית והיה נתון למעקב לאחר פיגועי 11 בספטמבר בארה"ב. מומחי ה-FBI סיפקו חוות דעת שלפיה טביעת האצבע של מייפילד זהה לזו שנמצאה על האריזה. הקביעה התגלתה כשגויה רק כעבור זמן, בזכות איתורו של המעורב האמיתי בפיגוע.
ועדת בדיקה חיצונית שהקים ה-FBI לבחינת המקרה קבעה כי השוואת טביעת האצבע נעשתה בהתאם לנהלים המחמירים של הארגון: היא אומתה ואושרה על ידי בודק בכיר ועל ידי בודק חיצוני נוסף. חברי הוועדה הסיקו כי הגורמים לטעות בפרשת מייפילד היו הטיות קוגניטיביות בלתי מכוונות ובלתי מודעות של הבודקים, כמו גם מוטיבציה גבוהה מדי לפענח את המקרה.
ד"ר איתיאל דרור, מומחה ישראלי בעל שם עולמי לפסיכולוגיה קוגניטיבית שמתגורר בלונדון, הקדיש חלק גדול מעבודתו לחקר הטיות כאלה בתהליך קבלת ההחלטות של מומחים, ובמיוחד בתחום הפורנזי. "עשיתי ניסוי קיצוני יחד עם מומחה בריטי. לקחנו טביעות אצבעות ממקרים אמיתיים שהמומחה העיד לגביהם שיש התאמה לא של 99%, אלא של 100%. נתנו את אותה טביעת אצבע לאותו מומחה כמה שנים אחרי כן, אבל הפעם גרמנו לו לצפות לכך שטביעת האצבע לא תתאים. כמעט כולם שינו את דעתם וקבעו חד-משמעית שזה לא אותו אדם. השותף שלי למחקר התפטר מהמשטרה בעקבות זה".
"צריך לנסות לבודד את אנשי המדע מכל מידע על הנאשם, כמו העובדה שהוא הודה באשמה, שיש לו עבר פלילי, שהוא יהודי או ערבי. הרבה פעמים המומחים הולכים מהנאשם לראיה, במקום מהראיה לנאשם. הם לא מסתכלים על טביעת האצבע או ה-DNA בצורה נקייה, הם קוראים את הראיה כך שתתאים לנאשם"
ד"ר דרור הרחיב את המחקר לתחומים נוספים כמו DNA, כלי ירי, פתולוגיה ותחומי פורנזיקה נוספים. לדבריו, "ההטיות נובעות מהציפייה שלנו. כמו שאם נחכה למישהו באולם מקבלי הקהל בנתב"ג, כל מי שיצא ייראה לנו כמו האדם שלו אנחנו מחכים, כך המדען מצפה שטביעת האצבע או ה-DNA יתאימו לחשוד".
מה אפשר לעשות נגד זה?
"צריך לנסות לבודד את אנשי המדע מכל מידע על הנאשם, כמו העובדה שהוא הודה באשמה, שיש לו עבר פלילי, שהוא יהודי או ערבי. הרבה פעמים המומחים הולכים מהנאשם לראיה, במקום מהראיה לנאשם. הם לא מסתכלים על טביעת האצבע או ה-DNA בצורה נקייה, הם קוראים את הראיה כך שתתאים לנאשם. זה לא נעשה בכוונה. זה לא שהמומחה הוא גזען בעל דעות קדומות, אלא שמדובר בהטיה קוגניטיבית. אנשים מאוד מופתעים מזה, כי הם רגילים לראות את המומחים של "CSI" בטלוויזיה (סדרת משטרה על יחידת זיהוי פלילי - מ"ש). הבעיה היא שגם מבחינת השופטים, ברגע שבא מומחה וקובע קביעה - נגמר הסיפור".
יוסי אלמוג, פרופסור למדע פורנזי במכון לכימיה באוניברסיטה העברית ומומחה מוערך בעולם, שימש ראש המחלקה לזיהוי פלילי במשטרה בשנים 2000-1984. הוא שומע את הביקורת על התחום ומתקומם, במיוחד על הביטוי "מדע זבל". "זה דבר והיפוכו", הוא אומר, "או שזה מדע - או שזה זבל. עדות של מומחה יכולה להיות זבל, אבל השיטה לא".
בתקופתו במז"פ אירע רצח הדוגמנית ענת אלימלך, שנורתה למוות על ידי בן זוגה דוד אפוטה, שאחר כך ירה בעצמו. הנשק התגלה בידה של אלימלך, מה שהביא בתחילה למסקנה שהיא זאת שרצחה והתאבדה. "ההכרעה שם התבססה באופן מוחלט על שיטה שאני לקחתי חלק בפיתוחה, של זיהוי עקבות החזקת כלי נשק על היד", הוא מציין. גם רצח השר רחבעם זאבי בירושלים בשנת 2000 פוענח כשטביעת אצבע של הרוצח התגלתה, באמצעות חומר כימי מיוחד שפיתח אלמוג, על עיתון בחדר המלון שבו שהה הרוצח בלילה הקודם.
"רוב האנשים סבורים ששיטות העבודה והמכשור המתקדם הם לב העשייה הפורנזית, אבל למעשה, הפורנזיקה היא המומחה עצמו. אם הוא איש מקצוע רציני והוא פועל לפי הכללים, זה מקטין מאוד את האפשרויות לשגיאה ומגדיל מאוד את הסיכוי שלא יהיו הרשעות שווא".
באיזו דרגת מומחיות נמצאים אנשי המז"פ במשטרה כיום?
"רוב אנשי המז"פ הם בעלי תואר שני ומעלה בתחומים של מדעי הטבע, מדעי הרפואה או ההנדסה. כיום, לדעתי, יש שם למעלה מ-30 אנשים עם תואר דוקטור. אני עובד איתם מאוד בצמוד. זה נכון שבארץ אין לימודים רשמיים. בחו"ל יש מוסדות פורנזיים רבים".
מהן בכל זאת נקודות התורפה של התחום?
"יש מקרים שבהם החוקר מגיע לאיש המז"פ עם תיק עבה על חשוד מסוים, ואומר לו: 'הוא הודה כבר, אני רק צריך את החתימה שלך שזאת טביעת האצבע שלו'. זה עלול להביא לתוצאות שגויות. לעיתים נוצרות טעויות בגלל שיקולים שגויים, בגלל לחץ ועומס. זה עלול לקרות בכל מקום, גם במז"פ. ישנן גם הטיות קוגניטיביות. צריך להשתדל להפחית את הטעויות למינימום. להאשים את המדע הפורנזי בהרשעות שווא זה לא שונה מלהאשים את מדע הרפואה במותם של חולים".
"יש מקרים שבהם החוקר מגיע לאיש המז"פ עם תיק עבה על חשוד מסוים ואומר לו: 'הוא הודה כבר, אני רק צריך את החתימה שלך שזאת טביעת האצבע שלו'. זה עלול להביא לתוצאות שגויות. אבל להאשים את המדע הפורנזי בהרשעות שווא זה לא שונה מלהאשים את מדע הרפואה במותם של חולים"
ב-2009 פורסם בארצות הברית דו"ח מקיף ומפורט מטעם האקדמיה הלאומית למדעים, שבחן את אמינות הדיסציפלינות השונות בתחום הזיהוי הפלילי על פי אמות מידה מדעיות. הדו"ח כלל התייחסות מפורטת לשורה של תחומים, מטביעות נעל ואצבע ועד לבדיקות DNA, והצביע על שורה של בעיות בשיטות הבדיקה הקיימות.
בישראל נדרשה לכך המערכת המשפטית רק ב-2018, כשקמה הוועדה למניעת הרשעות שווא ולתיקונן בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס יורם דנציגר. הוא גם זה שקבע, בדעת מיעוט, שיש לזכות את רומן זדורוב מחמת הספק. בשנה שעברה פרסם יחד עם סגנו, פרופ' אורן גזל-אייל, דו"ח ביניים בנושא ראיות פורנזיות, שהכיל המלצה על הקמת גוף פיקוח חיצוני על מומחים שמעניקים שירותים בתחום הפורנזי בישראל. בנוסף המליצו שהנהלים של המעבדות המעניקות שירותים פורנזיים למדינה יובאו לעיון הציבור "בהקדם האפשרי".
פורסמה גם המלצה דרמטית שנוגעת למכון לרפואה משפטית ולצורך בהקמת מכון נוסף. "מכון נוסף הוא הכרח המציאות", אומר ד"ר חן קוגל, ראש המכון שאף העיד בפני הוועדה. "בישראל יש מונופול של הרפואה המשפטית, כמו ביתר התחומים הפורנזיים. גם מז"פ זה מונופול. ברפואה, לפחות, אין ספק שיכולות להיות דעות שונות, אבל בגלל המונופול חלק מהמערכת חושב שרק דעה אחת יכולה להיות נכונה. כיום אין מי שיאיר לנו פינות אפלות. לכן חייבים עוד מכון".
קוגל מתייחס בדבריו גם ליחסי הכוחות שבין התביעה להגנה. בעוד שלרשות התביעה עומד מכון ותיק ומקצועי, ההגנה נאלצת לא פעם לשלוח ממצאים למומחים מעבר לים, וגם נדרשת לשלם על כך סכומי כסף גדולים שלא תמיד מצויים בכיסם של הנאשמים. "אנחנו הסכמנו שיהיה במכון רופא משפטי שעבודתו תוקדש לסניגוריה. היועץ המשפטי לממשלה התנגד לזה, אז זה לא קרה".
איפה זה עומד כיום?
"הבעיה העיקרית היא לא המבנה שיאכלס מכון נוסף, אלא העובדה שאין רופאים. היחס המקובל בעולם המערבי הוא רופא משפטי לכל 100 עד 200 אלף איש. זאת אומרת שבישראל צריכים להיות בין 45 ל-90 רופאים משפטיים. אנחנו שמונה. תקנים יש לי, אבל אנשים לא רוצים להגיע למקצוע הזה".
עוד רופאים יפתרו את הבעיות?
"בכל מקרה חייבים להגביר פיקוח ורגולציה. אנחנו רואים בכל מיני מקרים משפטיים את הנזק של היעדר רגולציה וקריטריונים מוגדרים לגבי מי באמת מומחה, איזו הכשרה הוא צריך לקבל, אם הוא משתמש בשיטות מקובלות או לא. מנדלה מוכר ספרים אמר שהתולעת שבתוך הצנון בטוחה שאין דבר מתוק ממנו. אנחנו חיים בתוך הצנון".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "במשטרת ישראל קיים מערך זיהוי פלילי הפרוס ברחבי הארץ ומדי שנה מטפל במאות אלפי פריטים וממצאים הנוגעים לאירועים פליליים כאלה ואחרים. באמצעות פעילות חוקרי המז"פ משטרת ישראל מגיעה לפענוחים רבים והעמדה לדין של חשודים בעבירות חמורות. חוקרי המז"פ עוברים מסלול הכשרות ייחודי ומקצועי, הכולל עבודה מעשית ולימוד חומר תיאורטי בהתאם לתחום עיסוקם. בניגוד לנטען, המומחים במז"פ מציגים את קביעותיהם תוך התבססות על פרמטרים סדורים, והמסקנה נקבעת בהלימה לכמות ולאיכות הממצאים, המוצגים באופן נהיר ובשקיפות לבית המשפט. בתחום עקבות הנעליים, מחקרים אחרונים בתחום דווקא מצביעים על מגמה הפוכה ממה שנטען, לפיה קיימת הלימה ועקביות בין מסקנות של מומחים שונים בתחום. אנו מברכים על מסקנות ועדת דנציגר שבה היו חברים נציגי משטרת ישראל וקוראים להקמת רגולטור פורנזי, אשר יסדיר את התנהלות כלל הגופים הפורנזיים במדינה".
