מדינה שלמה יושבת ומביטה בנשימה חנוקה בתמונות הופכות הבטן והרחם של חמש התצפיתניות שנחטפו מבסיס נחל עוז, שצולמו יומיים-שלושה לאחר השבת ההיא. וכעת, 9 חודשים אחרי, לאף אחד אין מושג מה מצבן – אבל כולנו מתפללים לראות אותן כאן בריאות ושלמות בחזרה. עכשיו.
מדינה שלמה שעיניה קרועות האימה והיגון עוברות הערב סנטימטר אחר סנטימטר על הפנים היפות והמבוהלות, מרוססות הפלצות ושטופות הבעתה, של קרינה ארייב, לירי אלבג, דניאלה גלבוע ואגם ברגר - כשהן יושבות על מזרנים, כאשר על קיר החדר שבו הן נמצאות פוסטר מזרה אימה של איסמעיל הנייה, והן כולן מותשות וחבולות, חבושות והלומות ומבוהלות. ובאותה חשיפה מטעם משפחות החטופים והחטופות, תמונה נוספת של נעמה לוי, כשעינה מפוצצת באגרוף והופכת למקווה דם.
מדינה שלמה, חבולה ודואבת, מוכת דאגה ושבר, מביטה בבנותיה שהפכו לסמל של התקופה הרעה בדברי ימיה - ולא יודעת את נפשה. כי אין בישראל אף הורה שהסתכל הערב על התמונות הללו ולא חשב – זאת הייתה יכולה להיות הילדה שלי.
האם גם אתה, אדוני ראש הממשלה, בין אריזת חליפה כחולה ועניבה אדומה, וצחצוח נאומך לקראת הביקור בקונגרס, לא ידעת את נפשך לאחר שצפית בתמונות הללו? האם אתה מצליח לשער בנפשך עד כמה שהתמונות הללו מרוקנות מתוכנו את מעט החוסן האישי והלאומי שאנחנו מנסים להחזיק? תמונות שצועקות בדממה קורעת שמים וארץ – שחייבים, פשוט חייבים להחזיר אותן עכשיו. שאי אפשר יותר להשאיר אותן שם מדממות, פצועות, מופקרות, מאויינות. מבוהלות עד מוות. וגם לא את שאר 116 החטופות והחטופים שנמקים במנהרות ותחת הררי האבק והזמן.
אדוני ראש הממשלה, אולי מצאת בתוכך את האנושיות הבסיסית הנדרשת כדי לעצור ולהישיר אליהן מבט ולהפנים את המשמעות המרסקת של הישארותן שם כבר 288 ימים?
אדוני ראש הממשלה, האם אפשר לקוות שאולי, נוכח צילומים כל כך מטלטלים, הרגשת משיכה קלה בדש מצפונך? אולי מצאת בתוכך את האנושיות הבסיסית הנדרשת כדי לעצור ולהישיר אליהן מבט ולהפנים את המשמעות המרסקת של הישארותן שם כבר 288 ימים? האם התעכבת, אדוני ראש הממשלה, או אולי רעייתך, על העין המפוצצת מאגרוף של נעמה לוי? האם על הראש המדמם של קרינה ארייב? על הפרצוף המרוסס של אגם ברגר? על הנפש המרוטשת של דניאלה גלבוע והפרצוף המבוהל של לירי אלבג? ילדות בנות 19 שצריכות אמא ואבא, שכבר כמעט 300 ימים עזה עושה בהן כרצונה בעוד מדינת ישראל, שממנה נחטפו כחיילות בשירות סדיר, מפקירה אותן ומעדיפה את רוממות הנפש הניסית של אורית סטרוק ואת קורת הרוח של בצלאל סמוטריץ', שמושכים אותך מכל עסקה מצילת חיים.
עסקה שכבר הבשילה עד למקסימום שאליו יכולים חיים להבשיל, וחובה לממש אותה כעת לפני שנאבד אותן.
עסקה, שלפי ראשי מערכת הביטחון, אפשר יהיה לעמוד במחירים שלה, והם מתחייבים לעשות זאת בכל תנאי ובכל מחיר. וגם אם אתה, נתניהו, לא מאמין להם ובהם – אנחנו מאמינים. והם צודקים. הם צודקים גם כאבות, וגם כמפקדים.
כי לבנות הצעירות הללו וגם לנו אין זמן ואין נפש לחכות עד ה-24 ביולי, ואין לנו את הפריבילגיה להמתין עד שטראמפ ואוזנו החבושה יסללו עבורך כביש חלק לנסוע עליו על הראש של סינוואר. הזמן הוא עכשיו. לממש את העסקה. להחזיר הביתה את הילדות האלה, ואת כל שאר 116 החטופות והחטופים - שעד שהם לא יחזרו, אף אחד מאיתנו לא יחזור. מאובדן האמון, מהתנפצות ערכי היהדות והישראליות, מהשבר שיצרה ממשלת האבדון שלך בינינו לבין המדינה.
