אחרי ימים ארוכים של חיפושים וחשש, שלשום (ג') זוהו גופותיהם של חמשת בני משפחת קוץ – ההורים לבנת ואביב, והילדים רותם, יונתן ויפתח. חברי קיבוץ אמרו לבני המשפחה שהם נמצאו מחובקים יחד במיטה בתוך הבית שבנו רק לפני ארבע שנים בקיבוץ שבו גדל אביב.
3 צפייה בגלריה
משפחת קוץ ז"ל. "אמרנו ללבנת שזה מסוכן, אבל היא לא רצתה לעבור מכפר עזה, זה היה הבית שלה לכל החיים"
"לבנת הייתה אמורה לחגוג בעוד שבוע יומולדת 50, היא נולדה במלחמת יום הכיפורים", סיפרה האחות עדי לוי סלמה. "היא הייתה אישה מדהימה, יזמית, השראה. היא פתחה בשער הנגב מקום שנקרא 'בית מלאכה', שמחזיר את המלאכות הקדומות של פעם ומשלב אותן במערכת החינוך המקומית. כל חייה יזמה עבור הקהילה בדרום כדי לפתח אותה. אביב עבד כסמנכ"ל בחברת 'אביב ייעוץ'".
הבחירה של בני משפחת קוץ לקבוע את ביתם בעוטף עזה לא הייתה במקרה. "אביב הוא בן הקיבוץ. הם היו תושבים חוזרים מבוסטון, והחליטו לחזור ולגור בכפר עזה. אמרנו לה שזה מסוכן, אבל היא לא רצתה לעבור מכפר עזה, זה היה הבית שלה לכל החיים. כשבנו את הבית לפני ארבע שנים היא התעקשה שלא יהיה צמוד לגדר, כי פחדה שאולי תהיה מנהרה".
הבת הבכורה של המשפחה, רותם, הייתה מ"כית טירונית בעיר הבה"דים, ואילו יונתן ויפתח היו שחקנים באקדמיה של מועדון הכדורסל הפועל תל אביב. "ילדה מדהימה וכשרונית. יונתן ויפתח היו תלמידים בפנימיית הכפר הירוק ברמת השרון, כי כל מה שהם חלמו להיות זה כדורסלנים בהפועל. ילדים מדהימים עם לב עצום. כל החיים היו לפניהם".
יעל רהב, שהדריכה את יונתן בפנימייה, סיפרה: "יונתן אפילו לא הספיק לחגוג 17. כדורסלן מאוד מוכשר, אבל מוכר בעיקר בזכות היותו שחקן נשמה. ילד מתוק, מנומק ואכפתי. היו לו הרבה חרדות סביב המגורים בעוטף, ורגע לפני החופש הצעתי ללבנת שנביא את כל הקבוצה בפנימייה לעוטף, כדי שיראו כמה יפה שם, ואולי זה יעזור ליונתן".
את השבת הארורה לא ישכחו במשפחה המורחבת. "היינו אמורים לנסוע אליהם, לעפיפוניאדה שאביב מארגן בכל שנה", סיפרה לוי סלמה. "הרעיון הוא להפריח את העפיפונים ליד הגדר, כדי להראות לעזה שאנחנו בסך הכל רוצים לחיות בשלום. באותה שבת אמור היה להתקיים אירוע כזה. אני גרה בגדרה והתעוררנו מהאזעקה הראשונה. נכנסנו לממ"ד ומיד שלחתי הודעה ללבנת 'מה קורה? הפתיעו אתכם?', אבל היא לא ענתה. ניסיתי להתקשר ולא היה מענה".
"הבאה שהתקשרתי אליה הייתה רותם, כי היא תמיד הייתה עם הטלפון. ניסינו להבין איך יכול להיות שהיא לא עונה, הרי הממ"ד הוא החדר שלה", הוסיפה. "אז התחילו להגיע פרסומים על מחבלים שחדרו לקיבוץ, ומהרגע הזה כולנו הבנו שמשהו קרה. החברים והשכנים שלהם התחילו לענות, והם היחידים שלא ענו. היינו מודאגים מאוד".
היממות שאחרי היו סיוט של חוסר ודאות. "ההורים של אביב גרים גם הם בקיבוץ, אבל היו מסוגרת בממ"ד ולא ידעו מה קורה עם המשפחה. אף אחד לא ידע. ניסינו לחפש כל שביב של מידע. בשלב מסוים שמענו שאביב פצוע ומישהו ראה שמפנים אותו, אז הפכנו את כל בתי החולים".
"המחשבה הייתה שאולי בזכות העובדה שרותם חיילת ויש לה נשק הם הצליחו להגן על עצמם", הוסיפה לוי סלמה. "בשלב מסוים, רק באמצעות חברים, הבנו שמצאו שם את הגופות בבית שלהם. אמרו לנו שהם היו מחובקים כולם במיטה, ואביב עטף אותם".
"זה סיוט. עד הרגע הזה אף אחד לא דיבר איתנו", הוסיפה בבכי. "אנחנו יודעים שהם אינם בין החיים בזכות קשרים ובעזרת אנשים מהקיבוץ, אבל עד שלא נקבל הודעה רשמית אנחנו לא יכולים לתכנן לוויה או לשבת שבעה. לא ברור אם הגופות בכלל פונו עדיין. אבל אנחנו נתחזק, נמשיך את המורשת של המשפחה הנפלאה הזאת וננציח אותם".
פורסם לראשונה: 00:27, 12.10.23
