שנים אחרי שהסתכסך עם אנגלה מרקל וגורש על-ידה מהנהגת המפלגה הנוצרית-דמוקרטית (CDU), פרידריך מרץ בן ה-69 נמצא כעת על הדרך הבטוחה להוביל את מפלגת המרכז-ימין לקאמבק פוליטי – שלוש שנים אחרי התבוסה שלה בבחירות בעקבות פרישתה של מרקל. הצבעת האי-אמון אמש (יום ב') בממשלתו של הקנצלר אולף שולץ מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית סוללת את הדרך לבחירות בזק ב-23 בפברואר, והשמרנים בהובלת מרץ מובילים בסקרים בפער גדול.
מרץ הוא ההיפך הגמור מאנגלה מרקל: בניגוד אליה הוא מגיע ממערב גרמניה, שם חי גם כיום, נשוי לאהובת נעוריו שרלוט – שופטת במקצועה – ואב לשלושה ילדים וסבא לנכדים. הוא קתולי אדוק, ובניגוד למרקל הצנועה, מרץ אינו מתבייש לנופף בעושרו, ואף מסתובב ממקום למקום כשהוא מטיס את אחד משני המטוסים הפרטיים שלו.
לשניים היסטוריה עכורה: מרץ היה בעבר יריבה ומבקרה הפוליטי הגדול ביותר של מרקל בתוך המפלגה. הוא נבחר לפרלמנט כבר ב-1994 ונחשב למומחה בענייני כלכלה וחוק, אבל מרקל, שכינתה אותו אז "אויב", הצליחה להדיח אותו מהנהגת המפלגה ב-2002 (והפכה לקנצרלית שלוש שנים לאחר מכן). הוא נדחק אט-אט עד שפרש מהחיים הפוליטיים ב-2009, ומאז עשה הון כבנקאי השקעות. לפוליטיקה חזר ב-2021, במקביל לפרישתה של מרקל, ולהנהגת המפלגה מונה מחדש בשנה שלאחר מכן.
כעת, מרץ, שמעולם לא היה דמות פופולרית או כריזמטית שסוחפת אחריה את ההמונים, ומגדיר את עצמו כ"שמרן מבחינה סוציאלית וליברל מבחינה כלכלית", נמצא על סף הגשמת חלומו הפוליטי – פחות בגלל כישוריו ויכולות ההנהגה שלו, ויותר בזכות מה שנתפס בעיני רבים כניהול כושל מצד הממשלה היוצאת בראשות הסוציאל-דמוקרטים והקנצלר שולץ.
בעוד שמרץ ומפלגתו ינסו להבליט את התכונות שיעשו אותו חביב על הגרמנים – ממושמע, מדויק, עובד קשה וחדור מטרה – יריביו הפוליטיים ינסו להעלות על סדר היום את נטייתו להתפרצויות ואמירותיו בעבר כלפי זרים ומהגרים ומדיניות המס שלו, תכונות ועמדות שגורמות לרבים להשוותו לטראמפ הפופוליסט, שנוא נפשם של גרמנים רבים. מרץ, חבר הזרוע השמרנית במפלגה, הצהיר בעבר כי הוא דוגל ברעיון "התרבות המובילה" – לגרום למהגרים מוסלמים לאמץ את המסורת והערכים של גרמניה.
חוץ מבעיית המהגרים, והמשבר הכלכלי שמתחיל לצוף בגרמניה (כולל בחברות ענק כמו פולקסווגן), מרץ ייבחן גם במדיניות שלו כלפי מלחמת רוסיה-אוקראינה. הניצחון של טראמפ יכריח את גרמניה ושאר מדינות אירופה לתת כתף כלכלית רחבה יותר לנאט"ו, ומרץ כבר הבטיח כי ימשיך לתמוך באוקראינה ביתר שאת. אבל הבטחה כזו תחייב את גרמניה להלוות כספים ותגרום למרץ לשבור את המדיניות המסורתית שלו ושל מפלגתו בנוגע לצמצום הגירעון בתקציב.
מרץ הוא כמובן תומך נלהב באיחוד האירופי ובשיתוף הפעולה עם המדינות החברות בו, אבל כדי לעצור במעט את נדידת הקולות ל"אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD) מהימין הקיצוני – המפלגה השנייה בגודלה בסקרים עם 18% לאחר השמרנים שמובילים עם 32% – הוא ומפלגתו נאלצו לסגת לחלוטין ממדיניות "השער הפתוח" של מרקל, ולהתקרב ואפילו לאמץ חלק מהמדיניות של מפלגת הימין הקיצוני בכל הקשור לפליטים, כולל החמרה ובדיקות קפדניות יותר של גבולות גרמניה.
למרות קריאות של כמה מחברי מפלגתו על איחוד אפשרי עם AfD, מרץ הבטיח כי יימנע מחיבור קואליציוני עימה – ותיאר את ההבדל בין שתי המפלגות כ"הבדל שבין לאומנים שאוהבים את המדינה ושונאים את כל האחרים, לבין פטריוטים שאוהבים את המדינה שלהם אבל מכבדים את כל האחרים".
מרץ, כמו כמעט כל חברי המפלגה שלו, הביע תמיכה מוחלטת בישראל ובזכותה להגן על עצמה מאז טבח 7 באוקטובר. הוא הבטיח לגלות יד תקיפה יותר נגד ההפגנות האלימות, הבוטות והאנטישמיות נגד ישראל ברחבי ברלין, ולקיים מדיניות אכיפה וענישה קשה יותר נגד גילויי אנטישמיות.
באוקטובר האחרון, במלאת שנה לטבח, נשא מרץ נאום תקיף בפרלמנט שבו קבל על הצביעות של הממשלה של שולץ – על כך שמצד אחד היא חוזרת ומצהירה על הסולידריות של גרמניה עם ישראל וזכותה להגן על עצמה, ומצד שני לא מספקת לישראל נשק וחלקי חילוף לפני שתוכל לוודא שהם לא משמשים לפשעי מלחמה. בעבר אמר כי "מערכת היחסים של גרמניה וישראל היא מיוחדת במינה – ללא אבל או אם". הוא תומך גם בפתרון שתי המדינות, אבל לפי המשוואה שהפלסטינים חייבים להכיר בזכותה של ישראל להתקיים.
