הציבור החרדי זכאי לתקציבים ולמבנים מתאימים. יש לו זכות מלאה לעיצוב העקרונות החינוכיים, להגדיר מה זהותם של המורים והמורות הראויים, להצביע על תכנים שאינם תואמים את השקפת עולמו. מי שפועל ליישום לימודי ליבה לא רוצה שהחרדים כבר לא יהיו חרדים. הסוגייה הזו מלווה את מערכת החינוך ואת החברה הישראלית כבר שנים רבות. אם יש פוליטיקאי שהבטיח לציבור פטור מלא תמורת תקציב מלא, הרי שמדובר בהצעה נוראית, חסרת אחריות, שמהווה פגיעה בתהליכי עומק המתחוללים בחברה החרדית לגווניה. כדי להשפיע על תחומי הלמידה - תוך התאמה ערכית נדרשת - כדאי לנקוט כמה צעדים.
1. חשיבה יצירתית ורעיונות חדשניים: אפשר ללמד מתמטיקה ומיומנויות יסוד במגוון רחב של דרכים שלא יפגעו באופי ובתרבות של הקהילה החרדית: לפתוח תוכניות לימוד במרכזים קהילתיים, אחרי שעות הלימודים; לפתח מסלולי לימוד מקוונים; להקדיש לכך ימי לימוד מרוכזים. אפשר לפתח תוכניות מותאמות לשפה, לבחור בתכנים שמשקפים את יסודות החיים החרדיים.
2. להקים מוסדות חרדיים המשלבים לימודי חול לטובת הורים החפצים בכך: ייתכן שזכותם של הורים לבחור במערכת חינוך שאין בה אלא לימודי קודש. אין לי ספק שיש לתקצב מוסדות אלה; הילדים לא אשמים. אולם, המדינה לא מסייעת להורים חרדים שמעוניינים שילדיהם ילמדו במסגרות המשלבות בין קודש לחול. אני ממליץ לכולם לבחון את רמת הביקוש למוסדות ממלכתיים-חרדיים (ממ"ח), לבחון אם המדינה וראשי ערים מסייעים להורים אלה, או שהם נכנעים ללחצי עסקני המפלגות. לא פעם נראה כאילו המאבק אינו על לימודי ליבה אלא על שליטה, כוח, משרות ותקציבים.
3. אחריות המדינה: צר לי אבל האם חובת המדינה מסתכמת בלימודי מתמטיקה ואנגלית? על מדינת ישראל לקחת אחריות על ילדי החינוך החרדי. חלק מהם לומדים במבנים דלים, לפעמים מסוכנים; חלק מהגננות והמורים מועסקים בהעסקה פוגענית, ללא זכויות; בחלק מבתי הספר אין צוות ייעוץ, טיפול וליווי אישי. בחלק ניכר אין הכוונה חינוכית ראויה לטיפול באתגרי גיל ההתבגרות; ליבה איננה רק מתמטיקה ואנגלית, והסוגייה איננה רק תקציב. מדינת ישראל הפקירה את החינוך החרדי, השתמטה מאחריות, הפוליטיקאים משלמים לפני הבחירות, במזומן.
4. חינוך ממלכתי-חרדי: לא בכדי הקמתי את מסגרת הממ"ח. לא בכדי הבעתי, בשקט ובנימוס, את התנגדותי למתווה בעלז. אני מרשה לעצמי לומר שהתרעתי בפני חלק מהיוזמים במערכת הפוליטית ובפני פקידי האוצר, שזה יהיה סופו של המהלך. תקציב ללימודי מתמטיקה ושפה ללא דאגה לכלל הצרכים של הילדים והילדות, אינו משקף דאגה "להם" אלא בעיקר דאגה "מפניהם". רק שייצאו לעבוד ולא יפלו עלינו לטורח. בעיניי זו גישה מתנשאת. עלינו לדאוג למכלול הצרכים של כל ילד וכל ילדה, חרדים וחילונים, ערבים ודתיים לאומיים. אנחנו לא באמת דואגים להם, אנחנו דואגים לעצמנו.
לפיד: "הזדמנות היסטורית לשלב את החרדים"
(צילום: נדב אבס, פייסבוק יש עתיד)
5. תמריצים: אין להוביל שינוי בכפייה. הוא יחזק את הקיצוניים. יש להעניק תמריצים לאלה שמעוניינים במסגרות חינוכיות משלבות; לפשט את הליך הקמת בתי הספר; לפתח תוכניות ומסלולי הכשרה. כפייה תגרום לקיצוניים להשתלט על השיח, תגרום לפחד והסתגרות. יש להותיר את שיטת התקצוב הקיימת, לא להוריד ולא להעלות, אך בה בעת לתמוך בהורים ובמסגרות חינוכיות משלבות. אם לא נעשה זאת, מי ישלם את המחיר? ילדים. כאלה שזקוקים למיומנויות יסוד להתפתחות מיטבית. אינני חפץ בפיקוח ואחריות מפני שאני רוצה לשנות אתכם, להכריח אתכם להמיר את השקפת עולמכם. אני דואג לכם מפני שאנשים אחים אנחנו, מפני שאני חש אחריות כלפי כלל הילדים בישראל.
שי פירוןצילום: גבריאל בהרליהאינני חפץ להשפיע על שעות ותוכני הלימודים. אבל כולנו יודעים שיש פתרונות נוספים. אינני חפץ לפגוע במי שרוצה להקדיש את כל עתותיו ללימוד התורה. אבל כולנו יודעים שזו דרך שאיננה מתאימה לרבים, כולנו יודעים את המחירים הקשים שמשלמים ילדים שלא מתאימים. לא כולם יכולים, לא כולם מתאימים ללמוד רפואה; לא כולם יכולים להפוך לאמנים ולספורטאים מצטיינים. וכן, לא כולם יכולים ללמוד רק לימודי קודש, כל היום כולו. את הדרך לשנות יעצב הציבור החרדי בעצמו. אבל המדינה לא תוותר על גיבוש מתווים יצירתיים חדשים.
אם הדיווחים נכונים, אם בנימין נתניהו, שר אוצר אגדי, התחייב לפטור ילדים מלימודי ליבה מינימליים ולהעביר תקציבים ללא קריטריונים, הרי שהוא, במו פיו, גזר גזירה שאת פירותיה הבאושים יאכלו הילדים. אולי הוא ירוויח עוד קולות, אבל ישראל תפסיד חרדים הנאמנים לזהותם אך בה בעת יכולים לדאוג, באופן עצמאי, לפרנסתם. ימי אלול מדגישים שעדיין לא מאוחר, אפשר עוד לחזור בתשובה.
- הרב שי פירון היה שר החינוך
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
