המפעל שהקימו הסורים במסיאף, שעליו פשטה יחידת שלדג במבצע בחודש ספטמבר, נועד לייצר טילי קרקע-קרקע מדגמי "פאתח 110" ו"עימאד" מדויקים, המונעים בדלק מוצק - עבור חיזבאללה ועבור הצבא הסורי. פרטים נוספים על המבצע הותרו לפרסום היום.
תקיפה בחמה, סוריה
2 צפייה בגלריה
מפעל בחללים תת-קרקעיים, חצובים עמוק בסלע בצלע הר. ההרס במסיאף אחרי התקיפה
(צילום: LOUAI BESHARA / AFP)
הדלק שמאפשר שיגור טילים בלי תדלוק
את המפעל הקים התאגיד לפיתוח וייצור אמצעי לחימה, "סרס" הסורי, באמצעות ידע ואמצעי ייצור איראניים. בין השאר, היו במפעל הזה מספר "מערבלים פלנטריים" שמערבבים חומרים במינון מדויק ובדרגה גבוהה של הומוגניות לתרכובת הומוגנית שהופכת בהמשך לדלק רקטי מוצק. את המפעל מיקמו הסורים בתוך חללים תת-קרקעיים, חצובים עמוק בסלע בצלע הר, באזור מתחם המפעלים שלהם במסיאף (שחיל האוויר הפציץ כבר כמה פעמים בעבר, רב"י).
הפשיטה התבססה על מודיעין מדויק שנאסף לפני ותוך כדי המלחמה. ההחלטה לתקוף הייתה אחרי שהיה ברור שהמפעל מצויד וכבר פועל. המטרה לא הייתה להרוס את כל המפעל, אלא רק את המערבלים הפלנטריים שבלעדיהם לא היה אפשר לייצר דלק מוצק לטילים.
דלק מוצק, נסביר, מאפשר לשגר טילים בלי צורך לתדלק אותם, מה שמחייב להוציא אותם מהמחסות התת-קרקעיים ו"לזקוף" אותם למשך כמעט שעה. אז מגלים אותם הלוויינים ואמצעי מודיעין אחרים ללא קושי ואפשר לתקוף אותם. הדלק המוצק משפר מאוד גם את הטווח והדיוק של הטיל בפגיעה.
השומרים הסתתרו מההפצצות
הפשיטה נערכה בלילה כשהשמירה והנוכחות במפעל היא מינימלית. קדמו לפשיטה כמה גלי הפצצה של חיל האוויר בקרבת המפעל שגרמו לשומרים להסתתר בתוך המפעל מתחת לקרקע ואז, תוך כדי ובחסות ההפצצה, הגיעו מספר מסוקי ינשוף ויסעור של חיל האוויר לקרבת הכניסה למפעל. לקח להם 18 דקות מאז שחצו את קו החוף בגובה נמוך. לפי דיווחים, לא היה בצלע ההר משטח נחיתה מתאים, ולכן הכוח הראשון של שלדג, כוח ההשתלטות על הכניסה למפעל, השתלשל בחבלים ממש סמוך לשער.
כוח ההשתלטות לא נתקל כמעט בהתנגדות. אנשיו אבטחו את הכניסה למפעל וסימנו את הדרך לחדרים שבהם היו המערבלים הפלנטריים, על פי תוכניות המתחם שהיו בידיהם. שאר הכוח נחת בינתיים במרחק כמה מאות מטרים משם, והלך למפעל עמוס בחומרי נפץ. כל אותה שעה המשיכו מטוסי חיל האוויר להפציץ ולרתק את הצבא הסורי שאבטח את האזור.
הפשיטה עצמה נמשכה בסביבות שעתיים וחצי כהכנה לפיצוץ. כשהכוח חזר למסוקים והמריא, הופעלו מטעני הנפץ שהרסו את המערבלים ונטרלו למעשה את יכולת הייצור של המפעל. מערבלים כאלה יש רק בידי מעצמות. אחרי פעולת ההפצצה של צה"ל באיראן ב-26 באוקטובר, כבר לא נותרו כמעט בידי הציר השיעי מערבלי דלק מוצק (חוץ ממערבל אחד או שנים שנמצאים בידי החות'ים בתימן, רב"י).
אותן תקיפות, במבצע שזכה לשם "ימי תשובה", נערכו בתגובה למטח הטילים הבליסטיים על ישראל מאיראן בתחילת אוקטובר, והיו לתקיפות המוצהרות הראשונות אי-פעם של ישראל באיראן. בתקיפה השתתפו בתקיפה עשרות מטוסי קרב, שפגעו באופן משמעותי במערך ההגנה האווירית של הרפובליקה האיסלאמית וביכולתה לייצר טילים בליסטיים.
לאחר התקיפה הישראלית באיראן, הלכו ונחשפו ממדי ההרס בבסיסי משמרות המהפכה. למרות הניסיונות באיראן לגמד ולמזער את שאירע, תמונות לוויין חדשות הציגו את הפגיעה בשני מבנים במתחם ייצור הטילים חוג'יר, סמוך לטהרן, שרק לפני כן הורחב.
ב"ניו יורק טיימס" דווח כמה ימים לאחר מכן כי ישראל תקפה "רכיב קריטי". לפי האתר הסעודי "אילאף", שזוכה לא אחת להדלפות ממערכת הביטחון הישראלית וציטט גורם שבקיא בפרטים, אותו רכיב הוא מערבלי דלקים רבים במפעל שמשמש להנעת הטילים הבליסטיים "חייבר" ו"קאסם", ששוגרו לישראל במתקפה האחרונה ב-1 באוקטובר. לפי הדיווח, מחירו של כל מערבל נאמד בשני מיליון דולרים לפחות. לפי מקורות שבקיאים בתעשיית הטילים האיראנית, שצוטטו בדיווח, "למפעל יידרשו לפחות שנתיים לחזור לשירות - מה שמהווה שיבוש משמעותי ליכולות איראן לייצר טילים".
