הכרתי את נתניהו לראשונה ב־1999, בעקבות פרשת קבלן ההובלות אבנר עמדי שהסתבכה, וכתוצאה ממנה נולדה גם פרשת המתנות שניתנו לבני הזוג נתניהו. עמדי, כך נטען, ביצע עבור משפחת נתניהו עבודות פרטיות שבגינן לא קיבל תשלום. לימים, לאחר בחירתו של נתניהו לראש ממשלה בקדנציה הראשונה שלו, הוא הגיש למשרד ראש הממשלה בקשה לתשלום עבור העבודות. בעקבות זאת התעורר חשד לניסיון להשית על הקופה הציבורית הוצאות פרטיות. מאוחר יותר הצטרף אליו גם החשד כי שרה נתניהו ניסתה להעלים מתנות שהיו רכוש המדינה ולהפוך אותן לרכושה הפרטי.
החקירה בשתי הפרשות השתרעה על פני כשמונה חודשים, שבהם יוצגו בני הזוג נתניהו על ידי ד"ר יעקב וינרוט ועל ידי. בני הזוג היו מאוד טעונים וכעוסים. הם היו משוכנעים שנגרם להם עוול וחשדו כי החקירה נגדם נובעת ממניעים פוליטיים.
עוד כתבות למנויים:
באותה תקופה, של ראשית היכרותי עם נתניהו, הוא היה טעון מאוד. וזאת יש לדעת: בעוד שליבם של עבריינים "מקצועיים" גס בתלאות החקירה הפלילית (והמעצר שתכופות נלווה לה), אדם מן היישוב שנמצא בחקירה משטרתית אינו האדם מתמול שלשום. הוא נתון בלחצים כבדים. הוא יודע שאמינותו ויושרתו מוטלות בספק. הוא יודע שאם לא ישכנע את החוקר בניקיון כפיו, צפויות לכך תוצאות קשות מבחינתו. הוא נמצא בסיטואציה שמעולם לא הורגל בה. ובמקרים שבהם החשוד הוא נבחר ציבור, העלבון וההשפלה גדולים כפליים. הסנגור רואה לפניו אדם שעולמו חרב עליו. במצב כזה שיקול הדעת יכול שיתפוגג, וזה נכון גם לגבי אנשים נבונים ומנוסים מאוד. לעיתים קרובות הם מאבדים את היכולת להסתכל על מצבם בצורה "ניטרלית" ומפוכחת. לא אכחד, אינני יודע איך הייתי אני נוהג בסיטואציה כזו. דומה בעיניי שמתקיים כאן הפסוק "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו", ואני מעולם לא הייתי במקום הזה. טעות היא להסיק מכך על תכונותיו של אדם.
הגברת נתניהו, מרירה וכעוסה ככל שהייתה, הייתה חדה וממוקדת בעת החקירה. אגב, חרף שיגיונותיה בענייני ניקיון וחיסכון, היא אישה אינטליגנטית ותמיד חיבבתי אותה.
בסיומה של כל חקירה משטרתית נהגנו להוציא הודעת דוברות. על המלאכה הפקדתי את עו"ד אריאל צמח ממשרדי, שעֵטוֹ מושחז וטוב. ואומנם, ההודעות שיצאו תחת ידיו היו שנונות וטובות. דא עקא, שביבי נהג לעבור על ההודעות קודם פרסומן ולתקנן עד שלא נותר בהן זכר מחינן המקורי. משכך, אמרתי לו שאנו מושכים את ידינו ממלאכת הדוברות ושיעשה בה כברצונו.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
ביבי אחר לחלוטין התגלה לי עת כבר כיהנתי כיועמ"ש. אדם שמנהל ישיבות בכישרון; קשוב מאוד, מרוכז מאוד, רהוט ואינו חף מחוש הומור, ויותר מכל: מקבל את ההחלטות הטובות יותר בנסיבות כל עניין נתון. למדתי גם שלביבי "כישרון נדיר" לאסוף סביבו לא תמיד את האנשים הטובים ביותר. וינרוט נהג לומר ש"אם היו מבקשים מביבי להביא שחקן חיזוק למכבי תל־אביב הוא היה מביא שחקן שחור אומנם, אבל גמד" (וינרוט השתמש בביטוי אחר...).
נתניהו שולט ברזי השפה העברית. הוא נהג לתקן לשרים את שגיאותיהם בעברית עד שחדל מכך. כנראה הרגיש לא נוח להמשיך בהדרכה זו. גם בהיסטוריה בקיא האיש. פעם התעורר בינינו ויכוח זוטא בדבר גורלו של גנרל כלשהו בצבאו של הקיסר הרומי אוגוסטוס. אני אמרתי שנהרג בקרב ואילו ביבי טען שהוא עזב את עולמנו בשיבה טובה. טרחתי ובדקתי ומצאתי שביבי צדק. אולי היה זה רק מזל.
בוקר אחד, בעיצומן של החקירות נגד בני הזוג נתניהו, התקשר אליי ביבי וסיפר לי שהגיע לאוזניו מידע כי המשטרה עומדת לבצע חיפוש בדירתו הפרטית ברחוב עזה בירושלים. הבעתי פקפוק במידע ושאלתי אותו מה מקורו. "זה מקור עיתונאי מהימן", השיב נתניהו. אמרתי לו שזה נשמע לי בלתי סביר, משום שהחקירה החלה כבר מזמן והיא גלויה, בעוד שחיפושים נערכים בדרך כלל עוד כשהחקירה היא בראשיתה, לבטח, לפני פרסומה ברבים.
"מה הזכויות שלי במקרה שהמשטרה תבוא לביתי עם צו חיפוש?" שאל נתניהו.
"אין לך זכויות", עניתי.
"האם אני יכול להתנהג כרגיל?"
"כמובן".
"אם כך, אני יוצא מהדירה ונוסע לעיסוקיי", הוא אמר, ובזה נסתיימה שיחתנו.
השעה הייתה בסביבות שמונה בבוקר. אף שסברתי כי הידיעה אינה אלא עורבא פרח, הייתי קצת מוטרד. התקשרתי לדוד שמרון, פרקליטו האזרחי של נתניהו, סיפרתי לו על שיחתנו, וביקשתי שיגיע לביתם של בני הזוג למקרה שאכן יתבצע חיפוש.
"אני כבר בדרך לתל־אביב", השיב שמרון.
הצעתי שישלח לבית נתניהו עורך דין ממשרדו, כדי ששרה לא תהיה לבדה במקרה של חיפוש. שמרון שעה לעצתי. זמן קצר לאחר מכן הופיעו בבית שוטרים עם צו חיפוש. יחד איתם הגיע גדוד של צלמים וכתבים מכל אמצעי התקשורת. תסרוקתה המטופחת של ראש יאח"ה, מירי גולן, שנטלה חלק בחיפוש, העידה כאלף עדים כי לא לקחה פעולה משטרתית זו בקלות דעת, אלא הכינה עצמה כדבעי למשימה - וכך ראוי.
וינרוט ואני ביקשנו להיפגש עם היועמ"ש אליקים רובינשטיין בעניינו של נתניהו ובעניינו של עזר ויצמן, שגם אותו ייצגנו באותה תקופה ממש. על פי רוב, הזדמנות כזו ניתנת לסנגור רק במסגרת שימוע, שבו הוא עמל לשכנע את התביעה כי החלטתה העקרונית להגיש כתב אישום בטעות יסודה. במקרה דנן החלטה כזו טרם נפלה, אולם היועמ"ש נעתר לפנים משורת הדין לבקשתנו לקיים פגישת "טרום שימוע". הפגישה במשרדו של היועץ הייתה, כרגיל, רבת־משתתפים (אגב, נוהל שלא השכלתי לשנותו). נטלו בה חלק, מלבד רובינשטיין, גם פרקליטת המדינה עדנה ארבל, המשנה לפרקליטת המדינה נאוה בן־אור, פרקליט מחוז ירושלים משה לדור ורבים נוספים. מטבע הדברים, בשלב זה של "טרום שימוע" חומר החקירה לא נמסר לידינו, ויכולנו לדבר רק על מה שהשמיעו באוזנינו הלקוחות על אודות חקירתם במשטרה. ובכל זאת, ראו זה פלא, צלחה דרכנו והיועמ"ש הורה על סגירת שני התיקים, זה של נתניהו וזה של ויצמן. ללמדך שתיאור הצלחותיו של סנגור בעקבות שימוע לוקה לעיתים בהיעדר צניעות.
את ההצלחה, למצער זו של נתניהו, חגגנו בארוחת ערב במסעדה ליד ביתי בהרצליה, שבה השתתפו שרה ובנימין נתניהו, זוג חברים שלהם - פרופ' אליעזר רחמילביץ ובת זוגו, רעייתי ואני. וינרוט נעדר מטעמי כשרות.
מאז אותה היכרות, נתניהו ואנוכי שמרנו על קשר רופף למדי. הוא הגיע אומנם לחתונות של בני ושל בתי ואני באתי לבר־המצווה של שני בניו, יאיר ואבנר. ב־11 השנים שחלפו מאז שייצגתי אותו ועד שמוניתי ליועמ"ש, הוא התייעץ עימי פעם אחת או פעמיים בעניינים שכבר פרחו מזיכרוני.
העובדה שנתניהו תמך במינויִי לתפקיד היועמ"ש, שנים רבות לאחר שייצגתי אותו, ברורה ומובנת. אין סיבה שראש ממשלה יתמוך במינויו של אדם שאין הוא מכיר ושאותו אינו רוצה.
עדות לטיב היחסים ביני, כיועמ"ש, לבין ראש הממשלה נתניהו, ניתן היה למצוא בפגישות העבודה הקבועות שקיימנו מדי שבוע בשבועו. הפגישות הללו אמורות היו להימשך שעה אבל כמעט תמיד התארכו לשעה וחצי או לשעתיים, עד כדי כך שמנהלת לשכתי, זהבית, הייתה גוערת בי על שאינני עומד בלוח הזמנים. היינו מסובים ליד שולחן קטן, בפינת הלשכה, ואני הייתי שותה את האספרסו הארוך שהיו מגישים לנו באדיבות משרד ראש הממשלה. לפני הפגישה היה מנהל הלשכה מציב על השולחן את נס היועץ המשפטי לממשלה, מעין דגלון קטן ויפה ששמור אצלי עד היום. היו מניחים אותו מיד כשהגעתי, ומסלקים אותו כשהייתי עוזב.
נתניהו השתדל מאוד לקיים את הפגישות במועדן, גם אם צצו אילוצים אחרים. אייל חיימובסקי, ששימש כשנתיים וחצי בתפקיד מנהל לשכת ראש הממשלה, אמר לי לימים: "הקפדתי מאוד שלא לבטל פגישות שקבע ראש הממשלה עם שני אנשים - היועמ"ש ואיציק מולכו. נלחמתי שלא ידחו אותן, כי חשבתי שאלה האנשים שראש הממשלה רוצה וצריך באמת לדבר איתם".
לא אחת, לקראת פגישותיי עם ראש הממשלה, נהגו המשנים ליועמ"ש לצייד אותי בניירות עמדה כתובים לתלפיות המנמקים מדוע יש להוריד מסדר היום הצעות חוק רעות או רעיונות גרועים אחרים. אמרתי להם: "לא כך מתנהלות השיחות ביני לבין ראש הממשלה. אני מציג את עמדתי אחרי שכבר עשיתי שיעורי בית. הוא יודע שזו אינה תוצאה של גחמה, אלא של שיקול דעת". ואכן, ברוב המכריע של המקרים מסוג זה, די היה בכך שאגיד לביבי, "זה לא ראוי, לא על הדרך הזאת תהיה תפארתך", או "בשום אופן לא אסכים לדבר הזה", כדי שיקבל את עמדתי. רק לעיתים הוא העלה נימוק שעליו לא חשבתי קודם לכן. או אז הייתי מוכן לשקול את העניין מחדש.
זכור לי מקרה שבו ראש הממשלה התעקש. הייתה לו, לביבי, ביקורת חריפה מאוד על חוק האזנות הסתר, משום שהוא קובע כי די בהסכמתו של צד אחד לשיחה על מנת להתיר את הקלטת השיחה ואת עשיית השימוש בה. הוא ניסה לשכנע אותי כי במקרה שבו שני הצדדים המשוחחים לא נתנו את הסכמתם להאזנה, תהא זו האזנת סתר שעונש בצידה.
אמרתי לו שבאופן אישי אני חש סלידה עמוקה כלפי מקליטים שאינם מגלים לבן שיחם כי הוא מוקלט. בעיניי הקלטה כזו היא הפרת אמון המעידה על רמה מוסרית נמוכה. צד אחד מדבר בתום לב, והצד השני עושה בכך שימוש נגדו. מעולם לא נהגתי כך, אף שמצאתי את עצמי לא פעם במצבים רגישים שבהם היה לי יסוד לחשוש שיועלו נגדי טענות שונות ומשונות, והקלטה הייתה יכולה להפריכן. "אבל", הבהרתי לראש הממשלה, "חרף הסלידה שאני חש כלפי אלה המקליטים את בן שיחם מבלי לגלות לו זאת, לא אתן את ידי לחוק שאתה חפץ בו, מהטעם הפשוט שזה יכרות ענף שעליו אני יושב כראש התביעה הכללית. האזנה היא מכשיר יעיל מאין־כמוהו למלחמה בפשיעה. ולכן, למרות שבאופן אישי אני רואה איתך עין בעין, אתנגד להצעה הזו בכל תוקף".
"אולי תהיה מוכן לשקול בכל זאת?" שאל ראש הממשלה.
"אני תמיד מוכן לשקול כל דבר", עניתי, "אבל גם אם אשקול, זו תהיה התוצאה".
נתניהו לא הרפה מהנושא והמשיך ללא ליאות בניסיונותיו לשכנע אותי לתת יד לשינוי חוק האזנת סתר. תשובתי נותרה כשהייתה. לכן הופתעתי מאוד כשהתברר - כך פורסם - שהוא עצמו הורה לראש הסגל במשרדו, ארי הרו, להקליט את נוני מוזס שעה שבעלי "ידיעות אחרונות" שוחח איתו בביתו, מבלי לגלות למוזס כי הוא מוקלט. סלידתו של ביבי ממעשים כגון אלה הייתה כה עמוקה, שזה נשמע לי מוזר. אני משער שהוא חשב שמוזס מקליט אותו, והורה לראש הסגל להקליט את השיחה בבחינת "להקדים רפואה למכה", אך זוהי רק השערה, לא יותר.
לאחר שנפסל מינויו של גלנט לרמטכ"ל ניסיתי לשכנע את נתניהו כי דרך המלך היא הארכת כהונתו של הרמטכ"ל היוצא, גבי אשכנזי, בחודשיים נוספים, שבמהלכם ימונה רמטכ"ל חדש. "סבלת את אשכנזי ארבע שנים, תסבול אותו עוד חודשיים", אמרתי. "אף לא לשנייה", הגיב ביבי בתקיפות
במקרה אחר ראש הממשלה היה קשוב לדעתי יתר על המידה, עד כדי כך שהתקבלה הצעה שהעליתי בבדיחות הדעת. מעשה שהיה כך היה: לאחר שנפסל מינויו של יואב גלנט לרמטכ"ל ניסיתי לשכנע את נתניהו כי דרך המלך היא הארכת כהונתו של הרמטכ"ל היוצא, גבי אשכנזי, בחודשיים נוספים, שבמהלכם יתקיימו ההליכים למינויו של רמטכ"ל חדש. "סבלת את אשכנזי ארבע שנים, תסבול אותו עוד חודשיים", אמרתי.
"אף לא לשנייה", הגיב ביבי בתקיפות.
משכך, עלתה הצעה למנות את סגן הרמטכ"ל דאז, האלוף יאיר נוה, לממלא מקום הרמטכ"ל. "אין אפשרות חוקית לכך", הבהרתי, אבל הוספתי בבדיחות הדעת: "אולי נמנה אותו לרמטכ"ל לתקופה קצובה של שלושה חודשים?" ביבי מיהר לאמץ את הרעיון. אמרתי לו, "אני מתלוצץ ואתה מתייחס ברצינות", אבל ההצעה כבר שבתה את ליבו.
בסופו של יום לא זכה האלוף נוה שתמונתו תתנוסס בגלריית תמונות הרמטכ"לים, שכן נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק החליטו למנות לתפקיד את בני גנץ, ולא היה עוד צורך במינוי של רמטכ"ל זמני. אני מוכן להניח כי ביבי מצטער היום צער רב על סירובו התָקיף להארכת כהונתו של אשכנזי "אף לא לשנייה" - סירוב שהוביל את גנץ לכס הרמטכ"לות, ומשם אל מחוזות הפוליטיקה.
אין לי ספק ששלטון החוק יצא נשכר מיחסיי הטובים עם ראש הממשלה. הוא הוביל ביעילות לפסילת הצעות חוק גרועות. הוא שמר על ערכי הדמוקרטיה, וכבר הרחבתי על כך את היריעה. אבל היו כאלה שסברו כי הקִרבה בין ראש הממשלה לבין שומר הסף הבכיר ביותר - "כלב השמירה" של הממשלה, בלשונו של הנשיא אהרן ברק - מזיקה לתדמיתו של מוסד היועץ המשפטי לממשלה. השבתי לגורסים כך: "מאז ומתמיד, גם כשהייתי סנגור פרטי, האמנתי במבחן התוצאה. ומבחן זה מנחה אותי גם עכשיו כשאני היועמ"ש". ובאמת, תמיד האמנתי כי מבחן ההצלחה איננו המבחן העיקרי - הוא המבחן היחיד. כסנגור יישמתי אמונה זו בהצלחה לא מבוטלת.
בדיעבד אני יכול לומר כי מבחן זה, שנכון ללא ספק לסנגור, אינו בהכרח נכון ליועמ"ש. אולי כשלתי בהבנת חשיבותה של מראית העין; אולי המעטתי בחשיבותה של התקשורת. סברתי כי די לי בהגשמת המטרות שלמימושן חתרתי ואין לי צורך ביותר מכך. ייתכן כי בבחירת המאבקים, לא נתתי את דעתי לכך שלעיתים החשיבות היא בעצם המאבק אפילו אם אתה יוצא ממנו וידך על ראשך.
ועדיין, בסוף היום לא הייתי משנה מדרכי גם היום. זה פשוט נוגד את אופיִי.
אחד הוויכוחים הסוערים שלי עם נתניהו התנהל סביב סוגיית ההדלפות מהקבינט. באחד מימי ג' בשבוע, בספטמבר 2012, התקיימה ישיבה של הקבינט הביטחוני - ומישהו הדליף ממנה לתקשורת. חמתו של ראש הממשלה בערה בו להשחית. למחרת אותה ישיבה, ביום ד', הייתה צריכה להתקיים ישיבת המשך בירושלים. ראש הממשלה הזועף הודיע על ביטול הישיבה וביקש ממני לסור ללשכתו.
בבואי ללשכה מצאתי את נתניהו במצב רוח קרבי. לדבריו, האלוף (במיל') יעקב עמידרור, ראש המטה לביטחון לאומי, מסר לו חוות דעת שלפיה ההדלפה מהקבינט פגעה באופן ממשי בביטחון המדינה, ולא פחות חמור: עצם העובדה שבנסיבות הללו אי־אפשר לקיים בקבינט דיונים המחייבים חשאיות גמורה, יש בו כדי לסכן את ביטחון המדינה. לאור זאת, ביקש ממני ראש הממשלה להורות על חקירה שבמסגרתה תיערך בדיקת פוליגרף לשרים חברי הקבינט. אמרתי לראש הממשלה שאשקול בעניין ואשיב לו תשובה. מדובר בדרג נבחר ולא בדרג פקידותי, ובדיקות כגון אלה לדרג נבחר אינן דבר פשוט כלל ועיקר.
בשובי למשרדי נמסר לי שראש השב"כ, יורם כהן, חיפש אותי מספר פעמים. התקשרתי אליו והוא סיפר לי שראש הממשלה ביקש ממנו לערוך את כל הבדיקות הנדרשות כדי לגלות את זהות המדליפים, על מנת שתופעה כזו לא תישנה. הוא נוטה לעשות זאת, כך אמר, כי ראש הממשלה צודק, וזו התנהגות חסרת רסן שפגיעתה קשה. כהן חשב שניתן להתחיל בחקירת תקשורת, שבמסגרתה בודק השב"כ מי היו בני שיחם של המדליפים הפוטנציאליים ועם מי נפגשו סמוך למועד פרסום המידע שהודלף. אני, מצידי, ביקשתי לא לקבל החלטה באותו יום, לשקול זאת, ולשוב לשוחח בנושא למחרת.
למחרת התקשר אליי ראש השב"כ ואמר: "נהגת נכון כשהחלטת להמתין ולשקול, לנוכח הקשיים הקיימים במקרה כזה". התברר שבינתיים הוא חכך בדעתו, הבין שהסוגיה פחות פשוטה מכפי שנראתה לו אתמול, ולכן הוא שמח על כך שביקשתי יום למחשבה. סיכמנו שנתחיל בחקירת תקשורת מצומצמת שלא תכלול אמצעים קיצוניים כמו בדיקת פוליגרף.
למחרת, יום ה', התקשר אליי ראש הממשלה. לשאלתו בעניין ההדלפה עניתי שאפתח בחקירת תקשורת מצומצמת, ברוח המלצתו של ראש השב"כ. למחרת, יום ו', שוב התקשר אליי ראש הממשלה ושאל אם קידמתי את הבדיקה שעליה דיברנו. השבתי לו שהנושא אינו פשוט, יש לי הרהורים נוספים, וטרם גיבשתי עמדה בנוגע לחקירה זו. נתניהו הגיב בכעס רב. הוא טען שהיה לנו סיכום ברור, שעכשיו אני נסוג ממנו, "ואם זה כך", אמר, "אז ביום ראשון הקרוב אני לא אעלה לישיבת הממשלה את נושא מינוי המשנים שלך, שי ניצן ודינה זילבר. אם אין סיכום אז אין סיכום".
תגובתי הייתה חריפה לא פחות. "איתי לא ינהלו סחר מכר. אף אחד לא יַתנה לי תנאים כאלה, ובנסיבות העגומות האלה אודיע מיד לשר המשפטים שאני מסיר את מועמדות המשנים מסדר היום של ישיבת הממשלה הקרובה".
אני חושב שנתניהו נדהם מתגובתי. הוא ניסה להפיג את כעסי בדיבור רך יותר, ושב וטען שהיה בינינו סיכום לגבי חקירת תקשורת, שאותו יש לכבד.
"אינני מכחיש שהיה בינינו סיכום", השבתי, "אבל הוא איננו עוד. חשבתי על הנושא הזה, ואני מתחרט על אותו סיכום שסיכמתי איתך. זכותך לכעוס עליי בשל כך, אבל אף אחד לא יַתנה איתי דבר אחד בדבר אחר".
ביום א' הועלו המינויים של המשנים לישיבת הממשלה לפי התוכנית. איש לא עירער עליהם. ראש הממשלה בירך את בעלי התפקידים החדשים באיחולו הרגיל: "איחוליי ותנחומיי".
בדיון נוסף שקיים ראש הממשלה בסוגיית ההדלפה הצעתי שחברי הקבינט הביטחוני יחתמו על הצהרה שלא ידליפו דברים מתוך ישיבות הקבינט. נתניהו הסכים. לדעתו, ראוי היה שאני אהיה זה שיחתים את השרים על ההצהרה. לכך התנגדתי. "אתה ראש הממשלה ועליך להחתים את השרים", הבהרתי. זו הייתה גם עמדתו של שר המשפטים, יעקב נאמן, ששאלתי לעצתו. ניסחנו את ההצהרה והעברתי אותה לשר המשפטים, על מנת שיעביר את הנוסח לראש הממשלה.
אינני יודע אם בסופו של דבר הוחתמו השרים על אותו מסמך. אפשר שבינתיים התפוגג זעמו של ראש הממשלה, וייתכן שהחליט לוותר בשל שיקולים פוליטיים.
8 צפייה בגלריה
''אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו''. יהודה וינשטיין, אביחי מנדלבליט ובנימין נתניהו
(צילום: אוהד צויגנברג)
פרשת מימון הנסיעות של נתניהו לחו"ל, שזכתה לכינוי "פרשת ביביטורס", הונחה על שולחני ב־2013. מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, שלח לי מידע על חשד למימון כפול של נסיעותיו של נתניהו מצד גורמים שונים העולה לכאורה לכדי עבירת מרמה. לא היה מדובר באירועים סדרתיים אלא במידע שהתייחס לשתי טיסות בלבד - אחת לארצות־הברית ואחת ללונדון - שבע שנים קודם לכן, ב־2006, כשנתניהו היה באופוזיציה. הוריתי לפרקליט המדינה, משה לדור, לבדוק את המידע. לדור הפקיד את הבדיקה בידי אורי קורב מפרקליטות מחוז ירושלים. קורב והממונה עליו, פרקליטת מחוז ירושלים נורית ליטמן, היו בדעה שראוי לפנות לעורך דינו של ראש הממשלה, דוד שמרון, ולבקש הסברים. מיד לאחר התכתובת הראשונית בין קורב לשמרון התברר שיש הסבר חד־משמעי וברור המפריך את החשד לגבי אחת הטיסות - אך לא לגבי רעותה. התכתובת בין הצדדים נמשכה וגם המשטרה הצטרפה לבדיקה על פי הנחייתי.
כעבור זמן מה הובאה בפניי המלצת המשטרה, שאליה צורפה גם חוות דעתם של פרקליטת המחוז ושל פרקליט המדינה, כי אין ראיות המצדיקות פתיחה בחקירה, מה גם שמדובר רק בשתי טיסות מלפני כשבע שנים. קיבלתי את ההמלצה.
כחודשיים לפני סיום כהונתי עידכן אותי מבקר המדינה לגבי טיסה אחרת, גם היא מ־2006, שיש לגביה חשד למימון כפול. ביקשתי לבדוק את המידע החדש שהתקבל, ובאספקלריה זו לבדוק גם את הטיסה האחרת שבבדיקתה הגענו למבוי סתום. לאחר פרישתי מתפקידי למדתי שיורשי בתפקיד, אביחי מנדלבליט, הורה על סגירת התיק.
תמיד יהיו כאלו שלא יניחו לעובדות לבלבל אותם ומפיהם נשמעו טענות שהייתי עושה דברו של ביבי, טענות שהוחלפו, על פי נוחות הטוענים ולעיתים מזומנות, בכך שהייתי עושה דברו של אביגדור ליברמן, ואלה כמובן שני דברים סותרים על פניהם. מכל מקום, מי שהיה שם יודע, וביבי וליברמן - יותר מכולם
מאליו מובן שאילו היו בידיי ראיות שהיו מצדיקות הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה, לא הייתי מהסס אף לא לרגע להגישו, וכל כך מהטעם הפשוט שזה היה תפקידי. לא היה עולה על דעתי לפעול בניגוד לתפקידי, בניגוד לחובתי ובניגוד למצפוני. לא עזבתי את משרדי הפרטי, שבו ראיתי ברכה בעמלי, והגעתי לתפקיד היועמ"ש כדי לעשות שקר בנפשי. את חובתי המקצועית מילאתי ללא סייג. מעולם לא הבחנתי בין שועי ארץ לבין אזרחים מן השורה. אך תמיד יהיו כאלו שלא יניחו לעובדות לבלבל אותם ומפיהם נשמעו טענות שהייתי עושה דברו של ביבי, טענות שהוחלפו, על פי נוחות הטוענים ולעיתים מזומנות, בכך שהייתי עושה דברו של אביגדור ליברמן, ואלה כמובן שני דברים סותרים על פניהם. מכל מקום, מי שהיה שם יודע, וביבי וליברמן - יותר מכולם.
כמו בכל עניין, גם בכל הקשור במינויים לתפקידים בכירים פעלתי לפי מיטב שיפוטי המקצועי. כשהיה צורך בכך, הבאתי לפסילת מינויים שראש הממשלה חפץ בהם, ובכלל זה מינויו של יואב גלנט לרמטכ"ל, מינוי גל הירש לתפקיד מפכ"ל משטרת ישראל, ומינוי יעקב פרנקל לתפקיד נגיד בנק ישראל. לומר שראש הממשלה רצה במינויים אלה תהא לשון המעטה. הוא פשוט יצא מגדרו על מנת ששלושת אלה יקבלו את התפקידים שהוא ייעד להם, ואדגיש שנהג כך מסיבות ראויות לחלוטין. הוא חשב שהם המתאימים ביותר לתפקידם. למרות זאת, וחרף לחצים כבדים שהופעלו עליי, קיבלתי החלטה שלא גלנט, לא הירש ולא פרנקל ימונו (פרנקל פרש מיוזמתו) - ועל כך ארחיב בהמשך הספר. אין לי הרהורי חרטה. אחזור כאן על דברים שאמרתי בנאום הפרידה שלי: מעולם לא הושפעתי ומעולם לא סטיתי מדרכי, הדרך שראיתי כנכונה.
דוגמה בולטת לכך היא שכאשר הייתי צריך לקבל החלטה על פתיחה בחקירה נגד רעיית ראש הממשלה, לא היססתי אף לדקה אחת. לאחר שבדקתי וגיליתי שהחומר מצדיק חקירה, הוריתי עליה. יחסו של ביבי כלפיי לא יצר אצלי כל קושי, כי היה לי מושג ברור ומגובש על תפקידי. כסנגור ייצגתי נאשמים וחשודים במשפט פלילי ללא מורא ובדבקות, ואני מקווה שגם בכישרון, ובאותה דרך פעלתי שעה שהופקדתי על האינטרס הציבורי.
יחסיי הטובים עם ראש הממשלה - גם אם התעוררו מדי פעם ויכוחים, תמיד שרר בינינו כבוד הדדי - השתנו לרעה אחרי שהוריתי על פתיחת חקירה נגד שרה נתניהו בפרשה המכונה "פרשת המעונות". נתניהו כעס וטען שמדובר בעניינים של מה בכך, "מי אפסיים", הוא קרא להם, ששרה היא אישה מצוינת ושרודפים אחריה ללא כל הצדקה. אמרתי לו שהחשדות נגדה חייבים להיחקר, ובזאת הסתיימה השיחה. עדיין המשכנו להיפגש מדי שבוע, דגלון היועמ"ש המשיך להתנוסס על השולחן הפינתי, אך לאספרסו היה כעת טעם מר. היחסים בינינו הפכו לקורקטיים, לא יותר מזה.
באותם ימים התקשר אליי יעקב וינרוט וביקש פגישה אישית איתי. כ־20 שנה הלכנו יחד כסנגורים, כברת דרך ארוכה ללא ספק, ואני לא מאלה השוכחים. ביקשתי מלשכתי לתאם לנו פגישה. בעת שוינרוט נכנס לחדרי ישבה בו העוזרת שלי, עדי מנחם. וינרוט שאל אם נוכל להישאר בארבע עיניים, שכן מדובר בעניין אישי. ביקשתי מעדי לצאת מהחדר.
כשנשארנו לבדנו, וינרוט גילה לי שהוא חולה מאוד וביקש ממני לנהל את עיזבונו הרוחני - שירים, מאמרים, דברים שכתב ונותרו במגירה. הייתי המום ממה שסיפר לי. קטעתי אותו ושאלתי אותו האם הרב אלימלך פירר, חברי הטוב, שמנגנון הייעוץ הרפואי בראשותו נחשב לטוב ביותר בארץ, מצוי בסוד העניינים. "אל תדאג, אני מטופל היטב על ידי הרופאים הטובים ביותר", השיב וינרוט, ומיד עבר לדבר עסקים: "ביבי ביקש ממני שכאשר אגיע אליך, אחליף איתך גם כמה מילים בעניינה של שרה".
"אם כך", אמרתי, "אין עכשיו בעיה להחזיר לחדר את עדי". כיוון שכבר לא הייתה זו שיחה אישית, רציתי שהדברים יירשמו ויתועדו כראוי. "כמובן", הסכים וינרוט, ועדי מנחם שבה לחדר ותיעדה את השיחה בינינו.
מכאן עבר וינרוט לדבר על פרשיות שרה נתניהו. "אלה זוטי דברים שאינם מצדיקים הגשת כתב אישום", אמר. השבתי לו שאם זו אינה שיחה בטלה בינינו והוא מבקש שתהיה לה גם תכלית, מן הראוי שיעלה את הדברים על הכתב ואז אוכל להתייחס אליהם. "כך אעשה", אמר וינרוט, ולאחר פגישתנו אכן שלח מכתב שבו חזר על טיעוניו שמדובר ב"זוטי דברים", ושהתיק הזה ראוי לו שייסגר.
מיד לאחר הפגישה סיפרתי לעוזרי הבכיר, רז נזרי, את כל פרטיה, כולל הבקשה שאשמש מנהל העיזבון של כתבי וינרוט שנותרו במגירה. "כדאי שתסיר זאת מהשולחן. טלפן אליו ותגיד לו, 'לא מיניה ולא מקצתיה'", יעץ לי רז, "שלא יהיה מי שיפרש זאת כטובת הנאה". אף שלא ראיתי שום רע בבקשה זו של וינרוט, החלטתי לשמוע לעצתו של רז. טילפנתי לוינרוט בנוכחותו של רז, אמרתי לו שבשיחתנו לא התייחסתי לבקשתו, וכעת אני משיב לו שמעולם לא עסקתי בדברים כגון אלה ואינני מתכוון לסטות עתה מנוהגי זה.
בשלב מסוים נתן וינרוט פומבי לכך שהופיע אצלי בעניינה של הגברת נתניהו, והציג את פגישתנו כפגישה פורמלית, דבר שלא היה ולא נברא. מטעם לשכת היועמ"ש יצאה אז הודעה של דובר משרד המשפטים שהיה בה כדי להטעות, וניתן היה להבין ממנה שלא התקיימה פגישה כלל. לצערי, הדבר נעלם מעיניי הבוחנות. העובדות הן שהפגישה ביני לבין וינרוט אכן התקיימה. היא נקבעה ביוזמתו, באמתלה של פגישה אישית, כשלאחר הפתיח על מחלתו הוא עבר לדבר על שרה נתניהו. לו היה אומר לי בטלפון שהוא מעוניין לדבר איתי על ענייניה של אשת ראש הממשלה, קרוב לוודאי שהייתי מסרב, ואומר לו לעשות את מה שביקשתי ממנו לעשות בסופה של הפגישה בינינו: להעלות את הדברים על הכתב.
הוריתי על פתיחה בחקירה, ובמהלכה ביקשה המשטרה לחקור את שרה נתניהו עצמה. בישיבה רבת־משתתפים שאלתי את ניצב מני יצחקי, ראש אגף החקירות והמודיעין: "אם אני מורה עכשיו על חקירתה של שרה נתניהו, יש סבירות שתסיים אותה לפני הבחירות כשיש בידך ממצאים כלשהם?"
"אין שום מידה של סבירות", ענה יצחקי.
"האם תשובתך תישאר כזו גם אם תשקיעו בכך את מרב המאמצים?" הקשיתי עליו.
"התשובה נכונה גם אם כל משטרת ישראל תטפל רק בעניין הזה", השיב.
"האם חקירת שרה נתניהו תוכל להאיר את עיני הציבור בדברים שאינו יודע עד עכשיו?"
"בשום אופן לא".
"אם כך", אמרתי, "אם הציבור לא ילמד ולא ישכיל והחקירה לא תסתיים לפני הבחירות, נמתין לחקירתה של שרה נתניהו לאחר הבחירות. אין סיבה שמערכת הבחירות תתמקד בחקירות של הגברת נתניהו".
מיד לאחר הבחירות נחקרה שרה נתניהו, ולימים החליט היועץ המשפטי החדש, אביחי מנדלבליט, לסגור את התיקים בכל הפרשיות. נותר רק נושא הארוחות, שבגינו החליט להגיש נגדה כתב אישום. במסגרת הסדר טיעון הודתה שרה נתניהו והורשעה.
8 צפייה בגלריה
''בעולם היום, הגיבוי של היועץ המשפטי לממשלה הוא קריטי''. יהודה וינשטיין ובנימין נתניהו
(צילום: יאיר שגיא)
בישיבת הממשלה, שהתקיימה ב־31 בינואר 2016, נפרד ממני ראש הממשלה בנימין נתניהו במילים אלה: "בשש שנות כהונתו היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין שמר היטב על שלטון החוק מול טלטלות הזמן, והן רבות. אני חייב להגיד שהוא עשה את זה תמיד בשכל טוב, בעצה טובה, במחשבה צלולה. כשאני אומר טלטלות הזמן, אני מזכיר לכם שעברנו מלחמה, קטנה אומנם, אבל מלחמה, וגם שורה של מבצעים.
"אתם יודעים שבעולם שבו אנחנו נמצאים היום, הגיבוי של היועץ המשפטי לממשלה הוא קריטי, קריטי. ככה בנויה המערכת. הדבר הזה לפעמים מעמיד את היועץ בפני החלטות לא פשוטות שהוא נאלץ לקבל. לפעמים הן החלטות קשות ואפילו מייסרות, ואני חייב להגיד, יהודה, שעמדת בזה. אני בכוונה מדבר על זה, כי אנשים לא יודעים את זה. אנחנו מכירים זה את זה, ומי שישב שם ליד השולחן ראה את ההתלבטות וגם את הלחץ הגדול שלחצנו ואני לחצתי. ראיתי את התגובה שלך, את המחשבה שלך הבהירה, השקולה, האחראית והלאומית, ואני מאוד מעריך את זה. אני מבקש להביע הערכה מיוחדת דווקא לרגעים האלה, כי אלה היו רגעים קשים, רגעים לא פשוטים לעם ישראל. יום אחד אולי נפרט אותם עד הסוף. אני חושב שבזה, כמו במקרים רבים אחרים לאורך שירותך, הפגנת את האחריות, ותסלח לי על הביטוי את הפטריוטיות שמאפיינות את שיקוליך. אנחנו לא פועלים כאן סתם כאזרחי העולם. אנחנו אזרחי מדינת ישראל, אזרחי מדינת היהודים. הפקידו בידינו גם את הביטחון וגם את שלטון החוק. שני הדברים האלה נפגשים ברגעי משבר כאלה, ואני מבקש להודות לך על הכל, אבל במיוחד על הרגעים האלה. אז תודה לך, יהודה, אנחנו משחררים אותך זמנית להמשך דרכך".
מי שיקרא היום את הדברים היפים האלה יתקשה להאמין שבשעה שראש הממשלה אמר אותם, הוא כבר מאוד כעס עליי וכמעט שלא החלפנו מילה זה עם זה.
הספר “היועץ” יוצא לאור בימים אלה בהוצאת “ידיעות ספרים"
